וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר היה בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל, ליד הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן.

וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל־נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ וִיהִי־לִי לְגַן־יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה־לְּךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה

וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל־נָבוֹת לֵאמֹר: תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ וִיהִי־לִי, כדי להפוך אותו לְגַן־יָרָק, כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי, וְאם תרצה – אֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו, במקומו כֶּרֶם טוֹב יותר מִמֶּנּוּ. ואִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ, תעדיף – אֶתְּנָה־לְּךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה הכרם.

וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל־אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת־נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ

וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל־אַחְאָב: אין זה כרם שקניתי אלא נחלת אבותי. חָלִילָה לִּי מֵה' מִתִּתִּי אֶת־נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ, שאינך מבני משפחתי. נבות סירב באופן מוחלט, ולא הותיר אפשרות מיקוח.

וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל־בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל־מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו וְלֹא־אָכַל לָחֶם

וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל־בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר: לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־נַחֲלַת אֲבוֹתָי. וַיִּשְׁכַּב אחאב הַיִּזְרְעֵאלִי, וַיֹּאמֶר: לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־נַחֲלַת אֲבוֹתָי. וַיִּשְׁכַּב עַל־מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת־פָּנָיו אל הקיר וְלֹא־אָכַל לָחֶם.

וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה־זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם

וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ, וַתְּדַבֵּר אֵלָיו: מַה־זֶּה אירע לך שרוּחֲךָ סָרָה, וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם?

וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי־אֲדַבֵּר אֶל־נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם־חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה־לְּךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־כַּרְמִי

וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ: כִּי־אֲדַבֵּר, דיברתי אֶל־נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ: "תְּנָה־לִּי אֶת־כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם־חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה־לְּךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו", וַיֹּאמֶר: "לֹא־אֶתֵּן לְךָ אֶת־כַּרְמִי".

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל־יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל־לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ: האם כפי שאַתָּה עַתָּה – מתקשה להחליט ולבצע – תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה, יעלה בידך למלוך עַל־יִשְׂרָאֵל?! קוּם אֱכָל־לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ, ותתחזק. אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. אני אטפל בכך.

וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל־הַזְּקֵנִים וְאֶל־הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת

וַתִּכְתֹּב סְפָרִים, איגרות בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ, וַתִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל־הַזְּקֵנִים וְאֶל־הַחֹרִים, השרים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ יזרעאל הַיֹּשְׁבִים אֶת, עם נָבוֹת.

וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ־צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם

וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים הוראות לֵאמֹר: קִרְאוּ־צוֹם, הכריזו על אספה פומבית, וְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. נבות היה איש מכובד, והיא ציוותה להושיבו במקום החשוב ביותר בקהל, כדי שייראה שהוא רצוי בעיני האנשים.

וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר 'בֵּרַכְתָּ' אֱלֹהִים ומֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת

וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל, אדם במעמד נמוך שאין סיכוי שיעלה משפלותו – בלי יעַל, נֶגְדּוֹ, וִיעִדֻהוּ, יעידו בו לֵאמֹר: "'בֵּרַכְתָּ', קיללת גם אֱלֹהִים וגם מֶלֶךְ". המרידה במלכות והמרידה באלוקים הם שני מעשים חמורים ביותר. הוא, כמובן, יכחיש את ההאשמה, אבל אַתם בַּיימו הצגה מושלמת. כיוון שהדיינים וזקני העיר ינכחו במקום, ושני העדים יעידו – וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ כדין האמור בתורה וְיָמֹת.

וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם

וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ, הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם בשם אחאב –

קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם

קָרְאוּ צוֹם, וְהֹשִׁיבוּ אֶת־נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם.

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת־נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר ‘בֵּרַךְ' נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת

וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי־בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ, וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת־נָבוֹת נֶגֶד, בפני הָעָם לֵאמֹר: ‘בֵּרַךְ' נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ. כיוון שכך, דנו אותו למוות – וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת.

וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת

וַיִּשְׁלְחוּ אֶל־אִיזֶבֶל לֵאמֹר: סֻקַּל, נרגם נָבוֹת וַיָּמֹת.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי־סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל־אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת־לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי־סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת, וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל־אַחְאָב: קוּם רֵשׁ אֶת־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת־לְךָ בְכֶסֶף, כִּי אֵין נָבוֹת חַי עוד כִּי אם מֵת.

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ

וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת, וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ. ייתכן שאחאב ידע מה עשתה אשתו, וייתכן שלא ידע; על כל פנים הוא היה מרוצה ממות נבות, משום שכך סולק המכשול שעמד בדרכו. כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת, וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל־כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ.

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃

קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר־יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ

קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן, הִנֵּה הוא נמצא כעת בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר־יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ.

וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם־יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת־דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת־דָּמְךָ גַּם־אָתָּה

וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': הֲרָצַחְתָּ וְגַם־יָרָשְׁתָּ?! לא די שרצחת את נבות, אתה גם מבקש לרשת את רכושו?! אינך מתבייש במעשיך הבזויים?! וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה': בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת־דַּם נָבוֹת, יָלֹקּוּ, ילקקו הַכְּלָבִים אֶת־דָּמְךָ גַּם־אָתָּה. אף אתה תיהרג באופן משפיל.

וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל־אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'

כמובן אחאב לא פרסם את הסיפור. אליהו הופיע אצלו בהפתעה גמורה. על כן אחאב התפלא – וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל־אֵלִיָּהוּ: הַמְצָאתַנִי, אֹיְבִי?!וַיֹּאמֶר: מָצָאתִי. יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ, מסרת את עצמך לַעֲשׂוֹת את הָרַע בְּעֵינֵי ה', ולמעשה מרושע כל כך אין שום צידוק –

הִנְנִי מֵבִי אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל

הִנְנִי מֵבִיא אֵלֶיךָ רָעָה, וּבִעַרְתִּי, אשמיד את מי שיישאר אַחֲרֶיךָ, וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, בן משפחה זכר, או: כלב וְעָצוּר, עוצר, מי שמחזיק בידו כוח שלטוני, וְעָזוּב, הממונה על התחזוקה ובדק הבית, או: אפילו נתמך ונטוש בְּיִשְׂרָאֵל. לא יישאר מביתך שריד, ובוודאי שלא ייוותר יורש או מחזיק בשררה.

וְנָתַתִּי אֶת־בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת־יִשְׂרָאֵל

וְנָתַתִּי אֶת־בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן־אֲחִיָּה, אֶל, בגלל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת־יִשְׂרָאֵל. הפשע האחרון היה בזוי ושפל במיוחד.

וְגַם־לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל

וְגַם־לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת גופתה של אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל, בין חומות העיר, או: בתוך גבולותיה.

הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם

הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר – יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה – יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.

רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה'אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ

כאן נוספת הערה שאינה מדברי אליהו: רַק לֹא־הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', אֲשֶׁר־הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ.

וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

וַיַּתְעֵב, אחאב הרבה לפשוע מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים, האלילים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. שלא כירבעם או כבעשא, אשר שמרו לפחות מסגרת כלשהי של עבודת אלוקי ישראל, אחאב עבד לאלילי כנען.

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט

וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּקְרַע את בְּגָדָיו בגלל חומרתם של דברי התוכחה, מחמת הבושה שבהריגת חף מפשע מתוך תאווה לאדמתו, וכן משום שבתור מלך שני בשושלת אשר מלך לא מעט שנים הוא קיווה שזרעו יחזיק במלוכה לאורך זמן – והנה תוחלתו נכזבה. וַיָּשֶׂם־שַׂק עַל־בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ לאַט, ביטויים שונים לאבלו.

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר׃

הֲרָאִיתָ כִּי־נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי־נִכְנַע מִפָּנַי לֹא־אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל־בֵּיתוֹ

הֲרָאִיתָ כִּי־נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי?! הוא קיבל על עצמו את התוכחה, ובכך הודה בחטאו. יַעַן כִּי־נִכְנַע מִפָּנַי – לֹא־אָבִיא הָרָעָה בְּיָמָיו. בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל־בֵּיתוֹ. הוא עצמו יישאר מלך כל ימי חייו, ורק בימי בנו תסור המלוכה מביתו.