וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃

הֲנִסָּה דָבָר אֵלֶיךָ תִלְאֶה וַעְצֹר בְּמִלִּין מִי יוּכָל

מה קרה לך? הֲנִסָּה דָבָר האם מיד כאשר מגיע דבר ניסיון – אסון או מהומה – אֵלֶיךָ, תִלְאֶה, אתה מתעייף ונשבר?! וַעְצֹר, ולבלום בְּמִלִּין, מלים מִי יוּכָל?! אי-אפשר לשתוק נוכח דבריך.

הִנֵּה יִסַּרְתָּ רַבִּים וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק

הִנֵּה קודם לכן, כשהיה מעמדך גבוה, יִסַּרְתָּ, הטפת מוסר והנחית רַבִּים כיצד להתנהג. וְיָדַיִם רָפוֹת תְּחַזֵּק. כאשר באו אליך אנשים מסכנים, חיזקת את רוחם.

כּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת תְּאַמֵּץ

את הכּוֹשֵׁל יְקִימוּן מִלֶּיךָ, מילותיך. וּבִרְכַּיִם כֹּרְעוֹת, שאין בהן די כוח לעמוד, תְּאַמֵּץ, חיזקת.

כִּי עַתָּה תָּבוֹא אֵלֶיךָ וַתֵּלֶא תִּגַּע עָדֶיךָ וַתִּבָּהֵל

כִּי עַתָּה כשתָּבוֹא הצרה אֵלֶיךָ – וַתֵּלֶא, תש כוחך?! תִּגַּע עָדֶיךָ, כשהיא מגיעה עד אליך – וַתִּבָּהֵל. אתה נבהל?!

הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ

הֲלֹא יִרְאָתְךָ, יראת ה' שלך הייתה ראויה להיות כִּסְלָתֶךָ, ביטחונך, יציבותך, תִּקְוָתְךָ וְתֹם דְּרָכֶיךָ. אתה יכול להישען על דרכיך השלמות מן העבר.

זְכָר נָא מִי הוּא נָקִי אָבָד וְאֵיפֹה יְשָׁרִים נִכְחָדוּ

זְכָר, היזכר וחשוב נָא, מִי הוּא, האם קרה שאדם נָקִי אָבָד?! וְאֵיפֹה אירע שאנשים יְשָׁרִים נִכְחָדוּ?! הרי אתה יודע שלא כך קורה.

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ

כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי, מתכנני אָוֶן, עוון, וְזֹרְעֵי עָמָל, חטא או פגם – הם שיִקְצְרֻהוּ, יישאו בתוצאות מזימותיהם ומעשיהם.

מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ יֹאבֵדוּ וּמֵרוּחַ אַפּוֹ יִכְלוּ

מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ רק נושף עליהם אלוקים בכעסו, וכבר הם יֹאבֵדוּ, וּמֵרוּחַ אַפּוֹ הם יִכְלוּ, מושמדים.

שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל וְשִׁנֵּי כְפִירִים נִתָּעוּ

אפילו ביטויו הראשון של הזעם האלוקי מערער את החזקים ביותר – מיד נשמעים שַׁאֲגַת אַרְיֵה וְקוֹל שָׁחַל, אריה, וְשִׁנֵּי כְפִירִים, גורי אריות נִתָּעוּ, נשברים.

לַיִשׁ אֹבֵד מִבְּלִי טָרֶף וּבְנֵי לָבִיא יִתְפָּרָדוּ

לַיִשׁ – כינוי נוסף לאריה, אולי לשלב מסוים בהתפתחותו או לזן מסוים, אֹבֵד, נשמד או מאבד עשתונות מִבְּלִי טָרֶף, וּבְנֵי לָבִיא הצעירים, שלשם הגנה צריכים להיות ביחד בקטנותם, יִתְפָּרָדוּ, מתפזרים מבהלה ואובדים. כאשר אלוקים זועם, גם מי שרואה את עצמו חזק כאריה נשבר ונכחד.

וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ

על אליפז שרתה רוח עליונה. כאן הוא מתאר חזון נבואי הנוגע לסודות ההתרחשויות בעולם, שנגלה לו. כמו אצל שאר נביאי אומות העולם חווייתו הנבואית של אליפז הופיעה בחזון הלילה: וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב. לא שמעתי אותו במישרין, אלא בגנבה כביכול. וַתִּקַּח, קלטה אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ, מעט ממנו.

בִּשְׂעִפִּים מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים

מה שידוע לי על עניינים עליונים, מקורו בִּשְׂעִפִּים, מחשבות שנבעו מֵחֶזְיוֹנוֹת לָיְלָה, כמו מתוך חלום, בִּנְפֹל, בשעה שנופלת תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים. אז שמעתי את הדברים.

פַּחַד קְרָאַנִי וּרְעָדָה וְרֹב עַצְמֹתַי הִפְחִיד

פַּחַד קְרָאַנִי, תקף אותי מול ההתגלות וּרְעָדָה, וְאת רֹב עַצְמֹתַי, עצמותי הרבות הִפְחִיד והרעיד.

וְרוּחַ עַל־פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי

וְרוּחַ עליון עַל־פָּנַי יַחֲלֹף, והיא תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. שערות גופי סמרו.

יַעֲמֹד וְלֹא־אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וקוֹל אֶשְׁמָע

נוכחתי שמשהו יַעֲמֹד, נמצא, וְאולם לֹא־אַכִּיר מַרְאֵהוּ. לא זיהיתי אותו. תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי, ולא ידעתי מהי. דְּמָמָה ובכל זאת קוֹל בתוכה אֶשְׁמָע. והקול אומר:

הַאֱנוֹשׁ מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק אִם־מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר־גָּבֶר

הַאם בוויכוח בין האדם ואלוקיו אֱנוֹשׁ, אדם יותר מֵאֱלוֹהַּ יִצְדָּק?! אִם־מֵעֹשֵׂהוּ יִטְהַר־גָּבֶר?! האם הוא יכול להיות טהור יותר מבוראו?!

הֵן בַּעֲבָדָיו לֹא יַאֲמִין וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה

הֵן, הרי אלוקים אפילו בַּעֲבָדָיו, שרפים וצבא מרום לֹא יַאֲמִין, וּבְמַלְאָכָיו יָשִׂים תָּהֳלָה, מייחס להם הוללות, רואה בהם פגם, ואינו סומך עליהם.

אַף שֹׁכְנֵי בָתֵּי־חֹמֶר אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם יְדַכְּאוּם לִפְנֵי עָשׁ

אַף יותר מכך ייראו לפניו חולשותיהם של בני האדם שֹׁכְנֵי, הגרים בבָתֵּי־חֹמֶר, בתים העשויים מחומר, שהם משל לגוף, אֲשֶׁר־בֶּעָפָר יְסוֹדָם, שבתשתיתם עפר, ואשר יְדַכְּאוּם, הם מדוכאים וכָלים אפילו לִפְנֵי, על ידי עָשׁ.

מִבֹּקֶר לָעֶרֶב יֻכַּתּוּ מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ

מִבֹּקֶר לָעֶרֶב, עד ערב יֻכַּתּוּ, בני אדם נשברים. מה שסודק את עולמם בבוקר מגיע לידי שבר בלילה. מִבְּלִי מֵשִׂים לָנֶצַח יֹאבֵדוּ. הם אובדים בלי ששמו לב אליהם.

הֲלֹא נִסַּע יִתְרָם בָּם יָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה

הֲלֹא כשאלוקים מניח את ידו לרעה על בני האדם, נִסַּע, נוסע ומתפזר יִתְרָם בָּם, שרידיהם. הם נהרסים ומחוסלים כליל, וסופם שיָמוּתוּ וְלֹא בְחָכְמָה. במשפט בין אלוקים והאדם, לא יצאו בני האדם, הברואים הקטנים והשפלים, לעולם וידם על העליונה.