חזור
מלכים א
פרק יבוַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ
וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם לשְׁכֶם, כִּי לשְׁכֶם בָּא כָל־יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. אף על פי שהמקדש נבנה בירושלים, העם עדיין לא ראה בירושלים עיר מלוכה. אולי שכם נתפסה כעיר המתאימה יותר להמלכת מלך על כל ישראל, משום שהיא שוכנת במרכז הארץ.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם במעין גלות פוליטית.
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ וַיָּבֹא יָרָבְעָם וְכָל־קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל־רְחַבְעָם לֵאמֹר
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ־לוֹ לאחר מות המלך שלמה. שבטי ישראל הכירו את ירבעם, וכנראה חשבו שמי שהיה מספיק נועז כדי להטיח דברים בפני שלמה, הוא שיתאים לדרוש דרישות גם מבנו רחבעם.
אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר־נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ
אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת־עֻלֵּנוּ, הכביד עלינו במסיו. אף על פי ששלמה קיבל כסף וזהב רבים מן החוץ, הוא נזקק גם למסיהם של ישראל לשם מימון הוצאות המלוכה וארמונותיו.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ־עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלְכוּ הָעָם
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: עלי לחשוב על הנושא. לְכוּ־עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי. וַיֵּלְכוּ הָעָם.
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים אֶת־פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת־הָעָם־הַזֶּה דָּבָר
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר־הָיוּ עֹמְדִים אֶת־פְּנֵי, לפני שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי, אנשי הממשל של שלמה, לֵאמֹר: אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, מה תייעצו לי לְהָשִׁיב אֶת־הָעָם־הַזֶּה דָּבָר?
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל־הַיָּמִים
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו לֵאמֹר: אִם־הַיּוֹם תִּהְיֶה־עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, אם תיכנע ותקבל את בקשתם,
וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו
וַיַּעֲזֹב רחבעם אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. זקנים אלו אינם שרים המופקדים על תחום עצמאי, אלא מזכירי המלך הקשורים אליו ותלויים בו, והוא יכול לבחור להתעלם מעצתם. וַיִּוָּעַץ אֶת־הַיְלָדִים, באנשים צעירים יותר אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הם הָעֹמְדִים לְפָנָיו כעת, ומהם הוא מתכוון להקים את ממשלתו.
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ
וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת־הָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר: "הָקֵל מִן־הָעֹל אֲשֶׁר־נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ".
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה־תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי
וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר: כֹּה־תֹאמַר לָעָם הַזֶּה, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר: "אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ". כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם: "קָטָנִּי, זרתי אֵלֶיךָ לֵאמֹר: "אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת־עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ". כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם: "קָטָנִּיעָבָה יותר מִמָּתְנֵי אָבִי. אתם חושבים שאהיה מלך קטן בנו של מלך גדול? לא כך הדבר. אם אבי היה גדול, אהיה אני עצום וכביר.
וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים
וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד – וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם. אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים – וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים, שוטים שיש בהם קוצים, וההלקאה בהם כואבת הרבה יותר".
וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי
וַיָּבוֹא יָרָבְעָם וְכָל־הָעָם אֶל־רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת־הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת־הָעָם בלשון קָשָׁה, וַיַּעֲזֹב אֶת־עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים
וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר: אָבִי הִכְבִּיד אֶת־עֻלְּכֶם – וַאֲנִי אֹסִיף עַל־עֻלְּכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים – וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.
וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם כִּי־הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה' לְמַעַן הָקִים אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט
וְלֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל־הָעָם. ייתכן שרחבעם נהג כך בשל סיבה פסיכולוגית אישית – כבן מלך ראה עצמו נעלה על הכול, ושמא נהג כך משום שלא היה חכם דיו. אולם כאן הכתוב מביא הנמקה מסוג אחר, האופיינית לספרי הנבואה – כִּי־הָיְתָה גם סִבָּה מֵעִם ה', לְמַעַן הָקִים אֶת־דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל־יָרָבְעָם בֶּן־נְבָט. כך צריך היה לקרות כדי לקיים את הגזרה שהודיע הנביא.
וַיַּרְא כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו
וַיַּרְא כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא־שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת־הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר: מַה־לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד, וְלֹא־נַחֲלָה בְּבֶן־יִשַׁי. אין לנו קשר מהותי אל מלכות דוד. התפזר לְאֹהָלֶיךָ, יִשְׂרָאֵל! קריאה זו שימשה בעבר סיסמא כנגד דוד המלך.
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה – וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. הם קיבלו את מלכותו.
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל־הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל־יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת־אֲדֹרָם אֲשֶׁר היה הממונה עַל־הַמַּס עוד מזמנו של דוד; על כן נראה שהיה איש לא צעיר ובעל מעמד.
וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה
וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. רגימתו של אדורם הייתה מעין התקוממות והכרזת מלחמה של ישראל נגד מלכות בית דוד. כבר עשרות שנים הם חיו במשטר מלוכני, ועל כן הבינו שאין אפשרות לחזור לאנרכיה שבתקופת השופטים. הם התכוונו אפוא להקים מלוכה חלופית.
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית־דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט־יְהוּדָה לְבַדּוֹ
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׁב יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, שכן עוד בחיי שלמה ירבעם נודע כמנהיג האופוזיציה למלך. י כִּשְׁמֹעַ כָּל־יִשְׂרָאֵל כִּי־שָׁב יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל־הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית־דָּוִד זוּלָתִי, אלא שֵׁבֶט־יְהוּדָה לְבַדּוֹ, ואולי גם בנימין.
וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וְאֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם־בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת־הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה
וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם. רחבעם ראה בפרישתם מרד בשלטונו. אשר על כן – וַיַּקְהֵל אֶת־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וְאֶת־שֵׁבֶט בִּנְיָמִן, הסמוך ליהודה ומיודד אתו – מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה, לְהִלָּחֵם עִם־בֵּית יִשְׂרָאֵל כדי לְהָשִׁיב אֶת־הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה ולכפות את שלטונו על כל ישראל. ביד רחבעם היה צבא מאורגן, ואילו ישראל טרם הספיקו להתארגן.
וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל־שְׁמַעְיָה אִישׁ־הָאֱלֹהִים לֵאמֹר׃
וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל־שְׁמַעְיָה אִישׁ־הָאֱלֹהִים, נביא נוסף שהתגלה עתה, כשהתעורר הצורך בדבריו, לֵאמֹר׃
אֱמֹר אֶל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר׃
אֱמֹר אֶל־רְחַבְעָם בֶּן־שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל־כָּל־בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר׃
כֹּה אָמַר ה' לֹא־תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּן עִם־אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־דְּבַר ה' וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה'
כֹּה אָמַר ה': לֹא־תַעֲלוּ וְלֹא־תִלָּחֲמוּן עִם־אֲחֵיכֶם בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל. שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ, כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה. כיוון שלנביא יש זכות וטו על כל החלטה מלכותית, כולל על יציאה למלחמה – וַיִּשְׁמְעוּ אֶת־דְּבַר ה', וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר ה'. לא ידוע הרבה על אופיו של רחבעם, אך גם אם לא היה צדיק כסבו, דוד, לא היה לו ספק שעליו לציית לדברי הנביא בעניין זה.
וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת־שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת־פְּנוּאֵל
וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת־שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, העיר המרכזית שבה הומלך, וַיֵּשֶׁב בָּהּ, אלא שלאחר זמן – וַיֵּצֵא מִשָּׁם, אולי משום שמקום זה טעון בזכרונות מורכבים בתודעת העם; אולי הטרידוהו חשבונות עתיקים של העיר עם הכנענים שישבו בה בימי יעקב,
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית־דָּוִד
וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ: אף על פי שאנשים רבים הצטרפו למחאתי והכתירו אותי למלך, ולמרות הערים שבניתי עַתָּה אני חושש שמא תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית־דָּוִד.
אִם־יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית־ה' בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל־אֲדֹנֵיהֶם אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ־ יְהוּדָה
אִם־יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית־ה' בִּירוּשָׁלִַם – וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל־אֲדֹנֵיהֶם, אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה, שירושלים נשארה בירתו, וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל־רְחַבְעָם מֶלֶךְ־ יְהוּדָה.
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ, הַמֶּלֶךְוַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם – אל ישראל: רַב, די לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם. הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. זוהי דמותו.
וַיָּשֶׂם אֶת־הָאֶחָד בְּבֵית־אֵל וְאֶת־הָאֶחָד נָתַן בְּדָן
וַיָּשֶׂם אֶת־הָאֶחָד בְּבֵית־אֵל, שהיה מקום פולחן עתיק,
וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד־דָּן
וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת, האנשים דבקו בפולחן העגלים וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד־דָּן שבקצה הארץ.
וַיַּעַשׂ אֶת־בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא־הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי
וַיַּעַשׂ ירבעם אֶת־בֵּית בָּמוֹת, בית ובו מזבחות,
וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית־אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר־עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה
כדי להבליט את ההבדל בין ישראל ליהודה – וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה־עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. ביהודה חוגגים את חג הסוכות ביום החמישה-עשר בחודש השביעי (תשרי), ועל כן ירבעם דחה אותו לחודש השמיני (חשוון). בחודש זה עדיין לא ניתכים גשמים עזים, ואפשר לערוך בו חגיגה עממית. וַיַּעַל ירבעם עצמו עַל־הַמִּזְבֵּחַ. כֵּן עָשָׂה בְּבֵית־אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר־עָשָׂה, וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת־כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. ירבעם העדיף לחוג את חגו החדש בבית-אל גם משום שמקום זה קודש כבר בדורות הקודמים, וגם משום שהוא קרוב למרכז הארץ ונגיש יותר מאשר דן הצפונית. העגל הראשי ניצב בבית-אל, ואילו העגל בדן נעשה רק כשירות מיוחד לתושבי הגליל, כדי שלא יצטרכו להרחיק ללכת.
וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה בְּבֵית־אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָא מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר
וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר־עָשָׂה בְּבֵית־אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, החג בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָא, בדה מִלִּבּוֹ, החג שבחודש השביעי היה ידוע עוד מהר סיני, ואילו את חגיגות החודש השמיני המציא ירבעם מדעתו. וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. מכיוון שכהניו לא באו מבית לוי, יכול היה גם ירבעם, שבא משבט אפרים, לכהן ולהקטיר לה'. ל עַל־הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.