וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל־אַחְאָב חַי־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם־יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם־לְפִי דְבָרִי

וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי, מהעיר תושבון או תושב מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל־אַחְאָב: חַי־ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, נשבע אני בחיי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, שירַתִּי אותו, אִם־יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר בארץ כִּי אִם־לְפִי דְבָרִי. מעתה לא ירדו גשם וטל אלא לפי הודעתי. אליהו אמר את הדברים בבירת אחאב, שומרון שבמרכז הארץ.

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר׃ דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר׃

לֵךְ מִזֶּה וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן

לֵךְ מִזֶּה, מכאן, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה, לצד מזרח, וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן, אחד מנחלי האכזב הנשפכים אל הירדן.

וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה וְאֶת־הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם

וְהָיָה מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה, וְאֶת־הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ שָׁם. העורבים יחטפו מזון ממקום אחר ויביאו אליך לשם.

וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר ה' וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן

וַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ כִּדְבַר ה', וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב בבדידות בְּנַחַל כְּרִית אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הַיַּרְדֵּן.

וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן־הַנַּחַל יִשְׁתֶּה

וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם וּבָשָׂר בָּעָרֶב, וּמִן־הַנַּחַל יִשְׁתֶּה.

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ

וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל, כִּי לֹא־הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ, ועל כן לא יכול היה להישאר במקום.

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלָיו לֵאמֹר׃

קוּם לֵךְ צָרְפַתָה אֲשֶׁר לְצִידוֹן וְיָשַׁבְתָּ שָׁם הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ

קוּם לֵךְ צָרְפַתָה, אל העיר צרפת אֲשֶׁר לְצִידוֹן, וְיָשַׁבְתָּ שָׁם. הִנֵּה צִוִּיתִי שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה לְכַלְכְּלֶךָ. הכנתי שם את פרנסתך ביד אשה אלמנה.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה וַיָּבֹא אֶל־פֶּתַח הָעִיר וְהִנֵּה־שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת עֵצִים וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר קְחִי־נָא לִי מְעַט־מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ צָרְפַתָה, וַיָּבֹא אֶל־פֶּתַח הָעִיר, וְהִנֵּה־שָׁם אִשָּׁה אַלְמָנָה מְקֹשֶׁשֶׁת, מלקטת עֵצִים. כיוון שהניח שזו האשה המזומנת לפרנסו – וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: קְחִי־נָא לִי מְעַט־מַיִם בַּכְּלִי וְאֶשְׁתֶּה.

וַתֵּלֶךְ לָקַחַת וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר לִקְחִי־נָא לִי פַּת־לֶחֶם בְּיָדֵךְ

וַתֵּלֶךְ לָקַחַת, וַיִּקְרָא אֵלֶיהָ וַיֹּאמַר: כיוון שאת מביאה לי מים, לִקְחִי־נָא לִי גם פַּת־לֶחֶם בְּיָדֵךְ.

וַתֹּאמֶר חַי־ה' אֱלֹהֶיךָ אִם־יֶשׁ־לִי מָעוֹג כִּי אִם־מְלֹא כַף־קֶמַח בַּכַּד וּמְעַט־שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ לִי וְלִבְנִי וַאֲכַלְנֻהוּ וָמָתְנוּ

וַתֹּאמֶר: חַי־ה' אֱלֹהֶיךָ אִם־יֶשׁ־לִי, אני נשבעת שאין לי אפילו מָעוֹג, עוגה או כל דבר מאכל. ייתכן שהיא כינתה את אלוקים ‘ה' אלוקיך' בלשון כבוד, אבל אפשר שלא הייתה מישראל. אין לי דבר בבית כִּי אִם־מְלֹא כַף־קֶמַח שיש בַּכַּד וּמְעַט־שֶׁמֶן בַּצַּפָּחַת, מעין כד, וְהִנְנִי מְקֹשֶׁשֶׁת שְׁנַיִם עֵצִים לאפייה, וּבָאתִי וַעֲשִׂיתִיהוּ, את הקמח הזה, לִי וְלִבְנִי – וַאֲכַלְנֻהוּ, וָמָתְנוּ. לאחר מכן נמות מפני שלא נותר לנו עוד דבר מאכל. אין לי אפוא כל אפשרות להזין אותך.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ אַל־תִּירְאִי בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ אַךְ עֲשִׂי־לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ: אַל־תִּירְאִי. בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ. הכיני את הלחם בשבילך ובשביל בנך, אֵלֶיהָ אֵלִיָּהוּ: אַל־תִּירְאִי. בֹּאִי עֲשִׂי כִדְבָרֵךְ.אַךְ עֲשִׂי־לִי מִשָּׁם, ממעט הקמח עֻגָה קְטַנָּה בָרִאשֹׁנָה וְהוֹצֵאת לִי לאכול, וְלָךְ וְלִבְנֵךְ תַּעֲשִׂי בָּאַחֲרֹנָה.

כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת־ה' גֶּשֶׁם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אם תעשי כן, כַּד הַקֶּמַח, הקמח שבכד לֹא תִכְלָה, ייגמר, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן, והשמן שבצפחת לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת־ה' גֶּשֶׁם עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה.

וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ וַתֹּאכַל הִיא־וָהוּא וּבֵיתָהּ יָמִים

וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה כִּדְבַר אֵלִיָּהוּ, וַתֹּאכַל הִיא־וָהוּא וּבֵיתָהּ, ומשפחתה יָמִים רבים.

כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ

ובכל הזמן הזה כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלָתָה, וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא חָסֵר, כִּדְבַר ה' אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד אֵלִיָּהוּ.

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָלָה בֶּן־הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא־נוֹתְרָה־בּוֹ נְשָׁמָה

וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, לאחר זמן שבו אכלו האשה ובנה מן האוכל הנסי, חָלָה בֶּן־הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַבָּיִת, וַיְהִי חָלְיוֹ חָזָק מְאֹד עַד אֲשֶׁר לֹא־נוֹתְרָה־בּוֹ נְשָׁמָה. לא ניכרה בו כל חיות. נראה שהוא עומד למות.

וַתֹּאמֶר אֶל־אֵלִיָּהוּ מַה־לִּי וָלָךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת־עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת־בְּנִי

וַתֹּאמֶר אֶל־אֵלִיָּהוּ: מַה־לִּי וָלָךְ, אִישׁ הָאֱלֹהִים?! בָּאתָ אֵלַי לְהַזְכִּיר אֶת־עֲוֹנִי וּלְהָמִית אֶת־בְּנִי. כל עוד חייתי בקרב שכני, לא נחשבתי חוטאת במיוחד. אולם כשהגעת אתה – איש קדוש – לכאן, בלטו כל חטאי וחסרונותי לעומתך. נוכחותך הקרובה היא שגרמה למות בני.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ תְּנִי־לִי אֶת־בְּנֵךְ וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ וַיַּעֲלֵהוּ אֶל־הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב שָׁם וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל־מִטָּתוֹ

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: תְּנִי־לִי אֶת־בְּנֵךְ. וַיִּקָּחֵהוּ מֵחֵיקָהּ, כנראה היה ילד קטן. וַיַּעֲלֵהוּ אֶל־הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב שָׁם, עליית הגג שהקצתה לו. וַיַּשְׁכִּבֵהוּ עַל־מִטָּתוֹ.

וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל־הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר־אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת־בְּנָהּ

וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהָי, הֲגַם עַל־הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר־אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת־בְּנָהּ, הרי היא גומלת אתי חסד כפי שרצית?!

וַיִּתְמֹדֵד עַל־הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי תָּשָׁב־נָא נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל קִרְבּוֹ

וַיִּתְמֹדֵד, אליהו השתטח עַל־הַיֶּלֶד שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, וַיִּקְרָא אֶל־ה' וַיֹּאמַר: ה' אֱלֹהָי, תָּשָׁב־נָא נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד הַזֶּה עַל, אל קִרְבּוֹ.

וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד עַל־קִרְבּוֹ וַיֶּחִי

וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל אֵלִיָּהוּ, וַתָּשָׁב נֶפֶשׁ־הַיֶּלֶד עַל־קִרְבּוֹ וַיֶּחִי.

וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־הַיֶּלֶד וַיֹּרִדֵהוּ מִן־הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ

וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת־הַיֶּלֶד, וַיֹּרִדֵהוּ מִן־הָעֲלִיָּה הַבַּיְתָה, וַיִּתְּנֵהוּ לְאִמּוֹ. וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ: רְאִי, חַי בְּנֵךְ. חשבת שהוא מת או גוסס, והנה הוא חי.

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־אֵלִיָּהוּ עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה וּדְבַר־ה' בְּפִיךָ אֱמֶת

וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־אֵלִיָּהוּ: עַתָּה זֶה יָדַעְתִּי כִּי אִישׁ אֱלֹהִים אָתָּה, וּדְבַר־ה' בְּפִיךָ אֱמֶת. אולי המופתים שעשה אליהו בקמח ובשמן לא הרשימו אותה באופן מובהק, ושמא לאחר שחיי בנה התערערו נשכחה ממנה עצמתם של המופתים הראשונים. החייאת הבן המת היא שהפכה אותו בעיניה לאיש מעלה שכל דבריו אמת.