וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר

וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר:

קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ

קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת־הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ. ה' שב וקורא לו למלא את אותה שליחות.

וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל־נִינְוֵה כִּדְבַר ה' וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר־גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים

וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל־נִינְוֵה כִּדְבַר ה'. יונה הושלך מן האנייה במקום כלשהו בים התיכון. כל חוף שהוא היה עשוי להימצא בו לאחר שנפלט ליבשה, היה מרוחק מאוד מנינוה. בדרך הטבע מסעו היה אמור להימשך כמה חודשים. וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר־גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. כיוון שלא הייתה אז בנייה לגובה, השתרעה העיר לרוחב. היקף חומותיה הגיע ל-12 ק"מ, ושטחה – ל-7.5 קמ"ר.

וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת

וַיָּחֶל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד, וַיִּקְרָא את נבואתו וַיֹּאמַר: עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת. הגזרה על העיר אינה מנומקת. אפשר להניח שיונה הכריז שנינוה מלאה חטא ופשע, ושאם הנהגותיה לא ישתנו, יהיה גורלה כגורלה של סדום.

וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וַיִּקְרְאוּ־צוֹם וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים מִגְּדוֹלָם וְעַד־קְטַנָּם

וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים ובנבואה שהשמיע יונה בשמו. וַיִּקְרְאוּ־צוֹם, יום של אספת העם, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, אריג גס שנעשה משיער עִזים וכיוצא בזה המבטא אבלות וכניעה, מִגְּדוֹלָם וְעַד־קְטַנָּם. זו הייתה תגובתם הספונטנית של אנשי העיר. הם ניסו לעשות ככל יכולתם לשוב לה'. יונה הסתובב בחוצות העיר, והשמועה הגיעה גם אל המלך –

וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל־מֶלֶךְ נִינְוֵה וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר אַדַּרְתּוֹ מֵעָלָיו וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר

וַיִּגַּע הַדָּבָר אֶל־מֶלֶךְ נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ, וַיַּעֲבֵר את אַדַּרְתּוֹ, גלימת הפאר שלו מֵעָלָיו, וַיְכַס, הוא התכסה שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל־הָאֵפֶר. גם זה סימן אבל.

וַיַּזְעֵק וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו לֵאמֹר הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל־יִטְעֲמוּ מְאוּמָה אַל־יִרְעוּ וּמַיִם אַל־יִשְׁתּוּ

וַיַּזְעֵק את שריו ואנשיו וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה, נתן פקודות מִטַּעַם הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו, מועצת שריו. מכאן שהמשטר של נינוה לא היה מלוכני אבסולוטי. לֵאמֹר: הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הַבָּקָר וְהַצֹּאן אַל־יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל־יִרְעוּ הבהמות בשדות, וּמַיִם אַל־יִשְׁתּוּ. כיוון שהעיר כולה עומדת להיהפך, ולא רק בני האדם ייפגעו, יש לגייס גם את בעלי החיים למען מניעתו של האסון,

וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְיִקְרְאוּ אֶל־אֱלֹהִים בְּחָזְקָה וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן־הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם

וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה. וְיִקְרְאוּ בני האדם אֶל־אֱלֹהִים בְּחָזְקָה, בתחנונים מעומק לבם ומתוך התרגשות, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, כל אחד יתקן את הפגמים בהתנהגותו, וּמִן־הֶחָמָס, ניצול כוחם של בעלי ההון כדי לכפות על האחרים לנהוג בדרך מסוימת, אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם.

מִי־יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד

אם אנחנו נתקן דרכינו, מִי־יוֹדֵעַ, אולי יָשׁוּב וְנִחַם, יחזור בו הָאֱלֹהִים ממה שגזר עלינו, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ, מכעסו, וְלֹא נֹאבֵד. המלך ציווה על תיקון גורף בעיר הכולל כל יצור חי הנמצא בה. בעקבות קריאתו של יונה, הזדעזעו אנשי העיר, וגם המלך וגדוליו הסכימו והכריזו על תהליך תשובה שיכלול את כל החיים בנינוה.

וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם וְלֹא עָשָׂה

וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת־מַעֲשֵׂיהֶם, כִּי־שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. לא נאמר כאן שאלוקים ראה את תעניתם, את גינוני האבל ואת מסע ההתעוררות שיצא מטעם המלך, אלא שראה את מעשיהם. כיוון שראה ששבו באמת ותיקנו את דרכם הרעה – וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת־לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה. שכן הוא לא רצה בפורענותם אלא בתשובתם. ותיקון מעשיהם השפיע על ביטול רוע הגזרה שלו.