וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וַיֹּאמַר׃

עַד־אָן תְּמַלֶּל אֵלֶּה וְרוּחַ כַּבִּיר אִמְרֵי־פִיךָ

עַד־אָן, מתי, מדוע תְּמַלֶּל דברים אֵלֶּה, וְעד מתי יצא רוּחַ כַּבִּיר כנגד אלוקים מאִמְרֵי־פִיךָ?!

הַאֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט וְאִם־שַׁדַּי יְעַוֵּת־צֶדֶק

הַאם אֵל יְעַוֵּת מִשְׁפָּט, וְאִם־שַׁדַּי יְעַוֵּת־צֶדֶק?! בלדד מטיח באיוב דברים שלא אמר. הרי איוב רק הביע את סבלו, ותהה מדוע אלוקים מכהו ללא הרף, כאילו יש להגן על העולם מפגיעתו הרעה. אולם בלדד, כאליפז, מניח שמאחורי דבריו של איוב יש תרעומת על משפטו של אלוקים, וכלפי זה הוא מגיב.

אִם־בָּנֶיךָ חָטְאוּ־לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם

אִם־בָּנֶיךָ חָטְאוּ־לוֹ – לאלוקים – וַיְשַׁלְּחֵם למוות בְּיַד, כתוצאה מפִּשְׁעָם.

אִם־אַתָּה תְּשַׁחֵר אֶל־אֵל וְאֶל־שַׁדַּי תִּתְחַנָּן

טוב יהיה אִם־אַתָּה לעומתם תְּשַׁחֵר, תתחנן אֶל־אֵל, וְאֶל־שַׁדַּי תִּתְחַנָּן.

אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה כִּי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֶךָ

אִם־זַךְ וְיָשָׁר אָתָּה באמת, כִּי־עַתָּה יָעִיר עָלֶיךָ אלוקים את הטובה, וְשִׁלַּם לך כראוי לנְוַת, מקום צִדְקֶךָ.

וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד

וְגם אם הָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר, אתה מתחיל עתה בדלות ובשפלות, וְאַחֲרִיתְךָ, סופך יִשְׂגֶּה, יגדל מְאֹד.

כִּי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישׁוֹן וְכוֹנֵן לְחֵקֶר אֲבוֹתָם

כִּי־שְׁאַל־נָא לְדֹר רִישׁוֹן, ראשון, וְכוֹנֵן, וכוון את דעתך לְחֵקֶר, לְמה שחקרו אֲבוֹתָם, אבות הדורות הראשונים.

כִּי תְמוֹל אֲנַחְנוּ וְלֹא נֵדָע כִּי צֵל יָמֵינוּ עֲלֵי־אָרֶץ

כִּי רק בני תְמוֹל, אתמול אֲנַחְנוּ, אנחנו צעירים מאוד, וְלכן לֹא נֵדָע הכול, כִּי כמו צֵל חולף ונעלם יָמֵינוּ עֲלֵי־אָרֶץ.

הֲלֹא־הֵם יוֹרוּךָ יֹאמְרוּ לָךְ וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים

הֲלֹא־הֵם – אבותיך, יוֹרוּךָ, ילמדו אותך, יֹאמְרוּ לָךְ, וּמִלִּבָּם יוֹצִאוּ מִלִּים, וישטחו באוזניך את סדרם הנכון של הדברים:

היִגְאֶה גֹּמֶא בְּלֹא בִצָּה יִשְׂגֶּא אָחוּ בְלִי־מָיִם

האם יִגְאֶה, יגבה גֹּמֶא, קנה הצומח ליד ביצות ונחלים בְּלֹא בִצָּה?! האם יִשְׂגֶּא, יתפתח אָחוּ, שם כללי לצמחייה שליד המים, או: מין ערבה בְלִי־מָיִם?!

עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ לֹא יִקָּטֵף וְלִפְנֵי כָל־חָצִיר יִיבָשׁ

בלא תשתית של מים עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ, ברעננותו ולֹא ראוי שכה צעיר הוא יִקָּטֵף, וְהנה לִפְנֵי כָל־חָצִיר יִיבָשׁ, יתייבש.

כֵּן אָרְחוֹת כָּל־שֹׁכְחֵי אֵל וְתִקְוַת חָנֵף תֹּאבֵד

כֵּן, כך אָרְחוֹת, דרכיהם של כָּל־שֹׁכְחֵי אֵל. שוכחי ה' יקמלו מהר משום שהם נטשו את מה שאמור להזין אותם. וְתִקְוַת חָנֵף, רשע תֹּאבֵד,

אֲשֶׁר־יָקוֹט כִּסְלוֹ וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ

אֲשֶׁר־יָקוֹט, ייכרת, יתמעט, או: קורים דקים כִּסְלוֹ, משענתו שעליה הוא סומך, וּבֵית עַכָּבִישׁ מִבְטַחוֹ. הוא משליך יהבו על קורים שאין בהם ממש.

יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתוֹ וְלֹא יַעֲמֹד יַחֲזִיק בּוֹ וְלֹא יָקוּם

הוא יִשָּׁעֵן עַל־בֵּיתוֹ – וְלֹא יַעֲמֹד, יַחֲזִיק בּוֹ – וְלֹא יָקוּם. אי-אפשר לסמוך על בית כזה.

רָטֹב הוּא לִפְנֵי שָׁמֶשׁ וְעַל־גַּנָּתוֹ יוֹנַקְתּוֹ תֵצֵא

רָטֹב הוּא, היה הצמח הזה לִפְנֵי זריחת שָׁמֶשׁ, או: מול השמש. וְעַל־גַּנָּתוֹ, בגינתו יוֹנַקְתּוֹ, שורשיו תֵצֵא.

עַל־גַּל שָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה

ואולם אם עַל־גַּל אבניםשָׁרָשָׁיו יְסֻבָּכוּ, בֵּית אֲבָנִים יֶחֱזֶה, ואין לצמח במה לאחוז וממה לחיות.

אִם־יְבַלְּעֶנּוּ מִמְּקֹמוֹ וְכִחֶשׁ בּוֹ לֹא רְאִיתִיךָ

אִם־יְבַלְּעֶנּוּ, יעקרו אותו במצב זה מִמְּקֹמוֹ – וְכִחֶשׁ בּוֹ מקומו ויאמר: לֹא רְאִיתִיךָ. לא הכרתי אותך כלל. לא נשאר ממך זכר.

הֶן־הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ וּמֵעָפָר אַחֵר יִצְמָחוּ

הֶן־הוּא מְשׂוֹשׂ דַּרְכּוֹ, זו ‘שמחתו' ואחרית ‘הצלחתו'. או: מסוס, ריקבון. הצמח עומד להירקב וּלוואי שמֵעָפָר שבמקום אַחֵר יִצְמָחוּ.

הֶן אֵל לֹא יִמְאַס תָּם וְלֹא־יַחֲזִיק בְּיַד מְרֵעִים

הֶן, הרי אֵל לֹא יִמְאַס אדם תָּם, שלם. אם אתה אכן איש ישר, ה' יעזור לך, וְאולם הוא לֹא־יַחֲזִיק בְּיַד, יסייע לאנשים מְרֵעִים.

עַד יְמַלֵּה שְׂחוֹק פִּיךָ ושְׂפָתֶיךָ תְרוּעָה

אם צדיק אתה – הוא יעזור לך עַד שהוא יְמַלֵּה, ימלא בשְׂחוֹק את פִּיךָ, ואת שְׂפָתֶיךָ בתְרוּעָה, רינה, קולות שמחה.

שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ

ואילו שֹׂנְאֶיךָ יִלְבְּשׁוּ־בֹשֶׁת, בושה, וְאֹהֶל רְשָׁעִים אֵינֶנּוּ.