וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל

לאחר אותו מאורע ולאחר המלחמה הגדולה – וַיֵּשְׁבוּ ישראל וארם שָׁלֹשׁ שָׁנִים שבמהלכן אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל.

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לבקרו. בכך חרג יהושפט ממדיניותם של מלכי יהודה.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי־לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם

בזמן שישבו יחדיו – וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־עֲבָדָיו: הַיְדַעְתֶּם כִּי־לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד, הרי ידוע לכם שרמות גלעד היא חלק מממלכתנו, הארמים כבשו אותה מאתנו בעבר, כבר הייתה לנו הזדמנות לתבוע אותה, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים, שותקים, נמנעים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם. אולי הגיעה השעה להשיבה אלינו.

וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ

וַיֹּאמֶר אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה ברָמֹת גִּלְעָד? אמנם שטח זה שייך באופן ישיר לממלכת ישראל, אבל בתפיסה רחבה יותר הוא חלק מארץ ישראל.וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: כָּמוֹנִי כָמוֹךָ, אפעל כמו שאתה תפעל, כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ, כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. אני מסכים בלב שלם. אני, עמי וצבאי נעשה הכול אתך, עם עמך וצבאך.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר ה'

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: דְּרָשׁ, חפש, בקש נָא כַיּוֹם אֶת־דְּבַר ה'. בקש הדרכה מאת ה' כראוי לפני יציאה למלחמה.

וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ

וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶת־הַנְּבִיאִים, כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ. נביאי ה' באותה עת כבר לא נרדפו, כפי שהיה קודם לכן. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: הַאֵלֵךְ עַל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־אֶחְדָּל, אמנע?וַיֹּאמְרוּ כולם כאחד: עֲלֵה למלחמה, וְיִתֵּן אֲדֹנָי את האויב בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט מלך יהודה: הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד, נביא נוסף וְנִדְרְשָׁה מֵאֹתוֹ, מאִתו?

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת־ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע מִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: יש עוֹד אִישׁ־אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת־ה' מֵאֹתוֹ, וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא־יִתְנַבֵּא, תמיד אינו מתנבא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע – מִיכָיְהוּ בֶּן־יִמְלָה, ולכן לא קראתי לו. וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אל אחאב בנימוס ובכבוד: אַל־יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן. אל תדבר סרה בנביא.

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָה

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־סָרִיס אֶחָד ממשרתיו וַיֹּאמֶר: מַהֲרָה, הבא מהר את מִיכָיְהוּ בֶן־יִמְלָה.

וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם

וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל־כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים חשובים, כיאה למלכים, מפני שזוהי התייעצות טקסית, בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן. וְכָל־הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם במרחבי הגורן.

וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן־כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה־אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֹּתָם

וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן־כְּנַעֲנָה, אחד הנביאים קַרְנֵי בַרְזֶל, אולי הניחן באופן סמלי על ראשו וַיֹּאמֶר: כֹּה־אָמַר ה': בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת־אֲרָם עַד־כַּלֹּתָם. הנה סמל לניצחונך המובטח.

וְכָל־הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ

וְכָל־הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר: עֲלֵה אל רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ.

וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר־הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה־נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהִי־נָא דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב

וְהַמַּלְאָךְ, השליח אֲשֶׁר־הָלַךְ בינתיים לִקְרֹא למִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר: הִנֵּה־נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה־אֶחָד טוֹב אֶל־הַמֶּלֶךְ. אולי תחרוג ממנהגך להוכיח ולנבא קשות, והפעם יְהִי־נָא דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם, וְדִבַּרְתָּ טּוֹב.

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי־ה' כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר

וַיֹּאמֶר אליו מִיכָיְהוּ: לא רצונו של המלך וציפיותיו יכוונו את דברי. חַי־ה', אני נשבע בשם ה' כִּי אֶת־אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי – אֹתוֹ אֲדַבֵּר.

וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־נֶחְדָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ

וַיָּבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ אחאב, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו: מִיכָיְהוּ, הֲנֵלֵךְ אֶל־רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם־נֶחְדָּל?וַיֹּאמֶר אֵלָיו מיכיהו באירוניה ובלעג, בסגנון שהשתמשו בו גם שאר הנביאים: עֲלֵה וְהַצְלַח, וְנָתַן ה' את האויבים בְּיַד הַמֶּלֶךְ. רצית לשמוע גם ממני את מה שכבר שמעת?! – הרי לך.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְּשֵׁם ה'

וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ: עַד־כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּיעֶךָ אֲשֶׁר לֹא־תְדַבֵּר אֵלַי רַק־אֱמֶת בְּשֵׁם ה'.

וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר ה' לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם

וַיֹּאמֶר את נבואתו האמתית: רָאִיתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים, מתפזרים אֶל־הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין־לָהֶם רֹעֶה, וַיֹּאמֶר ה': "לֹא־אֲדֹנִים לָאֵלֶּה. יָשׁוּבוּ אִישׁ־לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם". ישראל יתפזרו משום שאתה, אדונם, תיפול בקרב.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ לוֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הֲלֹא אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שהאיש הזה לוֹא־יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם־רָע.

וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר־ה' רָאִיתִי אֶת־ה' יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ

וַיֹּאמֶר מיכיהו: לָכֵן שְׁמַע את דְּבַר־ה': רָאִיתִי אֶת־ה' יֹשֵׁב עַל־כִּסְאוֹ כמלך בשמים, וְכָל־צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה

וַיֹּאמֶר ה': "מִי יהיה זה שיְפַתֶּה אֶת־אַחְאָב לצאת למלחמה, וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד?ָמֹת גִּלְעָד" וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה. כל אחד מן הנוכחים שם אמר אם הוא ילך או לא ילך.

וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה

וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ". וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו: "בַּמָּה? כיצד תעשה זאת?"

וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן

וַיֹּאמֶר: "אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאָיו. כל הנביאים המצפים לשמוע את דבר ה' יקבלו את דברי השקר שלי במקום נבואת אמת". וַיֹּאמֶר ה' לרוח: "תְּפַתֶּה וְגַם־תּוּכָל, תצליח. צֵא וַעֲשֵׂה־כֵן. אני מרשה לך לעשות זאת".

וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה

וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל־נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה, אבל למעשה – וַה' דִּבֶּר עָלֶיךָ רָעָה.

וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי־זֶה עָבַר רוּחַ־ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ

וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן־כְּנַעֲנָה, ראש הנביאים, וַיַּכֶּה אֶת־מִיכָיְהוּ עַל־הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר: "הרי אני הוא הנביא הגדול. אֵי־זֶה, כיצד עָבַר רוּחַ־ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ?! איך אתה מעז לטעון שאלי באה רוח כזב, ואילו אתה מוסר את דבר ה' האמתי?!"

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ: הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא, עוד יבוא יום אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה, להתחבא. כשתבוא המפלה תיווכח שנבואתך לא הייתה נבואת אמת, ואז תתחבא בחדרי חדרים מחמת הבושה.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל קַח אֶת־מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל־אָמֹן שַׂר־הָעִיר וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לסריס שהביא את מיכיהו: קַח אֶת־מִיכָיְהוּ וַהֲשִׁיבֵהוּ אֶל־אָמֹן שַׂר־הָעִיר וְאֶל־יוֹאָשׁ בֶּן־הַמֶּלֶךְ, מושלי העיר.

וְאָמַרְתָּ כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ שִׂימוּ אֶת־זֶה בֵּית הַכֶּלֶא וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם

וְאָמַרְתָּ לשניהם: כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ: "שִׂימוּ אֶת־זֶה – מיכיהו, המכונה כך בזלזול, בתוך בֵּית הַכֶּלֶא, וְהַאֲכִלֻהוּ לֶחֶם לַחַץ, בדוחק וּמַיִם לַחַץ. החזיקו אותו בתנאי מעצר קשים עַד בֹּאִי בְשָׁלוֹם חזרה, ואז אבוא אתו חשבון".

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם לֹא־דִבֶּר ה' בִּי וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ עַמִּים כֻּלָּם

וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ למלך ישראל: אִם־שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם – אני עצמי אודה שלֹא־דִבֶּר ה' בִּי. והוא פונה אל כל הנוכחים – וַיֹּאמֶר: שִׁמְעוּ, עַמִּים, העם, הקהל, או: יושבי תבל כֻּלָּם. אני בטוח שדבר ה' שבפי אמת הוא, ואם אחאב יצא למלחמה, הוא לא ישוב ממנה חי.

וַיַּעַל מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה רָמֹת גִּלְעָד

וַיַּעַל בכל זאת מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ־יְהוּדָה לרָמֹת גִּלְעָד. אמנם יהושפט ביקש לשמוע את הנבואה, אבל בסופו של דבר מיכיהו לא אסר עליו לצאת למלחמה. הוא שמע ממנו רק שאחאב ייפול במלחמה, ואילו שאר הלוחמים ישובו בשלום אל ביתם.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא בַמִּלְחָמָה וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל־יְהוֹשָׁפָט: הִתְחַפֵּשׂ וָבֹא, אתחפש ואבוא בַמִּלְחָמָה, וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ, בגדי מלכות, כי בוודאי הארמים יחפשו אותי ולא אותך. וַיִּתְחַפֵּשׂ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיָּבוֹא בַּמִּלְחָמָה.

וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת־גָּדוֹל כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ

וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת־שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר־לוֹ, שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם, לֵאמֹר: לֹא תִּלָּחֲמוּ במחנה ישראל אֶת, עם קָטֹן וְאֶת־גָּדוֹל, באופן מפוזר, כִּי אִם־אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ. משימתכם היחידה היא להרוג את אחאב.

וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת־יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט

וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב הארמים אֶת־יְהוֹשָׁפָט, היחיד שלבש בגדי מלך, וְהֵמָּה אָמְרוּ: אַךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל הוּא, וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם. כל המרכבות פנו לתקוף אותו. וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט, מפני שראה שהוא מכותר.

וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי־לֹא־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו

וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי־לֹא־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא, כאשר שמעו את קולו, לא רצו לפגוע במלך יהודה, שהרי נצטוו להרוג רק את מלך ישראל. על כן – וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו, והניחו אותו לנפשו.

וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי

בינתיים – וְאִישׁ ממחנה ארם מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, ירה מול האויב מבלי לכוון את החץ לאדם מסוים. וַיַּכֶּה אֶת־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן. החץ חדר אל השריון במקום שבו השריון היה מודבק או קשור לבגד שמתחתיו. הירייה שלא הייתה מכוונת פגעה בדיוק בנקודת התורפה של בגדי ההגנה של המלך, והפגיעה בו הייתה אנושה. וַיֹּאמֶר אחאב לְרַכָּבוֹ: הֲפֹךְ יָדְךָ, הפנה את המרכבה אחורנית, וְהוֹצִיאֵנִי מִן־הַמַּחֲנֶה, מן המערכה, כִּי הָחֳלֵיתִי, נפגעתי.

וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק הָרָכֶב

וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא. המלחמה נמשכה גם כאשר אחאב כבר לא השתתף בה בפועל. אחאב לא רצה לגרום למנוסה, ולכן למרות פציעתו לא נטש את המערכה. וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה נֹכַח אֲרָם. אחאב התאמץ להחזיק מעמד בגבורה, בעת ששתת ממנו דם ובלא טיפול. וַיָּמָת בָּעֶרֶב מאיבוד דם, וַיִּצֶק, נזל דַּם־הַמַּכָּה אֶל־חֵיק, תוך הָרָכֶב, והרכב התמלא בדם המלך.

וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ

מן הסתם היו שראו מה אירע בקרב, ובעקבות זאת – וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה, השמועה שהמלך נהרג ואין מפקד בראש הצבא, בַּמַּחֲנֶה כְּבֹא, בזמן שקיעת הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר: אִישׁ אֶל־עִירוֹ וְאִישׁ אֶל־אַרְצוֹ. אנשי הצבא החליטו לסגת.

וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן

וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ, וַיָּבוֹא, גופתו הובאה לעירו שֹׁמְרוֹן. וַיִּקְבְּרוּ אֶת־הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן.

וַיִּשְׁטֹף אֶת־הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר

וַיִּשְׁטֹף מישהו אֶת־הָרֶכֶב שהיה מלא דם עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן. וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמוֹ ששתת מהמרכבה, וְהַזֹּנוֹת, שלא הקפידו על רחצה במקום מוצנע דווקא רָחָצוּ באותה ברכה. זה היה סופו המביש של דם אחאב כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֵּר ביד אליהו הנביא.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל

וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן, בית שחלק גדול ממנו היה מעוטר בשנהב אֲשֶׁר בָּנָה לראווה, וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל, שכן ספר מלכים אינו עוסק בהיסטוריה כשלעצמה.

וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם־אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו

וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם־אֲבֹתָיו. וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו, הדור השלישי לבית עמרי.

וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא מָלַךְ עַל־יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

כעת שב הסיפור לתיאור קורותיהם של מלכי יהודה: וִיהוֹשָׁפָט בֶּן־אָסָא מָלַךְ עַל־יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

יְהוֹשָׁפָט בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי

יְהוֹשָׁפָט בֶּן־שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת־שִׁלְחִי.

וַיֵּלֶךְ בְּכָל־דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא־סָר מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'

וַיֵּלֶךְ בְּכָל־דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו, שהיה מלך צדיק, לֹא־סָר מִמֶּנּוּ, והמשיך לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה',

אַךְ הַבָּמוֹת לֹא־סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת

אַךְ הַבָּמוֹת, שבהן נהגו להקריב לשם ה' גם בימי יהושפט, לֹא־סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת. מנהג זה נמשך דורי דורות, והמלך לא היה תקיף דיו כדי לבטלו.

וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם־מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה ואֲשֶׁר נִלְחָם הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה

וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר־עָשָׂה והמלחמות אֲשֶׁר נִלְחָם, הֲלֹא־הֵם כְּתוּבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה.

וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו בִּעֵר מִן־הָאָרֶץ

וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ, הזונות ממין זכר שהיו חלק מהפולחן האלילי, אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו, בִּעֵר מִן־הָאָרֶץ. את העבודה הזרה הגלויה והמגונה הזו לא הצליח אסא לבער בשלמות, ויהושפט – שהמשיך את דרכו ומלך שנים רבות – סיים את המלאכה.

וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם נִצָּב מֶלֶךְ

וּמֶלֶךְ עצמאי אֵין אז בֶּאֱדוֹם, ממלכת יהודה הייתה תקיפה ולא הניחה לאדומים להמליך מלך, כי אם נִצָּב מֶלֶךְ, נציב מבני המקום או מיהודה, שבא מכוחו של מלך יהודה.

יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ כִּי־נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר

נוסף על כך, יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ, אניות גדולות. תרשיש הייתה רחוקה, ואפשר היה להגיע אליה רק באמצעות אניות גדולות וחזקות, שהיה בהן צוות חותרים, כדי לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב, להביא זהב מאופיר, כמו שעשה שלמה המלך בשעתו, וְלֹא הָלָךְ, כִּי־נִשְׁבְּרוּ האֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר, עיר הנמל של ממלכת יהודה בים סוף, שדרכה תכנן יהושפט להגיע לאופיר.

אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב אֶל־יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט

אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב אֶל־יְהוֹשָׁפָט: יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם־עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת. כיוון שהיחסים בין הממלכות היו טובים, הציע אחזיהו סיוע ליהושפט. ממלכת ישראל הייתה קרובה יותר לים, והיא עמדה בקשרים עם מלכי צידון. עבדי אחזיהו היו אפוא מיומנים יותר ויכלו לעזור בתיקון האניות, בבניית אניות חדשות או בהפלגה עצמה. וְלֹא אָבָה, רצה יְהוֹשָׁפָט, אולי משום שחשש שמעשה זה אינו טוב בעיני ה'.

וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו

וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם־אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.

אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם

אֲחַזְיָהוּ בֶן־אַחְאָב מָלַךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַיִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם.

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל

וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אחאב וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ איזבל וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת־יִשְׂרָאֵל. הוא המשיך בעבודה הזרה שבה נהגו הוריו וגם בפולחן העגלים של ירבעם.

וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיַּכְעֵס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו

וַיַּעֲבֹד אֶת־הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וַיַּכְעֵס אֶת־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר־עָשָׂה אָבִיו.