וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה וַיָּבֹא אֵלֶיהָ

לאחר זמן – וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן עַזָּתָה, לעזה, שהייתה עיר פלשתית מרכזית, וַיַּרְא שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

לַעַזָּתִים לֵאמֹר בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר עַד אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ

לשון הפסוק הבאה נראית חסרה, אך כוונתו ברורה: הוגד לַעַזָּתִים לֵאמֹר: בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה. מישהו גילה ששמשון בעיר. הם לא ידעו היכן הוא בדיוק, וגם לוּ ידעו – הם חששו מפניו והניחו שלא יהיה פשוט לתפסו. לכן – וַיָּסֹבּוּ, הסתובבו בעיר לחפשו וַיֶּאֶרְבוּ לוֹ כָל הַלַּיְלָה בְּשַׁעַר הָעִיר. וַיִּתְחָרְשׁוּ, התלחשו, תכננו בסתר כָל הַלַּיְלָה לֵאמֹר: עַד אוֹר הַבֹּקֶר – וַהֲרַגְנֻהוּ. הם ידעו בערך לשם מה בא, וכיוון שעם אור הבוקר הוא ייאלץ לצאת דרך שער העיר, אפשר יהיה לתפסו שם ולהרגו.

וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם עִם הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו וַיַּעֲלֵם אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן

וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן עַד חֲצִי הַלַּיְלָה עם אותה אשה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת וַיִּסָּעֵם, עקר אותם עִם הַבְּרִיחַ. שער של עיר אמור לעמוד גם במצור, והוא בוודאי גדול וכבד. הפלשתים הניחו שהשער הנעול בבריח ישמש כמחסום בפני שמשון, אבל בכוח לא אנושי הוא הרים את הדלתות כמות שהן עם מזוזות השער, והחזיקן צמודות זו לזו יחד עם הבריח המחבר אותן. וַיָּשֶׂם עַל כְּתֵפָיו, וַיַּעֲלֵם בכל הדרך שמעזה אֶל רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי חֶבְרוֹן. על אחד מהרי חברון הניח אותן לראווה.

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה

וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה. לא ברור אם הייתה פלשתית.

וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף

אחרי שהתברר שיש לו קשר אתה, וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים. וַיֹּאמְרוּ לָהּ: פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל. אין לנו ספק שזהו כוח על-אנושי, אבל רצוננו שתגלי את מקורו, וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ, להכניעו, וַאֲנַחְנוּ נִתַּן, ניתֵּן לָךְ אִישׁ, כל אחד מאתנו, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף, שהוא סכום גדול מאוד. כל אחד מהם הבטיח לה אישית, משום שהיה ברור להם שהוא עלול לתקוף כל אחת מן הערים, כאשר יעלה הדבר על דעתו.

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ

דלילה קיבלה את ההצעה. וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל, וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ, איך אפשר לשלוט בך.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן: אִם יַאַסְרֻנִי, יקשרו אותי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים, חבלים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ, יובשו – וְחָלִיתִי, אחלש וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם. הוא פוטר אותה בסיפור סרק.

וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וַתַּאַסְרֵהוּ בָּהֶם

וַיַּעֲלוּ לָהּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים שִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ, וַתַּאַסְרֵהוּ, היא קשרה אותו בָּהֶם. מן הסתם הסבירה לו שזהו מין משחק, או שעשתה זאת בהיותו ישן.

וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן! וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ

וְהָאֹרֵב, אנשי פלשתים שנשלחו למטרה זו, יֹשֵׁב לָהּ בַּחֶדֶר, הם מתחבאים באותו חדר או בחדר פנימי. וַתֹּאמֶר אֵלָיו: פְּלִשְׁתִּים מסתערים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן! וַיְנַתֵּק אֶת הַיְתָרִים בקלות רבה, כַּאֲשֶׁר יִנָּתֵק פְּתִיל הַנְּעֹרֶת, הפשתן הבוער בקלות בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ וְלֹא נוֹדַע כֹּחוֹ.

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הִנֵּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה תֵּאָסֵר

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: הִנֵּה הֵתַלְתָּ, לעגת בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים, שקרים. עַתָּה הַגִּידָה נָּא לִי את האמת, בַּמֶּה תֵּאָסֵר.

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם

וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: אִם אָסוֹר יַאַסְרוּנִי בַּעֲבֹתִים, חבלים עבים חֲדָשִׁים אֲשֶׁר לֹא נַעֲשָׂה בָהֶם מְלָאכָה – וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם.

וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן! וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב בֶּחָדֶר וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט

וַתִּקַּח דְּלִילָה עֲבֹתִים חֲדָשִׁים וַתַּאַסְרֵהוּ בָהֶם. וַתֹּאמֶר אֵלָיו שוב: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן! וְהָאֹרֵב יֹשֵׁב וממתין בֶּחָדֶר. וַיְנַתְּקֵם מֵעַל זְרֹעֹתָיו כַּחוּט. גם העבותים הללו לא הועילו.

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת

וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן: עַד הֵנָּה הֵתַלְתָּ בִּי וַתְּדַבֵּר אֵלַי כְּזָבִים. הַגִּידָה לִּי בַּמֶּה תֵּאָסֵר. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת, קווצות שער אגודות, צמות אֵלֶיהָ: אִם תַּאַרְגִי אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשִׁי עִם הַמַּסָּכֶת, מערכת חוטי השתי המתוחים על נול האריגה. אם תערבי את שערותי בתוך חוטי השתי כפי שאורגים אריג, אז אהיה כבול.

וַתִּתְקַע בּיָּתֵד וַתֹּאמֶר אֵלָיו פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן! וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיִּסַּע אֶת הַיְתַד הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת

וכך עשתה, ואף הוסיפה – וַתִּתְקַע את שערותיו בּאמצעות היָּתֵד כדי לחזק את האריגה הזו. וַתֹּאמֶר אֵלָיו: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן! וַיִּיקַץ מִשְּׁנָתוֹ, וַיִּסַּע, עקר ממקומם באמצעות ראשו אֶת הַיְתַד של הָאֶרֶג וְאֶת הַמַּסָּכֶת כולה, הנול.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי! זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל

וַתֹּאמֶר אֵלָיו: אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ – וְלִבְּךָ אֵין אִתִּי?! זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֵתַלְתָּ בִּי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל.

וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת

וַיְהִי כִּי הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ כָּל הַיָּמִים וַתְּאַלֲצֵהוּ, לחצה עליו והטרידה אותו, וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת. הוא לא יכול היה לסבול זאת.

וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם

וַיַּגֶּד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ: מוֹרָה, תער לֹא עָלָה עַל רֹאשִׁי, מעולם לא גולחתי, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי מִבֶּטֶן אִמִּי. אִם גֻּלַּחְתִּי – וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל הָאָדָם.

וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעֲלוּ הַכֶּסֶף בְּיָדָם

וַתֵּרֶא דְּלִילָה כִּי הפעם הִגִּיד לָהּ אֶת כָּל לִבּוֹ, שכן ניכרים דברי אמת. ואולי ידעה שהפעם הוא דובר אמת, משום שהזכיר שם שמים בדבריו: נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי. וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים לֵאמֹר: עֲלוּ הַפַּעַם, כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ. וְעָלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיַּעֲלוּ את הַכֶּסֶף המובטח בְּיָדָם, שכן הניחו שהיא אכן גילתה את סודו.

וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו

וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וכאשר נרדם – וַתִּקְרָא לָאִישׁ שהיה מוכן לכך מראש, וַתְּגַלַּח על ידו אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ, וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ, להציק לו בדברים קטנים תוך כדי שינה כדי לבדוק את תגובותיו. וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו.

וַתֹּאמֶר פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן! וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו

וַתֹּאמֶר: פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ, שִׁמְשׁוֹן! וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר בלבו: אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם, כמו בפעמים הקודמות וְאִנָּעֵר, אתעורר, אתאושש. וְהוּא לֹא יָדַע כִּי ה' סָר מֵעָלָיו. אחרי שהופסקה נזירותו, סר מעליו כוחו המיוחד.

וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים

וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים. מכיוון שעכשיו היה כאחד האדם, והם היו חבורת אנשים, הם גברו עליו, וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, לעזה, וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, בכבלי מתכת, וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים. מן הסתם אילצו אותו לטחון במטחנה שבדרך כלל רותמים אליה בעלי חיים. שמשון היה עדיין איש גדול וחזק, ובעבודה כזו אין הוא צריך לראות דבר, אלא לנוע עוד ועוד במעגל.

וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח

וַיָּחֶל שְׂעַר רֹאשׁוֹ לְצַמֵּחַ לאט, כַּאֲשֶׁר גֻּלָּח, אחרי שגילחו אותו.

וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם וּלְשִׂמְחָה וַיֹּאמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ

וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לִזְבֹּחַ זֶבַח גָּדוֹל לְדָגוֹן אֱלֹהֵיהֶם, הם התכנסו לזבוח לאליל וּלְשִׂמְחָה, וַיֹּאמְרוּ: נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵינוּ. הם חגגו לרגל לכידתו של שמשון והסרת האיום.

וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי אָמְרוּ נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ

וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם וַיְהַלְלוּ אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כִּי אָמְרוּ: נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת אוֹיְבֵנוּ וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ וַאֲשֶׁר, ואת מי שהִרְבָּה אֶת חֲלָלֵינוּ.

וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם וַיֹּאמְרוּ קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים

וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם בשמחת הניצחון וַיֹּאמְרוּ: קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ, ישעשע אותנו, הוא יעשה את אשר נצווה עליו, ויהיה ללעג. וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם, וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעַמּוּדִים. היה זה מבנה גדול מאוד שעמודים מחזיקים אותו, ושמשון הועמד באמצעו, כדי שכל הקהל יוכל לראותו.

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ, שכן היה עיוור: הַנִּיחָה אוֹתִי וַהֲמִשֵׁנִי, הנח לי למשש אֶת הָעַמֻּדִים אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן, ניצב עֲלֵיהֶם, וְאֶשָּׁעֵן עֲלֵיהֶם, כדי שלא אצטרך להמשיך להחזיק בידך.

וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְשָׁמָּה כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים ועַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן

וְהַבַּיִת מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְשָׁמָּה נמצאים גם כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, ומלבד זאת עַל הַגָּג כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה הָרֹאִים בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן.

וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלוֹהִים זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים

וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר: ה' אֱלוֹהִים, זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים. הענק לי שוב את אותו כוח עליון. כאמור, שמשון לא היה רק איש גיבור בעצמו; את מעשיו עשה בהיותו כלי לכוח אלוקי, ועל כן הצליח לפעול הרבה מעבר לפעולה אנושית רגילה. וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת, נקמה יחידה ואחרונה, או: על אחת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים.

וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ

וַיִּלְפֹּת, חיבק ואחז בחזקה שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן, מבוסס עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם, אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ.

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים וַיֵּט בְּכֹחַ וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו

וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן: תָּמוֹת נַפְשִׁי, אני מוכן למות יחד עִם פְּלִשְׁתִּים. וַיֵּט, שלח, הפנה בְּכֹחַ את שני העמודים, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל הַסְּרָנִים וְעַל כָּל הָעָם אֲשֶׁר בּוֹ. כשנפלו עמודי התווך, התמוטט הגג על כל הנמצאים בבית. ם אֲשֶׁר בּוֹ. וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו, ובכללם כל חשובי הפלשתים.

וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה

וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ, אביו, וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ – את גווייתו, וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל, במקום שממנו התחילה גדולתו, בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, שהרי עברו שנים, וכבר בלידת שמשון לא היה מנוח איש צעיר. וְהוּא – שמשון שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה.