חזור
שופטים
פרק דוַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וְאֵהוּד מֵת. לאחר מות אהוד, שהשפיע על שבטים אחדים, קם על ישראל אויב חדש, והפעם – מתוך ארצם:
וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם
וַיִּמְכְּרֵם, מסרם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר, אחת מערי הממלכה הגדולות שהייתה בגליל העליון. וְשַׂר צְבָאוֹ היה סִיסְרָא, וְהוּא – סיסרא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, מקום שבו מלכו כנראה מלכים נוספים.
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה
וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה', כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ, לסיסרא, וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה.
וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת הִיא שֹׁפְטָה אֶת יִשְׂרָאֵל בָּעֵת הַהִיא
וּבאותו זמן דְבוֹרָה הייתה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת, שמו או כינויו של בעלה,
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת תֹּמֶר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט
וְהִיא יוֹשֶׁבֶת, מקום מושבה הקבוע כשהנהיגה את העם היה תַּחַת עץ תֹּמֶר, שנקרא אחר כך על שמה – תומר דְּבוֹרָה בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית אֵל בְּהַר אֶפְרָיִם. בהיותה אשה, לא רצתה שיבואו רבים אל ביתה וקבעה את מקום שבתה בחוץ תחת עץ התומר. המקום הבלתי פורמלי הזה לא פגע בהנהגתה ובשלטונה – בְּהַר אֶפְרָיִם. וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַמִּשְׁפָּט. נוסף על הנהגת העם היא שפטה בין אדם לחברו, כדרך שנהגו שאר ראשי ישראל.
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם מהעיר קֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הֲלֹא צִוָּה ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: "לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ, אסוֹף אנשים והוֹבל אותם בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן, שבטי הצפון החיים תחת שלטונו של המלך יבין. לחץ האויב הופעל בעיקר על השבטים הסמוכים, וכאיש צבא משבט נפתלי, הצטווה ברק לגייס אנשים רבים משבטים אלה.
וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ
וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל נַחַל קִישׁוֹן אֶת סִיסְרָא שַׂר צְבָא יָבִין וְאֶת רִכְבּוֹ וְאֶת הֲמוֹנוֹ, צבאו הגדול, שיגיעו לשם כדי לערוך עמך מלחמה. אתה תרד מהתבור אל עבר נחל קישון וסמוך לנחל תפתח בקרב עם סיסרא, וּנְתַתִּיהוּ, אתן אותו בְּיָדֶךָ". ייתכן שמקום הקרב וזמנו נקבעו מראש בשטח המאפשר תמרון למרכבות ונוח גם לצבא רגלי.
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק: אִם תֵּלְכִי עִמִּי למלחמה – וְהָלָכְתִּי, וְאִם לֹא תֵלְכִי עִמִּי – לֹא אֵלֵךְ. ברק לא הזדקק לה כלוחמת אלא נזקק לחיזוק שהעניקה לו נוכחותה של מנהיגת ישראל.
וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם בָּרָק קֶדְשָׁה
וַתֹּאמֶר לו דבורה: הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ כבקשתך, אֶפֶס כִּי, אך לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ, לא תזכה לפאר וכבוד עַל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ, כִּי בְיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא. בסופו של דבר, ה' יגרום שסיסרא יומת ביד אשה ולא בידך. אתה לא תיחשב אחד הגיבורים הגדולים, שהרי אתה מתנה את הליכתך למלחמה בהליכתי, וגם בפועל, לא אתה או אחד מאנשיך יסיר את ראש אויבך.
וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת זְבוּלֻן וְאֶת נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה וַיַּעַל בְּרַגְלָיו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה
וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת שבט זְבוּלֻן וְאֶת שבט נַפְתָּלִי קֶדְשָׁה, וַיַּעַל בְּרַגְלָיו ואתו עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ, חיילי רגלים, וַתַּעַל עִמּוֹ דְּבוֹרָה.
וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה וַיֵּט אָהֳלוֹ עַד אֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים אֲשֶׁר אֶת קֶדֶשׁ
פרט נוסף שיהיה חשוב לסיפור: וְחֶבֶר, שם איש ממשפחת הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה. הקֵינים, שהיו מבני חובב, ישבו בין שבטי ישראל, אך לא הייתה להם נחלה מיוחדת בארץ. תחילה ישבו באזור יריחו, ולאחר מכן חיו רובם במדבר יהודה. אחד מהם, חֶבר, נפרד משאר בני שבטו ונדד צפונה. מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה.
וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם הַר תָּבוֹר
וַיַּגִּדוּ לְסִיסְרָא כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן אֲבִינֹעַם אל הַר תָּבוֹר.
וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן
וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת כָּל רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם אֶל נַחַל קִישׁוֹן. מרכבות סיסרא הקנו לו עדיפות קרבית. הוא הניח כי באמצעותן ינצח כל חיִל רגלי שיעמוד כנגדו.
וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק קוּם כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו
וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל בָּרָק: קוּם, פתח במלחמה, כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן ה' אֶת סִיסְרָא בְּיָדֶךָ. הֲלֹא ה' יָצָא לְפָנֶיךָ. דבורה, שעמדה על ההר, הורתה לברק שהגיעה שעת הכושר להילחם. וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו.
וַיָּהָם ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה וַיָּנָס בְּרַגְלָיו
וַיָּהָם, חולל מהומה, בלבל ה' אֶת סִיסְרָא וְאֶת כָּל הָרֶכֶב וְאֶת כָּל הַמַּחֲנֶה לְפִי חֶרֶב לִפְנֵי בָרָק. וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה שכבר לא הועילה לו. השהות במרכבה לכודה הגדילה את סיכויו להיהרג, כי לא היה במרכבה כדי למנוע את הפגיעה בו, והנהיגה אף הקשתה עליו להתגונן. וַיָּנָס בְּרַגְלָיו. כיוון שכל אנשיו ברחו, סיסרא לא יכול היה להישאר. מתוך דאגה לביטחונו ומכורח הנסיבות ברח ברגליו כחייל פשוט.
וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד
וּבָרָק רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה עַד חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, וַיִּפֹּל כָּל מַחֲנֵה סִיסְרָא לְפִי חֶרֶב. כולם נהרגו. לֹא נִשְׁאַר עַד אֶחָד.
וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי כִּי שָׁלוֹם בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי
וְסִיסְרָא נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי. לא ברור אם יעל הייתה מבנות הקינים או משבטי ישראל, שהרי הקינים התערבו בפועל בישראל. סיסרא פנה אליה כִּי שרר שָׁלוֹם, לכל הפחות שלום קר, בֵּין יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר וּבֵין בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי.
וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי אַל תִּירָא וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה
וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרַאת סִיסְרָא. וַתֹּאמֶר אֵלָיו: סוּרָה אֲדֹנִי, סוּרָה אֵלַי, אַל תִּירָא. וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה, כדי שירגיש שהוא נמצא במקום מבטחים. . וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה,
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ וַתְּכַסֵּהוּ
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם כִּי צָמֵאתִי, אני צמא. הרי סיסרא רץ ברגליו מרחק גדול אחרי הקרב. וַתִּפְתַּח אֶת נֹאוד, שק עור הֶחָלָב וַתַּשְׁקֵהוּ חלב במקום מים. למרות שהחלב מרווה, הוא גם מרדים, וכנראה לכך כיוונה.
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן
וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֲמֹד, עמדי
וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט וַתִּתְקַע אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף וַיָּמֹת
וכאשר סיסרא היה מנומנם, ואולי נרדם לגמרי – וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר אֶת יְתַד הָאֹהֶל, שקצה אחד שלה מחודד, כדי שאפשר יהיה לתקעה באדמה. וַתָּשֶׂם אֶת הַמַּקֶּבֶת, פטיש גדול בְּיָדָהּ. וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, בשקט, וַתִּתְקַע באמצעות המקבת אֶת הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ שבצד המצח שליד האוזן. הרקה רכה יחסית, והיא סמוכה מאוד למוח, כך שהפגיעה בה ביתד קטלנית. וַתִּצְנַח, היתד ירדה והגיעה בָּאָרֶץ, וְהוּא נִרְדָּם וַיָּעַף, הוא התעייף ונחלש מהקרב, מהמנוסה ומהתבוסה, ולכן איבד את ערנותו ואת יכולתו להתגונן – וַיָּמֹת.
וְהִנֵּה בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ
וְהִנֵּה בתוך כך בָרָק רֹדֵף אֶת סִיסְרָא. אולי סימנו לו לאיזה כיוון ברח סיסרא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ: אני יודעת את מי אתה מחפש. לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ. וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל, מוטל מֵת וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ.
וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. צבאו הוכה מכה אנושה. כל הרכב נלקח ופורק לחלקים בידי ישראל,
וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן
וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָלוֹךְ וְקָשָׁה עַל יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן, עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ אֵת יָבִין מֶלֶךְ כְּנָעַן. אמנם במלחמה הם לא נלחמו נגד יבין אלא נגד שר הצבא שלו, אבל לאחר שכוחו נשבר, וסיסרא – שהיה כנראה גורם חשוב מאוד בממלכתו של יבין – נפל, נסללה הדרך להפלה המוחלטת של שלטונו. הריגת סיסרא בלמה את המשך בניית הממלכה. בין שהרגו את יבין ובין שלקחוהו בשבי, הוא ירד ממעלתו החשובה.