דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יוֹאֵל בֶּן־פְּתוּאֵל

דְּבַר־ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יוֹאֵל בֶּן־פְּתוּאֵל:

שִׁמְעוּ־זֹאת הַזְּקֵנִים! וְהַאֲזִינוּ כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם

שִׁמְעוּ־זֹאת, הַזְּקֵנִים! וְהַאֲזִינוּ, כֹּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: הֶהָיְתָה זֹּאת בִּימֵיכֶם, וְאִם בִּימֵי אֲבֹתֵיכֶם קרתה פורענות כה חמורה, כמו הפורענות שתתואר כאן,

עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ וּבְנֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר

שבגלל רושמהּ הקשה עָלֶיהָ לִבְנֵיכֶם סַפֵּרוּ. תדברו בה ותעבירו אותה מדור לדור – אתם לבניכם, וּבְנֵיכֶם יספרו לִבְנֵיהֶם, וּבְנֵיהֶם לְדוֹר אַחֵר. נחיל ארבה עצום עתיד להגיע לארץ ולכלות את כל היבול.

יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל

יֶתֶר, את מה שיותיר הַגָּזָם, מין אחד של הארבה, אָכַל מין אחר של הָאַרְבֶּה, וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק, וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל. סוגי ארבה שונים ישתפו פעולה בחיסול כל מה שתצמיח האדמה. או: אלו הם מופעים שונים במחזור חייו של אותו מין ארבה. כלומר, הארבה יישאר במדינה במשך זמן ניכר.

הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים! וּבְכוּ וְהֵילִילוּ כָּל־שֹׁתֵי יָיִן עַל־עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם

הָקִיצוּ, התעוררו משיכרונכם, שִׁכּוֹרִים! וּבְכוּ וְהֵילִילוּ, יללו, כָּל־שֹׁתֵי יָיִן, עַל־עָסִיס, מיץ הפרי כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם, על כך שכלה כל היין. אפילו מי שאינם צלולים, השיכורים, לא יוכלו להתעלם מן הנזק העצום שיסב הארבה.

כִּי־גוֹי עָלָה עַל־אַרְצִי עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה וּמְתַלְּעוֹת לָבִיא לוֹ

כִּי־גוֹי עָלָה עַל־אַרְצִי, עָצוּם וְאֵין מִסְפָּר. הארבה בהמוניו מדומה למתקפה צבאית אדירה. שִׁנָּיו הן שִׁנֵּי אַרְיֵה, וּמְתַלְּעוֹת, ניבים של לָבִיא לוֹ. הארבה אינו אוכל רק דברים רכים. יש לו יכולת יוצאת דופן לאכול הכול.

שָׂם גַּפְנִי לְשַׁמָּה וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ

שָׂם את גַּפְנִי לְשַׁמָּה, שממה, וּתְאֵנָתִי לִקְצָפָה. בכעס יושחת ויישמד עץ התאנה. חָשֹׂף חֲשָׂפָהּ וְהִשְׁלִיךְ, הארבה אינו מכלה את העץ עצמו, אבל הוא מכרסם את קליפות העצים. כתוצאה מכך, גזעי התאנה והגפן ייחשפו ואף – הִלְבִּינוּ שָׂרִיגֶיהָ, ענפיה.

אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת־שַׂק עַל־בַּעַל נְעוּרֶיהָ

אֱלִי, בכי ויללי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת־שַׂק המתאבלת עַל־בַּעַל נְעוּרֶיהָ. האסון הוא כה גדול, שאין לישראל אלא לבכות על החורבן. בכי טרגי זה מדומה לקינתה של אשה צעירה מאורסת המחכה לבעל נעורים, והוא מת.

הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ מִבֵּית ה' אָבְלוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה'

הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ, הבאים מן הצומח, מִבֵּית ה'. אָבְלוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה'. בדרך כלל אל המחסנים והאוצרות שבבית ה' אנשים מביאים את כל מה שיש בידם. בעקבות מתקפת הארבה המקדש יעמוד שומם לעיני הכהנים, שכן היבול כה יידלדל שאנשים לא יביאו אליו מנחות ונסכים.

שֻׁדַּד שָׂדֶה אָבְלָה אֲדָמָה כִּי שֻׁדַּד דָּגָן הוֹבִישׁ תִּירוֹשׁ אֻמְלַל יִצְהָר

הארבה איננו פוגע באדמה עצמה אלא מתנחל על פני השדה, אבל אחרי מתקפה של נחיל עצום המחסל את כל הצמחייה – שֻׁדַּד, נשדד שָׂדֶה ואָבְלָה אֲדָמָה, כִּי שֻׁדַּד דָּגָן, הוֹבִישׁ, התייבש תִּירוֹשׁ, יין, אֻמְלַל, יבש יִצְהָר, שמן.

הֹבִישׁוּ אִכָּרִים! הֵילִילוּ כֹּרְמִים עַל־חִטָּה וְעַל־שְׂעֹרָה כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה

הֹבִישׁוּ, בַּטאו צער ואכזבה, אִכָּרִים! הֵילִילוּ, יַללו, כֹּרְמִים, בעלי הכרמים עַל־חִטָּה וְעַל־שְׂעֹרָה שנעלמו כִּי אָבַד קְצִיר שָׂדֶה.

הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה רִמּוֹן גַּם־תָּמָר וְתַפּוּחַ כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה יָבֵשׁוּ כִּי־הֹבִישׁ שָׂשׂוֹן מִן־בְּנֵי אָדָם

הַגֶּפֶן הוֹבִישָׁה, ייבשה פֵּרותיה, וְהַתְּאֵנָה אֻמְלָלָה, רִמּוֹן גַּם־תָּמָר וְתַפּוּחַ. כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה הנושאים פרי יָבֵשׁוּ, כִּי־הֹבִישׁ, חדל שָׂשׂוֹן מִן־בְּנֵי אָדָם.

חִגְרוּ וְסִפְדוּ הַכֹּהֲנִים! הֵילִילוּ מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ! בֹּאוּ לִינוּ בַשַּׂקִּים מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ

חִגְרוּ שק וְסִפְדוּ, הַכֹּהֲנִים! הֵילִילוּ, מְשָׁרְתֵי מִזְבֵּחַ! בֹּאוּ, לִינוּ בַשַּׂקִּים, מְשָׁרְתֵי אֱלֹהָי, כִּי נִמְנַע מִבֵּית אֱלֹהֵיכֶם מִנְחָה וָנָסֶךְ.

קַדְּשׁוּ צוֹם קִרְאוּ עֲצָרָה אִסְפוּ זְקֵנִים כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ בֵּית ה' אֱלֹהֵיכֶם וְזַעֲקוּ אֶל־ה'

קַדְּשׁוּ, קִבעו צוֹם, קִרְאוּ עֲצָרָה, הַכריזו על אספת עם. אִסְפוּ, זְקֵנִים, את כֹּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אל בֵּית ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְזַעֲקוּ אֶל־ה' על הפורענות הקרבה. בצום לא רק נמנעים ממאכל ומשקה, אלא מתכנסים בו המוני העם לשמיעת דברי כיבושין ולבכייה.

אֲהָהּ לַיּוֹם כִּי קָרוֹב יוֹם ה' וּכְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא

אֲהָהּ, אוי לו לַיּוֹם שבו יגיע הארבה, כִּי נראה שקָרוֹב יוֹם ה', היום שבו ה' ידון ויעניש בארבה, או: מתוך הפורענות הקרובה אנו דואגים ליום הדין הגדול שיגיע בקץ הימים. וּבו הכול יושמד כְשֹׁד מִשַּׁדַּי יָבוֹא. כמו שוד שנשלח מאלוקים.

הֲלוֹא נֶגֶד עֵינֵינוּ אֹכֶל נִכְרָת מִבֵּית אֱלֹהֵינוּ שִׂמְחָה וָגִיל

הֲלוֹא נֶגֶד עֵינֵינוּ האֹכֶל נִכְרָת, ואפילו מִבֵּית אֱלֹהֵינוּ שבתו שִׂמְחָה וָגִיל.

עָבְשׁוּ פְרֻדוֹת תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם נָשַׁמּוּ אֹצָרוֹת נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת כִּי הֹבִישׁ דָּגָן

עָבְשׁוּ, התעפשו, נרקבו אפילו פְרֻדוֹת, גרגרים הטמונים תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם, רגבי האדמה. נָשַׁמּוּ, הפכו שממה, התרוקנו אֹצָרוֹת, מחסנים, נֶהֶרְסוּ מַמְּגֻרוֹת, שנועדו לאחסון יבול הארץ כִּי הֹבִישׁ דָּגָן.

מַה נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה נָבֹכוּ עֶדְרֵי בָקָר כִּי אֵין מִרְעֶה לָהֶם גַּם־עֶדְרֵי הַצֹּאן נֶאְשָׁמוּ

מַה, מאוד נֶּאֶנְחָה בְהֵמָה, נָבֹכוּ, תעו עֶדְרֵי בָקָר, כִּי אֵין מִרְעֶה לָהֶם. גַּם־עֶדְרֵי הַצֹּאן, שהן קלות תנועה יותר מן הבקר נֶאְשָׁמוּ, יינזקו. הארבה יחסל גם את מרעה הצאן והבקר.

אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא כִּי אֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת מִדְבָּר וְלֶהָבָה לִהֲטָה כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה

אֵלֶיךָ, ה', אֶקְרָא, כִּי אין זו מכה המשפיעה במקום מוגבל, אלא אֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת מִדְבָּר, וְלֶהָבָה לִהֲטָה כָּל־עֲצֵי הַשָּׂדֶה. תיאבונו הרב של הארבה והתפשטותו העצומה מדומה לאש שאין לה מעצור.

גַּם־בַּהֲמוֹת שָׂדֶה תַּעֲרוֹג אֵלֶיךָ כִּי יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם וְאֵשׁ אָכְלָה נְאוֹת הַמִּדְבָּר

גַּם־בַּהֲמוֹת שָׂדֶה תַּעֲרוֹג, תגעה אֵלֶיךָ, כִּי יָבְשׁוּ אֲפִיקֵי מָיִם, מסתבר שבאותה עת פקדה את הארץ גם בצורת. וְאֵשׁ אָכְלָה את נְאוֹת הַמִּדְבָּר.