וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה לְהִלָּחֶם בּוֹ

וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וַיִּשְׁאֲלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּה' לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה, יקום לָּנוּ אֶל הַכְּנַעֲנִי בַּתְּחִלָּה, ראשון לשאר השבטים לְהִלָּחֶם בּוֹ? מכיוון שהעם כבר לא פעל כיחידה אחת, הם שאלו מי מן השבטים העצמאיים יתחיל במלאכת טיהור הארץ מן האויבים.

וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה יַעֲלֶה הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ

וַיֹּאמֶר ה': שבט יְהוּדָה יַעֲלֶה. הִנֵּה נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ בְּיָדוֹ.

וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ – וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן

וַיֹּאמֶר שבט יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו: עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי, בלקיחת החלק שלי, וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי, וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ. כך נשתף פעולה במבצע הצבאי. היה זה קשר טבעי בשל הקִּרבה הגאוגרפית, שכן נחלת שמעון הייתה מובלעת בתוך נחלת יהודה, ולפחות חלק ממנה הופרש מנחלתו הגדולה של יהודה. – וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן.

וַיַּעַל יְהוּדָה וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם וַיַּכּוּם בבֶזֶק עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ

וַיַּעַל יְהוּדָה, הוא יזם מלחמה. וַיִּתֵּן ה' אֶת הַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי בְּיָדָם, וַיַּכּוּם אנשי יהודה בעיר בֶזֶק, שבה נערך הקרב, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ.

וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי

ובפירוט:וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲדֹנִי בֶזֶק, מושל העיר בְּבֶזֶק וַיִּלָּחֲמוּ בּוֹ. וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַפְּרִזִּי שעמדו מולם.

וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו

וַיָּנָס אֲדֹנִי בֶזֶק, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו וַיֹּאחֲזוּ אֹתוֹ וַיְקַצְּצוּ אֶת בְּהֹנוֹת יָדָיו וְרַגְלָיו בעיקר לשם ביזיון, וכדי למנוע ממנו לבצע כל פעולת התנגדות נמרצת.

וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק שִׁבְעִים מְלָכִים בְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים תַּחַת שֻׁלְחָנִי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים וַיְבִיאֻהוּ ירוּשָׁלִַם וַיָּמָת שָׁם

וַיֹּאמֶר אֲדֹנִי בֶזֶק: שִׁבְעִים מְלָכִים, ראשי ערי-מדינה קטנות שבְּהֹנוֹת יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם מְקֻצָּצִים הָיוּ מְלַקְּטִים פירורים תַּחַת שֻׁלְחָנִי. בימי גדולתי אני עצמי הכפפתי כך תחתי שבעים מלכים בדלות ובחרפה. כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, כֵּן שִׁלַּם לִי אֱלֹהִים. אדוני בזק היה מושל גדול יותר, שניצח בכמה מלחמות, ולכן יכול היה לארגן צבא גדול יחסית. כאשר ישראל הביסו אותו, הם עשו לו כדרך שנהג הוא לעשות לאחרים. וַיְבִיאֻהוּ לירוּשָׁלִַם הסמוכה לבזק. ירושלים לא הייתה אז עיר ישראלית, ואולי לכן הובא אליה. וַיָּמָת שָׁם.

וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ

וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי יְהוּדָה בִּירוּשָׁלִַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי חָרֶב, וְאֶת הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.

וְאַחַר יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה

וְאַחַר כך יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְהִלָּחֵם בַּכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב הָהָר וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה, האזורים שהיו תחת שלטונם.שְּׁפֵלָה,

וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי

לא כל המאורעות המסופרים כאן אירעו באותו זמן. בקטע הבא מסוכמים קורותיהם של שבטי יהודה ושמעון במלאכת הכיבוש שלהם, כפי שכבר נזכר בספר יהושע. וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶל הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים, בעבר קִרְיַת אַרְבַּע, וַיַּכּוּ אֶת שֵׁשַׁי וְאֶת אֲחִימַן וְאֶת תַּלְמָי הענקים שישבו בעיר.

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר

וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם שבט יהודה אֶל יוֹשְׁבֵי דְּבִיר, וְשֵׁם דְּבִיר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר.

וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה

וַיֹּאמֶר כָּלֵב, מנהיג השבט, שקיבל לנחלתו הפרטית את העיר חברון וסביבתה: אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר, שהייתה עיר לא גדולה בסביבות חברון, וּלְכָדָהּ – וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה.

וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה

וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז, שהיה איש גדול וגיבור חיל, אֲחִיו החורג של כָלֵב, הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ בשנים רבות. וַיִּתֶּן לוֹ כלב אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה.

וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ הַשָּׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ

וַיְהִי בְּבוֹאָהּ אל עתניאל, אישהּ החדש, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל, ניסתה לשכנע את בעלה שיבקש מֵאֵת אָבִיהָ, שהוא גם אחיו הגדול, את הַשָּׂדֶה, שדה מסוים. ייתכן שעתניאל חשב שלא מגיע לו שדה נוסף, מאחר שקיבל את הבת לאשה, ואולי – גם נחלה אחרת. משום כך, בבואם לבקר את כלב או כשנפרדו ממנו, היא נקטה יזמה – וַתִּצְנַח, רכנה או הפילה את עצמה מֵעַל הַחֲמוֹר וכרעה על ברכיה. וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב: מַה לָּךְ? מה רצונך?

וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית

וַתֹּאמֶר לוֹ: הָבָה לִּי תוספת בְרָכָה, או: מתנה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי. השטח שנתת לי, וכנראה גם העיר דביר בכלל זה, יבש וזקוק למים. וְנָתַתָּה, תן לִי גֻּלֹּת, מעיינות, מקורות מָיִם, שבהן אפשר יהיה להשתמש להשקיית הארץ. וַיִּתֶּן לָהּ כָּלֵב אֵת גֻּלֹּת עִלִּית וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּית, שני מעיינות, עליון ותחתון, באזור חברון.

וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים אֶת בְּנֵי יְהוּדָה מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד וַיֵּלֶךְ וַיֵּשֶׁב אֶת הָעָם

פרט נוסף בנוגע להתיישבות בני יהודה: וּבְנֵי קֵינִי, יתרו חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, לאחר שהתגוררו בה זמן מסוים, אֶת, עם בְּנֵי יְהוּדָה, ופנו ל,מִדְבַּר יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד. וַיֵּלֶךְ הקיני וַיֵּשֶׁב אֶת, בין בני הָעָם, שבט יהודה.

וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת שִׁמְעוֹן אָחִיו וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה

לאחר ששבט יהודה כבש את חברון ואת דביר והתיישב בארצו – וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה אֶת, עם שִׁמְעוֹן אָחִיו, לעזור לבני שמעון בכיבושם, לפי ההסכם שביניהם. וַיַּכּוּ אֶת הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב העיר צְפַת, שבוודאי אינה זו שבגליל, וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, הרגו את יושביה אבל לא בזזו אותה. וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הָעִיר חָרְמָה על שם החרם.

וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ

לאחר מכן, פנו בני יהודה לשפלת החוף. וַיִּלְכֹּד יְהוּדָה אֶת עַזָּה וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת אַשְׁקְלוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ וְאֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ. אלה הן שלוש ערים פלשתיות.

וַיְהִי ה' אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם

וַיְהִי ה' אֶת, עם יְהוּדָה, וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר. ייתכן ששלטון הפלשתים התפשט קודם לכן לכיוון הרי יהודה, וכעת לקחו בני יהודה את האזור ההררי מידם, אך לא יותר מזה, כִּי לֹא הצליחו לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם. מרכבות הברזל של הפלשתים היו יתרונם העצום. בני יהודה לא היו חזקים דיים להתמודד עמן בקרב. משום כך נשארו הפלשתים באזור השפלה – שם שכנו עזה, אשקלון ועקרון – ורק גבולם הצטמצם מעט בשל לחצם של בני יהודה.

וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק

הכתוב שב ומשלים את תמונת שליטת יהודה בהר: וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיּוֹרֶשׁ מִשָּׁם אֶת שְׁלֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק, כאמור.

וְאֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה

וְאילו אֶת הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם, שחלק ממנה שייך לנחלת יהודה שבהר, לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן שנחלתם בירושלים, וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת, עם בְּנֵי בִנְיָמִן, וגם עם חלק מבני יהודה, בִּירוּשָׁלִַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם

וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם לכבוש את בֵּית אֵל, וַה' היה עִמָּם.

וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים לוּז

וַיָּתִירוּ, שלחו סיירים בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל, וְשֵׁם הָעִיר לְפָנִים – לוּז. נראה שלא הייתה זו אותה עיר ממש, אלא עיר שהייתה סמוכה לה מאוד.

וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא הָעִיר וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד

וַיִּרְאוּ הַשֹּׁמְרִים שנשלחו לתור ולצפות, אִישׁ יוֹצֵא מִן הָעִיר, וַיֹּאמְרוּ לוֹ: הַרְאֵנוּ נָא אֶת מְבוֹא, כניסת הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ חָסֶד.

וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ

וַיַּרְאֵם אֶת מְבוֹא הָעִיר, ולאחר שחדרו אל תוכה – וַיַּכּוּ אֶת הָעִיר לְפִי חָרֶב. וְאֶת הָאִישׁ וְאֶת כָּל מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁלֵּחוּ ולא הרגום, כגמול על המעשה.

וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אֶרֶץ הַחִתִּים וַיִּבֶן עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה

וַיֵּלֶךְ הָאִישׁ אל אֶרֶץ הַחִתִּים, שהייתה מצפון לסוריה, באזור טורקיה של היום, וַיִּבֶן שם עִיר וַיִּקְרָא שְׁמָהּ לוּז. הוּא שְׁמָהּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וַיּוֹאֶל הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת

וְלֹא הוֹרִישׁ מְנַשֶּׁה אֶת העיר בֵּית שְׁאָן וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ, היישובים הסמוכים לה וְאֶת תַּעְנַךְ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי דוֹר וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי יִבְלְעָם וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וְאֶת יוֹשְׁבֵי מְגִדּוֹ וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. כל אלה היו ערים גדולות למדי ומבוצרות, ושבט מנשה לא היה אז חזק מספיק לכבשן. וַיּוֹאֶל, החליט, או: הוסיף הַכְּנַעֲנִי לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, למרות שכבר לא הייתה ארץ כנענית.

וַיְהִי כִּי חָזַק יִשְׂרָאֵל וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס וְהוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ

וַיְהִי כִּי חָזַק, כשנתחזק לאחר זמן יִשְׂרָאֵל – וַיָּשֶׂם אֶת הַכְּנַעֲנִי לָמַס. הם הצליחו להטיל את שלטונם ואת סמכותם על הכנענים, וְאולם הוֹרֵישׁ לֹא הוֹרִישׁוֹ. הכנענים נשארו במקומם.

וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בְּגָזֶר

וְאֶפְרַיִם לֹא הוֹרִישׁ אֶת הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּגָזֶר, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ, בְּגָזֶר דורות רבים לאחר מכן.

זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ וַיִּהְיוּ לָמַס

זְבוּלֻן לֹא הוֹרִישׁ אֶת יוֹשְׁבֵי קִטְרוֹן וְאֶת יוֹשְׁבֵי נַהֲלֹל, וַיֵּשֶׁב הַכְּנַעֲנִי בְּקִרְבּוֹ בערים הללו, וַיִּהְיוּ לָמַס.

אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב

אָשֵׁר לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב, שהיו ערים גדולות, בעיקר בשפלת החוף. המקומות הללו היו בנחלתו האידיאלית של שבט אשר, אבל בפועל היא לא מומשה.

וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ

וַיֵּשֶׁב הָאָשֵׁרִי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. ביטוי מהופך זה עשוי לרמז על כך שבאותו אזור היו הכנענים תקיפים יותר ואולי גם היוו רוב מספרי. כִּי לֹא הוֹרִישׁוֹ.

נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת וַיֵּשֶׁב בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס

נַפְתָּלִי לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וְאֶת יֹשְׁבֵי בֵית עֲנָת, וַיֵּשֶׁב נפתלי בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, וְגם כאן בסופו של דבר, יֹשְׁבֵי בֵית שֶׁמֶשׁ וּבֵית עֲנָת הָיוּ לָהֶם לָמַס.

וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק

וַיִּלְחֲצוּ הָאֱמֹרִי אֶת בְּנֵי דָן הָהָרָה, אל ההר, כִּי לֹא נְתָנוֹ לָרֶדֶת לָעֵמֶק. לא רק הפלשתים יושבי השפלה לא אפשרו לבני דן להרחיב את נחלתם, אלא גם האמורים, שאולי היו בני בריתם באותו אזור, הצרו את צעדיהם.

וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף וַיִּהְיוּ לָמַס

וַיּוֹאֶל הָאֱמֹרִי לָשֶׁבֶת בְּהַר חֶרֶס, בְּאַיָּלוֹן וּבְשַׁעַלְבִים, ולאחר זמן, וַתִּכְבַּד יַד בֵּית יוֹסֵף על האמורים וַיִּהְיוּ לָמַס.

וּגְבוּל הָאֱמֹרִי מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה

וּגְבוּל הָאֱמֹרִי היה מִמַּעֲלֵה עַקְרַבִּים, מֵהַסֶּלַע וָמָעְלָה.