וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה

וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה.

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה

וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מהעיר צָּרְעָה, מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ. וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה. הם היו חשוכי ילדים משך זמן מסוים.

וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן

וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: הִנֵּה נָא, עכשיו אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, אך אני מבשר לך כעת – וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן.

וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא

וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, משקה משַׁכֵּר העשוי מענבים, וְאַל תֹּאכְלִי כָּל דבר טָמֵא.

כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים

כִּי הִנָּךְ הָרָה, תהרי וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה, תער לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, אל לו להסתפר, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן, מן ההיריון, וְהוּא יָחֵל, יתחיל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים. בידו נמסרת השליחות, ומכיוון שאת עתידה לגדל ילד מיוחד במינו, הוזהרת באזהרות הללו.

וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי

וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ, לבעלה לֵאמֹר: אִישׁ הָאֱלֹהִים – לפי הנחתה היה זה נביא – בָּא אֵלַי, וּמַרְאֵהוּ מרשים כְּפי שאני מתארת לעצמי מַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, נוֹרָא מְאֹד, וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה, מהיכן הוּא, וְאֶת שְׁמוֹ לֹא הִגִּיד לִי. הוא הגיע וניבא באוזני,

וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ

וַיֹּאמֶר לִי: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן. וְעַתָּה אַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טֻמְאָה, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ". אשת מנוח שינתה קצת מדברי המלאך. למשל, הוא לא אמר שהילד יהיה נזיר כל ימיו, ומסתבר שהיא הוסיפה זאת מדעתה.

וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד

וַיֶּעְתַּר, התפלל מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר: בִּי אֲדוֹנָי! בבקשה! אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ יָבוֹא נָא עוֹד פעם אֵלֵינוּ וְיוֹרֵנוּ, וילמדנו מַה נַּעֲשֶׂה לַנַּעַר הַיּוּלָּד.

וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ

וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה, וגם הפעם – ְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, וַיָּבֹא מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים עוֹד אֶל הָאִשָּׁה, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשָּׂדֶה,וּמָנוֹחַ אִישָׁהּ אֵין עִמָּהּ, לידה.

וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי

וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה, וַתָּרָץ וַתַּגֵּד לְאִישָׁהּ, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: הִנֵּה נִרְאָה אֵלַי אותו הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם ההוא אֵלָי.

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וַיֹּאמֶר לוֹ הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אָנִי

וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ מָנוֹחַ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ אל השדה, וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ, וַיֹּאמֶר לוֹ: הַאַתָּה הָאִישׁ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶל הָאִשָּׁה קודם לכן? וַיֹּאמֶר: אָנִי הוא.

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ: עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, ספר לנו מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר וּמַעֲשֵׂהוּ. נראה שמנוח לא היה בטוח שאשתו דייקה בדבריה. הוא חשב שאולי הגזימה או אמרה דברים מדעתה, ולכן היה מעוניין לשמוע את הבשורה ישירות.

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ: מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה – היא תִּשָּׁמֵר.

מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר

כמו הנזיר – מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל, אל לה לאכול, וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ, תשתה, וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל. כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ – תִּשְׁמֹר, עליה לשמור.

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעְצְרָה נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה': נַעְצְרָה, נעכב, נכניס נָּא אוֹתָךְ וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים. אתה אורח כה מכובד המדבר בשם ה' ומנבא לנו נבואה. אנו מבקשים לחלוק לך כבוד בהכנת גדי.

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעְצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא

וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ: גם אִם תַּעְצְרֵנִי להישאר – לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ. וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה – לַה' תַּעֲלֶנָּה לקרבן, ולא תתן אותה לי. מנוח הזמין את המלאך לארוחה, כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, אלא חשב שבן-שיחו הוא נביא.

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה': מִי, מה שְׁמֶךָ? כִּי כאשר יָבֹא, יתאמת דְבָרְךָ – וְכִבַּדְנוּךָ, נפרסם ברבים שנביא פלוני בא אלינו, ונבואתו אכן התקיימה.

וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי

וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה': לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, וְהוּא פֶלִאי, מסתורי?! אני הוא שליח ה'.

וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל הַצּוּר לַה' ומַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים

וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת הַמִּנְחָה הנלווית לקרבן הבהמה, וַיַּעַל עַל הַצּוּר, הסלע לַה'. והמלאך מַפְלִא לַעֲשׂוֹת, עשה מעשים מופלאים שאינם מתוארים כאן בחיתוך הגדי וכדומה. וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים את הפלא המתרחש לנגד עיניהם.

וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה

וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב, הלהבה מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה, וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' בְּלַהַב, עם להבת הַמִּזְבֵּחַ, וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים – וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם אָרְצָה.

וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא

וְלֹא יָסַף עוֹד מַלְאַךְ ה' לְהֵרָאֹה, להיראות אֶל מָנוֹחַ וְאֶל אִשְׁתּוֹ. אילו המלאך השתמש באש באופן אחר, לא הייתה בכך הוכחה, אבל כיוון שהדמות עלתה בלהב ונעלמה – אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא ולא אדם.

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ

וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ: מוֹת נָמוּת, כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ. הם הניחו שראיית המלאך היא התגלות שאחריה אין אדם יכול לחיות.

וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת

וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ: לוּ חָפֵץ ה' לַהֲמִיתֵנוּ – לֹא לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה. קבלת הקרבן, סימן היא שאנו רצויים לפניו. נוסף לכך – וְלֹא הֶרְאָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה. הוא לא היה מראה לנו את המעשים המופלאים הללו, אילו עמדנו למות, שכן איש לא היה מספר אותם. יתר על כן, וְכָעֵת לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת, על הילד. מכל זה ברור שרצונו שנחיה.

וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְבָרְכֵהוּ ה'

וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן, כנראה על שם השמש. וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ ה'. כבר כשגדל מילד לנער היה ניכר ייחודו.

וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה דָן בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל

וַתָּחֶל רוּחַ ה' לְפַעֲמוֹ. אין זו רוח נבואה אלא סיוע אלוהי באמצעות הכוח החריג שנֵחן בו מאז הולדתו, וכשגדל נעשתה תכונה זו בולטת יותר. רוח ה' פיעמה בו בְּמַחֲנֵה דָן, שם המקום שבו התאסף שבט דן בשעת נדידתו לצפון בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל, שהן אזור נחלתו המובהקת של שבט דן.