וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל

אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן, כדבריכם, שה' גדול ואי-אפשר לדון אתו, וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל?! אני יודע שאדם שיבוא להידיין עמו, לא יצא מנצח בדין.

אִם־יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ לֹא־יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי־אָלֶף

אִם־יַחְפֹּץ אדם לָרִיב עִמּוֹ, לֹא־יַעֲנֶנּוּ אלוקים אפילו על טענה אַחַת מִנִּי־אָלֶף.

חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ מִי־הִקְשָׁה אֵלָיו וַיִּשְׁלָם

כי אלוקים חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. מִי־הִקְשָׁה, דיבר קשות אֵלָיו וַיִּשְׁלָם, ויצא שלם מן העימות אתו?!

הַמַּעְתִּיק הָרִים וְלֹא יָדָעוּ אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ

הַמַּעְתִּיק, מֵזיז הָרִים וְלֹא יָדָעוּ, אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ, בכעסו.

הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַּלָּצוּן

הַמַּרְגִּיז, מרעיד אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, וְעַמּוּדֶיהָ של הארץ יִתְפַּלָּצוּן, יתנועעו, יחרדו.

הָאֹמֵר לַחֶרֶס וְלֹא יִזְרָח וּבְעַד כּוֹכָבִים יַחְתֹּם

הָאֹמֵר לַחֶרֶס, שמש, שלא לזרוח – וְלֹא יִזְרָח. וּבְעַד אור הכּוֹכָבִים יַחְתֹּם,יעלים.

נֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי יָם

הנֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ, וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי גובהי יָם.

עֹשֶׂה־עָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְחַדְרֵי תֵמָן

עֹשֶׂה־עָשׁ, כְּסִיל וְכִימָה, קבוצות כוכבים. וְחַדְרֵי תֵמָן, שאולי הם כוכבים דרומיים יותר.

עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר

עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר, שאי-אפשר לחקור אותן, וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר.

הֵן יַעֲבֹר עָלַי וְלֹא אֶרְאֶה וְיַחֲלֹף וְלֹא־אָבִין לוֹ

הֵן גם אם הוא כביכול יַעֲבֹר עָלַי על פני – וְלֹא אֶרְאֶה אותו, וְיַחֲלֹף – וְלֹא־אָבִין לוֹ, את דרכיו.

הֵן יַחְתֹּף מִי יְשִׁיבֶנּוּ מִי־יֹאמַר אֵלָיו מַה־תַּעֲשֶׂה

הֵן אם הוא יַחְתֹּף, יחטוף – מִי יְשִׁיבֶנּוּ – את הדבר החטוף מידו?! ומִי־יֹאמַר אֵלָיו: "מַה־תַּעֲשֶׂה"?! מדוע אתה עושה כך?!

אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב אַפּוֹ תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ עֹזְרֵי רָהַב

אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב, יבלום את אַפּוֹ, תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, נכנעים עֹזְרֵי רָהַב, יצור או כוח המתקומם נגד השלטון האלוהי בעולם.

אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ

כיוון שכך, אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ?! אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ?! קל וחומר שאני, בן אדם, לא אוכל לבוא לדין ודברים אתו.

אֲשֶׁר אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן

אֲשֶׁר על כן, גם אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה, לא אבוא לדין אתו, אלא לִמְשֹׁפְטִי, לשופטי, אלוקים אֶתְחַנָּן.

אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי

ובכל זאת אינני אופטימי, שכן גם אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי ויתייחס לתחנוני.

אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה יְשׁוּפֵנִי וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם

אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה, ברוח סערה יְשׁוּפֵנִי, הוא כותש אותי, וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם.

לֹא־יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים

לֹא־יִתְּנֵנִי, יניח לי להָשֵׁב את רוּחִי ולהירגע, כִּי יַשְׂבִּעַנִי עוד ועוד מַמְּרֹרִים, מרורים.

אִם־לְכֹחַ אַמִּיץ הִנֵּה וְאִם לְמִשְׁפָּט מִי יוֹעִידֵנִי

אני חסר אונים. אִם־לְכֹחַ אם מדובר במלחמה – הרי אַמִּיץ, חזק הִנֵּה הוא. וְאִם עלי ללכת לְמִשְׁפָּט אלך – מִי יוֹעִידֵנִי?! מי יזמן אותי או יקבע אתי את מועד הדין?!

אִם־אֶצְדָּק פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם־אָנִי וַיַּעְקְשֵׁנִי

הלוא גם אִם־אֶצְדָּק – פִּי יַרְשִׁיעֵנִי מחמת היראה. גם אם תָּם־אָנִי – וַיַּעְקְשֵׁנִי, אלוקים יעקם את הדברים כנגדי.

תָּם־אָנִי לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי אֶמְאַס חַיָּי

אמנם לא אוכל להוכיח זאת במשפט אך אני יודע: תָּם־אָנִי. לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי?!אֶמְאַס חַיָּי.

אַחַת הִיא עַל־כֵּן אָמַרְתִּי תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה

אַחַת הִיא מסקנתי, עַל־כֵּן אָמַרְתִּי: "תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה". אינני רואה את משפט הצדק בעולם, שכן גורלו של השלם זהה לגורלו של החוטא.

אִם־שׁוֹט יָמִית פִּתְאֹם לְמַסַּת נְקִיִּם יִלְעָג

אִם־שׁוֹט יכה ויָמִית פִּתְאֹם, אם פורענות תרד לארץ – לְמַסַּת, התמוססות, צרת נְקִיִּם, חפים מפשע יִלְעָג.

אֶרֶץ נִתְּנָה בְיַד־רָשָׁע פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה אִם־לֹא אֵפוֹא מִי־הוּא

אֶרֶץ נִתְּנָה, אלוקים אִפשר שהארץ תתנהל בְיַד־רָשָׁע, שאת פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה, כך שלא יראו את האמת. במציאות מעוותת זו עלי לשאול: אִם־לֹא נכונים דברי שגורלם של התם והרשע ניתן ביד רשע, אֵפוֹא, אם כן מִי־הוּא האחראי לסדרי הארץ הללו, לדיניה ומנהגיה?!

וְיָמַי קַלּוּ מִנִּי־רָץ בָּרְחוּ לֹא־רָאוּ טוֹבָה

וְיָמַי הטובים קַלּוּ התפוגגו בקלילות יותר מִנִּי־רָץ, משליח מהיר. חיי בָּרְחוּ ממני, וכאילולֹא־רָאוּ טוֹבָה.

חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ עֲלֵי־אֹכֶל

הם חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה, קנים או גומא בנהר או כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ, הטס עֲלֵי־אֹכֶל. הנשר עשוי לצלול ולעוט אל מזונו במהירות רבה מאוד. אלו הם שני דימויים למהירות שבה התפוגגה ונשכחה כל טובתו של איוב.

אִם־אָמְרִי אֶשְׁכְּחָה שִׂיחִי אֶעֶזְבָה פָנַי וְאַבְלִיגָה

אִם־אָמְרִי, אומַר: אֶשְׁכְּחָה את שִׂיחִי, צערי, אֶעֶזְבָה את פָנַי, טענותי, או: זעמי וְאַבְלִיגָה,

יָגֹרְתִּי כָל־עַצְּבֹתָי יָדַעְתִּי כִּי לֹא תְנַקֵּנִי

כאשר יָגֹרְתִּי, פחדתי מפני כָל־עַצְּבֹתָי, צערי, כאבי, ורציתי להדחיקם – יָדַעְתִּי כִּי אתה לֹא תְנַקֵּנִי, תזכה ותפטור אותי אלא תמשיך לפגוע בי.

אָנֹכִי אֶרְשָׁע לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע

על כן אָנֹכִי אֶרְשָׁע. לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע, אתייגע לשווא?!

אִם־הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי־שָׁלֶג והֲזִכּוֹתִי בְּבֹר כַּפָּי

הרי גם אִם־הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי־שָׁלֶג, וגם אם הֲזִכּוֹתִי, אזכך, אנקה בְּבֹר, סבון את כַּפָּי, כפות ידי –

אָז בַּשַּׁחַת תִּטְבְּלֵנִי וְתִעֲבוּנִי שַׂלְמוֹתָי

אָז תוציא אותי מהמים המנקים ובמקומם בַּשַּׁחַת, בבור, בשאול תִּטְבְּלֵנִי, וְתִעֲבוּנִי אפילו שַׂלְמוֹתָי, בגדי. אפילו בגדי יסלדו מגופי. לא אצליח להיטהר בעיניך.

כִּי לֹא־אִישׁ כָּמוֹנִי אֶעֱנֶנּוּ נָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט

כִּי אלוקים לֹא־אִישׁ כָּמוֹנִי אֶעֱנֶנּוּ, שאוכל לענות לו ושנָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט.

לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ יָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ

לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ. לא ייתכן שבדין בינינו יהיה מי שיוכיח את צדקת אחד מהצדדים, מי שיָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ, ששנינו נהיה כפופים לסמכותו.

יָסֵר מֵעָלַי שִׁבְטוֹ וְאֵמָתוֹ אַל תְּבַעֲתַנִּי

אם יָסֵר מֵעָלַי את שִׁבְטוֹ, שלטונו, וֹ, וְאֵמָתוֹ אַל, לא תְּבַעֲתַנִּי, תפחיד אותי –

אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ כִּי לֹא־כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי

אז אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ, בלי להתיירא מפניו. אולם בפועל – כִּי, הרי לֹא־כֵן. אין מי שיוכל לסייע לי. רק אָנֹכִי עִמָּדִי.