וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת

וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת רַבּוֹת וְאֶת־בַּת־פַּרְעֹה, שהייתה נכבדת משאר נשיו הנכריות, שהיו מוֹאֲבִיּוֹת, עַמֳּנִיּוֹת, אֲדֹמִיֹּת, צֵדְנִיֹּת, בנות צידון, חִתִּיֹּת.

מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה

מִן־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אָמַר־ה' אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא־תָבֹאוּ בָהֶם וְהֵם לֹא־יָבֹאוּ בָכֶם, כי אם לא כן, הם אָכֵן יַטּוּ אֶת־לְבַבְכֶם אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם – בָּהֶם דָּבַק שְׁלֹמֹה לְאַהֲבָה.

וַיְהִי־לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת שְׁבַע מֵאוֹת וּפִילַגְשִׁים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת

וַיְהִי־לוֹ נָשִׁים שָׂרוֹת, נשותיו ממש שְׁבַע מֵאוֹת, וּפִילַגְשִׁים שמעמדן החוקי נמוך יותר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת.

וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו

וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה, ככל שהאריכו שנות נישואיו, נָשָׁיו הִטּוּ אֶת־לְבָבוֹ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, שלמה לא עבד עבודה זרה בפועל, וְאולם לֹא־הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם־ה' אֱלֹהָיו כִּלְבַב דָּוִיד אָבִיו.

וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ עַמֹּנִים

וַיֵּלֶךְ שְׁלֹמֹה אַחֲרֵי עַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִים וְאַחֲרֵי מִלְכֹּם שִׁקֻּץ, כינוי גנאי לעבודה זרה של העַמֹּנִים.

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה הָרַע בְּעֵינֵי ה', וְלֹא מִלֵּא אַחֲרֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו.

אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן

אָז יִבְנֶה שְׁלֹמֹה בָּמָה לִכְמוֹשׁ שִׁקֻּץ מוֹאָב בָּהָר אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִָם, בסביבות הר הזיתים, וּלְמֹלֶךְ שִׁקֻּץ בְּנֵי עַמּוֹן.

וְכֵן עָשָׂה לְכָל־נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן

וְכֵן עָשָׂה לְכָל־נָשָׁיו הַנָּכְרִיּוֹת, שהיו מַקְטִירוֹת וּמְזַבְּחוֹת לֵאלֹהֵיהֶן. נשות המלך המפונקות ישבו בבטלה, ואת זמנן מילאו במנהגיהן הקדומים. שלמה חטא בהתעלמותו ממעשיהן.

וַיִּתְאַנַּף ה' בִּשְׁלֹמֹה כִּי־נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם

וַיִּתְאַנַּף, כעס ה' בִּשְׁלֹמֹה, כִּי־נָטָה לְבָבוֹ מֵעִם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּרְאָה אֵלָיו פַּעֲמָיִם – פעם אחת בחלום אחרי המלכתו, ופעם שנייה בחנוכת המקדש,

וְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה ה'

וְצִוָּה אֵלָיו עַל־הַדָּבָר הַזֶּה, לְבִלְתִּי־לֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְלֹא שָׁמַר אֵת אֲשֶׁר־צִוָּה ה'. חכמתו, גדולתו ובעיקר העובדה שזכה לנבואה ישירה צריכות היו למנוע ממנו התנהגות זו.

וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה־זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ

וַיֹּאמֶר ה' לִשְׁלֹמֹה בהתגלות או על ידי נביא: יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה־זֹּאת עִמָּךְ וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ – קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת־הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ, לאחד מעבדיך.

אַךְ־בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה

אַךְ־בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה, לְמַעַן זכותו של דָּוִד אָבִיךָ. אתה תישאר להחזיק בשלטון, אבל מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה לאחר זמנך.

רַק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי

רַק אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע, כי אם שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי. הבחירה בשושלת דוד נותרה על כנה, אבל בעקבות התנהגותו של שלמה לא תשלוט עוד שושלת זו על רוב הממלכה.

וַיָּקֶם ה' שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם

וַיָּקֶם ה' שָׂטָן, מפריע, אויב לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי, מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא בֶּאֱדוֹם, מזרעו של מלך אדום. וכך השתלשלו המאורעות:

וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת־אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת־הַחֲלָלִים וַיַּךְ כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם

וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת־אֱדוֹם, באדום, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת־הַחֲלָלִים מהמלחמה, וַיַּךְ כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם,

כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם

כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב־שָׁם יוֹאָב וְכָל־יִשְׂרָאֵל, עַד אשר הִכְרִית, הרגו כָּל־זָכָר בֶּאֱדוֹם.

וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם וַהֲדַד נַעַר קָטָן

וַיִּבְרַח אֲדַד, הדד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ, שסייעו להבריחו לָבוֹא מִצְרָיִם, וַהֲדַד אז נַעַר קָטָן.

וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וַיִּתֶּן־לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ וְאֶרֶץ נָתַן לוֹ

וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן. הם פנו דרומה דרך מדבר סיני, שבחלקו היה שייך לאדום ובחלקו שכנו שבטי נוודים מדיינים, עד לגבול מואב בצפון. וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים, פליטים נוספים עִמָּם מִפָּארָן, וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם. וַיִּתֶּן־לוֹ פרעה בַיִת, וְלֶחֶם אָמַר, ציווה לספק לוֹ מקופת המדינה. וְאֶרֶץ, נחלה נָתַן לוֹ. כך הפך הדד מפליט לבעל אחוזה.

וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן־לוֹ אִשָּׁה אֶת־אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה

וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד, וַיִּתֶּן־לוֹ אִשָּׁה אֶת־אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה.

וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה

וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ. וַתִּגְמְלֵהוּ, גידלה אותו תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה, וַיְהִי גְנֻבַת בבֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה, שכן היה אחיין המלכה. אם היה זה אותו פרעה שנתן את בתו לשלמה, ההטבות המיוחדות שהוא העניק להדד – אויבו של שלמה – נבעו כנראה גם מטעמים פוליטיים – שמירת האיזון המדיני בין יורש העצר האדומי לבין מלך ישראל.

וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי־שָׁכַב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו וְכִי־מֵת יוֹאָב שַׂר־הַצָּבָא וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל־פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל־אַרְצִי

וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי־שָׁכַב דָּוִד עִם־אֲבֹתָיו, שדוד מת, וְכִי־מֵת יוֹאָב שַׂר־הַצָּבָא, וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל־פַּרְעֹה: שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל־אַרְצִי.

וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי מָה־אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל־אַרְצֶךָ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי

וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה: כִּי, אבל לוֹ פַרְעֹה: כִּימָה־אַתָּה חָסֵר עִמִּי, פה אתה מקבל את התנאים הטובים ביותר – וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל־אַרְצֶךָ, שאינה תרבותית, מפוארת ופורייה כמצרים?! וַיֹּאמֶר הדד: לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי. נראה שפרעה אכן שילח אותו, והדד שב לאדום. הדד ניסה לבצר לעצמו מעמד של מלך עתידי באדום, ואף שעדיין לא היה גורם מאיים, גדל כוחו והתפתח בארצו. אדום הייתה עדיין כפופה לשלמה, אבל שלטונו בה לא היה נוקשה, והוא לא ייחס חשיבות לשובו של הדד לאדום.

וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ שָׂטָן אֶת־רְזוֹן בֶּן־אֶלְיָדָע אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ־צוֹבָה אֲדֹנָיו

וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ – לשלמה שָׂטָן נוסף – אֶת־רְזוֹן בֶּן־אֶלְיָדָע, אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ־צוֹבָה, מלך ארם שדוד הביס, אֲדֹנָיו. אולי שירת כקצין תחת מלך ארם צובא כשנלחם עם דוד.

וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר־גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק

וַיִּקְבֹּץ עָלָיו, סביבו אֲנָשִׁים, וַיְהִי שַׂר־גְּדוּד עליהם, בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם – את הדדעזר ואנשיו. וַיֵּלְכוּ רזון ואנשי גדודו לדַמֶּשֶׂק, שאף היא עיר בארם, וַיֵּשְׁבוּ בָהּ, וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק.

וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵי שְׁלֹמֹה וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְלֹךְ עַל־אֲרָם

וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל־יְמֵי שְׁלֹמֹה. אמנם הוא מלך בתוך תחום שלטונו של שלמה, שהרי שלמה בנה את תדמור מצפון-מזרח לדמשק – אבל שלמה לא הגיב. וְזה הצטרף אֶת, עם הָרָעָה אֲשֶׁר עשה הֲדָד באדום. וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל, תיעב את ישראל ומרד בהם, וַיִּמְלֹךְ עַל־אֲרָם. רזון לא היה מלך גדול ומאיים, אך הצטרף לגורמי המועקה. שלמה לא שלח את צבאו לגרש את רזון מדמשק ואת הדד מאדום. על חייליו הוטלו בעיקר משימות אבטחה. בניהו בן יהוידע, שר צבאו שהיה עוד מאנשי דוד, אמנם היה גיבור חיל, אבל נראה שלא שימש בפועל מצביא ולא נלחם בצבאות גדולים כל ימי שלמה.

וְיָרָבְעָם בֶּן־נְבָט אֶפְרָתִי מִן־הַצְּרֵדָה וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ

מכשול אחר שקם למלכות שלמה, שעם הזמן יתברר כחמור יותר – וְיָרָבְעָם בֶּן־נְבָט, אֶפְרָתִי, מבני אפרים, מִן־הַצְּרֵדָה, עיר לא גדולה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה, אִשָּׁה אַלְמָנָה. ירבעם היתום מאב הגיע לשמש עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה, וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ, התריס כנגד המלך, ואפילו מרד בו.

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת־פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו

וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: שלמה בָּנָה אֶת־הַמִּלּוֹא, כדי לחבר בחומה אחת את עיר דוד עם מקום המקדש, העיר העליונה. בכך הוא סָגַר אֶת־פֶּרֶץ, הרווח הפרוץ שהבדיל בין חלקיה של ירושלים, בעִיר דָּוִד אָבִיו. לפני בניית המילוא אפשר היה להגיע אל ירושלים מכל כיוון, והחומה שימשה בעיקר לנוי. אולי ירבעם טען שבתור מקום קדוש, אין להפוך את ירושלים לעיר מבצר.

וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת־הַנַּעַר כִּי־עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא וַיַּפְקֵד אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל בֵּית יוֹסֵף

וְהָאִישׁ יָרָבְעָם גִּבּוֹר חָיִל, מוצלח ומוכשר. וַיַּרְא שְׁלֹמֹה אֶת־הַנַּעַר כִּי־עֹשֵׂה מְלָאכָה הוּא. עוד בהיותו צעיר הבחין שלמה בזריזותו וביעילותו והחליט לטפחו – וַיַּפְקֵד, שלמה מינה אֹתוֹ לְכָל־סֵבֶל, על כל החובות ועל גביית המסים של בֵּית יוֹסֵף, שבטו של ירבעם. המינוי שמינהו שלמה הוא שהעניק לו מעמד מכובד.

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה

וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא, וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם לצורך כלשהו, וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ, וְהוּא – ירבעם מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה, בגד רחב וארוך, חֲדָשָׁה, וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה,

וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים

וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו, וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים, לשתים-עשרה חתיכות.

וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח־לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים

וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם: קַח־לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים מהגלימה הזו, כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת־הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה, וְנָתַתִּי לְךָ אֵת השלטון על עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.

וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה־לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל

וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה־לּוֹ, לשלמה, לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל,

יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי־עַמּוֹן וְלֹא־הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו

יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין, הצידונים, לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי־עַמּוֹן, וְלֹא־הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְלשמור את ְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.

וְלֹא־אֶקַּח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ כִּי נָשִׂיא אֲשִׁתֶנּוּ כֹּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי

וְלֹא־אֶקַּח אֶת־כָּל־הַמַּמְלָכָה מִיָּדוֹ של שלמה למרות חטאיו, כִּי אם נָשִׂיא במעמדו הנוכחי אֲשִׁתֶנּוּ, אשאיר אותו כֹּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי אֹתוֹ אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וְחֻקֹּתָי.

וְלָקַחְתִּי הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ וּנְתַתִּיהָ לְּךָ אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים

אבל – וְלָקַחְתִּי את עיקר הַמְּלוּכָה מִיַּד בְּנוֹ, וּנְתַתִּיהָ לְּךָ, את המלוכה בהיקפה הגדול – אֵת עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים.

וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט־אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת־נִיר לְדָוִיד־עַבְדִּי כָּל־הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם

וְלִבְנוֹ אֶתֵּן שֵׁבֶט־אֶחָד לְמַעַן הֱיוֹת־נִיר, כדי שיישאר שלטון לְדָוִיד־עַבְדִּי כָּל־הַיָּמִים לְפָנַי בִּירוּשָׁלִַם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי לִי לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם.

וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל

וְאֹתְךָ אֶקַּח וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר־תְּאַוֶּה, תרצה נַפְשֶׁךָ, וְהָיִיתָ מֶּלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל.

וְהָיָה אִם־תִּשְׁמַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי וְהָיִיתִי עִמָּךְ וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת־נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בָּנִיתִי לְדָוִד וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל

וְהָיָה אִם־תִּשְׁמַע אֶת־כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּךָ, וְהָלַכְתָּ בִדְרָכַי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִשְׁמוֹר חֻקּוֹתַי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִד עַבְדִּי – וְהָיִיתִי עִמָּךְ, וּבָנִיתִי לְךָ בַיִת־נֶאֱמָן, שושלת מלוכה, כַּאֲשֶׁר, כפי שבָּנִיתִי לְדָוִד, וְנָתַתִּי לְךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל.

וַאעַנֶּה אֶת־זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת אַךְ לֹא כָל־הַיָּמִים

וַאעַנֶּה, ייסרתי אֶת־זֶרַע דָּוִד לְמַעַן זֹאת, בגלל מעשי שלמה, אַךְ סבלם לֹא יימשך כָל־הַיָּמִים, ולבסוף ישובו לגדולתם".

וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת־יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד־מוֹת שְׁלֹמֹה

ירבעם שמע בנבואתו של אחיה השילֹני הבטחה לעתיד, ולא ניסה לארגן מרד של ממש בשלמה.וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת־יָרָבְעָם, משום שהתריס כנגדו. וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח גם הוא למִצְרַיִם, אֶל־שִׁישַׁק מֶלֶךְ־מִצְרַיִם. נראה ששישק לא בא משושלת מצרית. אולי הוא היה מן ‘השושלת הכושית' שמשלה במצרים. קל היה לירבעם יותר לזכות בחסות של מלך שאינו עומד עם שלמה בקשרי חיתון. וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד־מוֹת שְׁלֹמֹה.

וְיֶתֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ הֲלוֹא־הֵם כְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה

וְיֶתֶר דִּבְרֵי, תולדות שְׁלֹמֹה וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה וְחָכְמָתוֹ, הֲלוֹא־הֵם כְּתֻבִים עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה.

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־ כָּל־יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה

וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ שְׁלֹמֹה בִירוּשָׁלִַם עַל־ כָּל־יִשְׂרָאֵל היו אַרְבָּעִים שָׁנָה.

וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו

וַיִּשְׁכַּב שְׁלֹמֹה עִם־אֲבֹתָיו, מת בשלום, וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד אָבִיו. וַיִּמְלֹךְ רְחַבְעָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו.