וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה וַיִּחַר לוֹ

וַיֵּרַע אֶל־יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה על כך שנבואת הפורענות שניבא לא התממשה, וַיִּחַר לוֹ, הוא כעס מאוד.

וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה' וַיֹּאמַר אָנָּה ה' הֲלוֹא־זֶה דְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי עַל־אַדְמָתִי עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם עַל־הָרָעָה

משום כך – וַיִּתְפַּלֵּל אֶל־ה' וַיֹּאמַר: אָנָּה, אנא, ה', הֲלוֹא־זֶה דְבָרִי עַד־הֱיוֹתִי, עוד כשהייתי עַל־אַדְמָתִי, בארצי. עַל־כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ, ברחתי מלכתחילה תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל־חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב־חֶסֶד וְנִחָם, מתחרט עַל־הָרָעָה.

וְעַתָּה ה' קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי

וְעַתָּה, ה', קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי, אם אחרי שהזהרתי שהעיר תיהפך, לא קורה דבר, ואני נחשב שקרן.

וַיֹּאמֶר ה' הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ!

וַיֹּאמֶר ה': הַהֵיטֵב, מאוד חָרָה לָךְ?! אכן זה מרגיז אותך מאוד.

וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר

וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן־הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם לָעִיר, בצדה המזרחי של העיר נינוה, הממוקמת באזור שברוב ימות השנה חם בו למדי, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה, וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל, עַד אֲשֶׁר יִרְאֶה מַה־יִּהְיֶה בָּעִיר. הוא ציפה לראות אם העיר תיהרס בכל זאת.

וַיְמַן ה'־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה

וַיְמַן, זימן ה'־אֱלֹהִים קִיקָיוֹן, הצומח מהר למדי, וַיַּעַל מֵעַל לְסוכתו הפשוטה של יוֹנָה, שלא סוככה עליו היטב, לִהְיוֹת צֵל עַל־רֹאשׁוֹ לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ. וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל־הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה.

וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת וַתַּךְ אֶת־הַקִּיקָיוֹן וַיִּיבָשׁ

וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת, וַתַּךְ, אכלה אֶת־הַקִּיקָיוֹן, וַיִּיבָשׁ. עליו נשרו והוא הפסיק לצמוח.

וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים חֲרִישִׁית וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי

וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ, וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים, מזרחית חֲרִישִׁית, קלילה, או חמה ועזה, וַתַּךְ הַשֶּׁמֶשׁ עַל־רֹאשׁ יוֹנָה, וַיִּתְעַלָּף מן החום הפתאומי. וַיִּשְׁאַל אֶת־נַפְשׁוֹ לָמוּת בגלל סבלו. וַיֹּאמֶר: טוֹב מוֹתִי יותר מֵחַיָּי, שהם חיי סבל כאלה.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה הַהֵיטֵב חָרָה־לְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן! וַיֹּאמֶר הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־יוֹנָה: הַהֵיטֵב חָרָה־לְךָ עַל־הַקִּיקָיוֹן?! קודם הגיב ה' בשאלה דומה על כעסו של יונה ומשאלת המוות שלו, שהתעוררו כיוון שנבואתו לא התקיימה. עתה שואל ה' על משאלת המוות שהתעוררה אצל יונה על אבדן הקיקיון המצל. וַיֹּאמֶר יונה: הֵיטֵב חָרָה־לִי עַד־מָוֶת, שהקיקיון שזומן לי הולך ומתייבש.

וַיֹּאמֶר ה' אַתָּה חַסְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבָד

וַיֹּאמֶר ה': אַתָּה חַסְתָּ עַל־הַקִּיקָיוֹן שצמח לבד אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ, וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה, הופיע, וּבִן־לַיְלָה אָבָד, נעלם – ובעצם לא אירע שום שינוי משמעותי בעולם –

וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה

וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ־בָּהּ הַרְבֵּה, יותר מִשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה רִבּוֹ, ריבוא אָדָם – 120,000 איש, אֲשֶׁר לֹא־יָדַע בֵּין־יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ, ילדים חפים או אנשים פשוטים שאינם יודעים כל רע, וּבְהֵמָה רַבָּה, שאף היא אינה אשמה בדבר, ואתה רוצה שכל אלה יישמדו רק בגלל שמך הטוב?! ה' טוען בפני יונה שחסרונו של הקיקיון, שאין לו כל אחריות כלפיו וכל מעורבות בקיומו, חורה לו, ולעומת זאת רגשותיו אטומים לחייהם של רבבות בני אדם רק בשל שיקוליו השוליים.