וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב

אחרי שנים שבהן מואב היו משלמים מסים למלך ישראל – וַיִּפְשַׁע, מרד מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב. פרטי הכרזת המרד והעצמאות המלאה של מואב יובאו בהמשך. כאן מובא הדבר בקצרה כדי לגנות את בניו של אחאב.

וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם־אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה

וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בן אחאב בְּעַד הַשְּׂבָכָה, מחיצת הרשת בַּעֲלִיָּתוֹ, בקומה השנייה בביתו אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן. וַיָּחַל, חלה, נחבל. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, שליחים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: לְכוּ דִרְשׁוּ, שַׁאלו בשמי בְּבַעַל זְבוּב, האליל הממונה על השרצים והרמשים, אולי בתור מחוללי מחלות, או: כינוי גנאי שבו משפילים את העבודה הזרה ששמה האמתי היה בעל זבול, אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן, עיר פלשתית אִם־אֶחְיֶה ואחלים מֵחֳלִי זֶה. הוא הרגיש שחייו בסכנה.

וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ־שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן

וּמַלְאַךְ ה' דִּבֶּר אֶל־אֵלִיָּה, אליהו הַתִּשְׁבִּי: קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ־שֹׁמְרוֹן, וְדַבֵּר אֲלֵהֶם: הֲמִבְּלִי, האם אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל, שאַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן?!

וְלָכֵן כֹּה־אָמַר ה' הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה

וְלָכֵן כֹּה־אָמַר ה': הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם – לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה בחייך, כִּי מוֹת תָּמוּת. וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה להשמיע את שליחותו לנציגי אחזיה.

וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה־זֶּה שַׁבְתֶּם

וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו, אל המלך. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מַה־זֶּה שַׁבְתֶּם? הם שבו מוקדם. לפי חשבונו, לא יכלו להספיק להגיע עד עקרון ולחזור.

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי־מוֹת תָּמוּת

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ: לְכוּ שׁוּבוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר־שָׁלַח אֶתְכֶם, וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו: כֹּה אָמַר ה': הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן? לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם – לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי־מוֹת תָּמוּת. כיוון שהתרשמנו מדבריו, חזרנו להודיע לך את אשר שמענו.

וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם המלך: מֶה מִשְׁפַּט, מנהגו ומראהו של הָאִישׁ אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? תארו אותו.

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: היה זה אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר, מגודל שער, וְאֵזוֹר, חגוֹרת עוֹר אָזוּר, חגוּר בְּמָתְנָיו. וַיֹּאמַר: אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא, שהרי כך הוא נראה תמיד.

וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר־חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל־רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר רֵדָה

וַיִּשְׁלַח המלך אחזיה אֵלָיו שַׂר־חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁיו, עם היחידה שלו שמנתה חמישים איש. וַיַּעַל אֵלָיו, וְהִנֵּה אליהו יֹשֵׁב עַל־רֹאשׁ הָהָר. וַיְדַבֵּר השר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹהִים, הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר: "רֵדָה". המלך ציווה שתרד ותבוא אליו.

וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל־שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת־חֲמִשָּׁיו

וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל־שַׂר הַחֲמִשִּׁים: וְאִם אמנם ֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל־שַׂר הַחֲמִשִּׁים: וְאִםאִישׁ אֱלֹהִים אָנִי כדבריך – תֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ, את חמישים אנשיך.וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת־חֲמִשָּׁיו והם נשרפו כולם.

וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר־חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה

כאשר המלך שמע שהשליחות הראשונה לא עלתה יפה – וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר־חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו. וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹהִים, כֹּה־אָמַר הַמֶּלֶךְ: "מְהֵרָה רֵדָה". זוהי פקודה נמרצת יותר: המלך ציווה שתרד מהר.

וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם־אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת־חֲמִשָּׁיו

וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם: אִם־אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי – תֵּרֶד אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת־חֲמִשֶּׁיךָ. וַתֵּרֶד אֵשׁ־אֱלֹהִים מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת־חֲמִשָּׁיו, וגם הם נספו באותו אופן.

וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר־חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר־הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים תִּיקַר־נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ

וַיָּשָׁב המלך וַיִּשְׁלַח שַׂר־חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו. וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר־הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי, וַיִּכְרַע עַל־בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ, וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו: אִישׁ הָאֱלֹהִים, תִּיקַר־נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ. אנא התייחס אל חיינו בכבוד.

הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת־שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת־חֲמִשֵּׁיהֶם וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ

הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן־הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת־שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת־חֲמִשֵּׁיהֶם, וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ.

וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ רֵד אוֹתוֹ אַל־תִּירָא מִפָּנָיו וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אֶל־הַמֶּלֶךְ

וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ: רֵד אוֹתוֹ, אתו, אַל־תִּירָא מִפָּנָיו. וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ אֶל־הַמֶּלֶךְ.

וַיְדַבֵּר אֵלָיו כֹּה־אָמַר ה' יַעַן אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי־מוֹת תָּמוּת

וַיְדַבֵּר אֵלָיו אליהו את אותה נבואה: כֹּה־אָמַר ה': יַעַן אֲשֶׁר־שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן – הֲמִבְּלִי אֵין־אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ? לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר־עָלִיתָ שָּׁם – לֹא־תֵרֵד מִמֶּנָּה, כִּי־מוֹת תָּמוּת.

וַיָּמָת כִּדְבַר־ה' אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה כִּי לֹא־הָיָה לוֹ בֵּן

ואכן, וַיָּמָת כִּדְבַר־ה' אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם אחיו תַּחְתָּיו בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן־יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, כִּי לֹא־הָיָה לוֹ – לאחזיה בֵּן.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא־הֵמָּה כְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה בשנתיים שמלך, הֲלוֹא־הֵמָּה כְתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.