וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אֱלִיהוּ, אליהוא וַיֹּאמַר׃

הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל

הֲזֹאת, האם כך חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט, לדבר ישר, או: לבוא במשפט עם אלוקים בדברים שאָמַרְתָּ: "צִדְקִי, אני צודק יותר מֵאֵל"?!

כִּי תֹאמַר מַה־יִּסְכָּן לָךְ מָה־אֹעִיל מֵחַטָּאתִי

האם חשבת לנכון כִּי, כאשר תֹאמַר: מַה־יִּסְכָּן, יועיל לָךְ, הצדיק, ללכת בדרכי יושר?! כפי שתהית על עצמך: "מָה־אֹעִיל, תועיל צדקתי יותר מֵחַטָּאתִי?! בין שאנהג כך ובין שאנהג כך, גורלי יהיה זהה".

אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת־רֵעֶיךָ עִמָּךְ

אֲנִי אֲשִׁיבְךָ על כך מִלִּין, וְאף אֶת־רֵעֶיךָ עִמָּךְ.

הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר שְׁחָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ

הַבֵּט לשָׁמַיִם וּרְאֵה את מה שתצליח לראות, וְשׁוּר, ראה עד כמה שְׁחָקִים, שמים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ. כשאתה מתייחס למשפטו של אלוקים, עליך להביא בחשבון שאינך אלא יצור קטן נבער מדעת העומד אל מול האל הגדול, הגיבור והנורא. לטענותיך על צדקתך ועל מעשיך הטובים אתה אולי זקוק למען עצמך, אבל אין לך כל יכולת לראות את ההיקף הגדול של המציאות.

אִם־חָטָאתָ מַה־תִּפְעָל־בּוֹ וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לּוֹ

אִם־חָטָאתָ, מַה־תִּפְעָל־בּוֹ, תזיק לו?! וְאם רַבּוּ פְשָׁעֶיךָ, מַה־תַּעֲשֶׂה־לּוֹ?!

אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ אוֹ מַה־מִּיָּדְךָ יִקָּח

ולהיפך, אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לוֹ, אוֹ מַה־מִּיָּדְךָ יִקָּח?! יש החושבים בטעות שאם קיימו את מצוות ה', הם עזרו לו בדרך כלשהי. ואולם מעשיה של ברייה זעירה כמוך – לרעה או לטובה – אין בהם כדי לזעזע את מרחבי האינסוף.

לְאִישׁ־כָּמוֹךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן־אָדָם צִדְקָתֶךָ

לְאִישׁ־כָּמוֹךָ יכול להזיק רִשְׁעֶךָ, המעשה המרושע שלך, וּלְבֶן־אָדָם אתה גומל את צִדְקָתֶךָ, אבל כלפי אלוקים אין לכל זה משמעות.

מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרוֹעַ רַבִּים

מֵרֹב, בגלל המריבות והגזל, עֲשׁוּקִים, האנשים הנגזלים יַזְעִיקוּ, יצעקו, יְשַׁוְּעוּ, יתחננו ויזעקו, מִזְּרוֹעַ, בגלל מעשיהם הכוחנים של הגוזלים עשוקים רַבִּים.

וְלֹא־אָמַר אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה

וְלֹא־אָמַר – אחד מן העשוקים הללו. או: לא ראוי שיאמר בהאשמה: אַיֵּה אֱלוֹהַּ עֹשָׂי, שעשה אותי, שהוא נֹתֵן, מאפשר זְמִרוֹת, קיצוצים, גדיעות ופגעים בַּלָּיְלָה, כשאיש אינו רואה, שכן הפשע החברתי הוא באחריותו של האדם.

מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ

מַלְּפֵנוּ, מאלפנו, מלמדנו, את הדבר נלמד מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ.

שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאוֹן רָעִים

כשנתבונן בקטטותיהם של בעלי החיים נראה ששָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה אלוקים להם מִפְּנֵי גְּאוֹן בעלי החיים הרָעִים התוקפים אותם. יש ללמוד מלהקת הזאבים, מעדר הכבשים ומן הציפורים הנטרפות שאל לו לאדם לערב את אלוקים במצוקותיו הנובעות ממעשה הזולת.

אַךְ־שָׁוְא לֹא־יִשְׁמַע אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה

אמנם יש שאלוקים אינו מגיב אל מצוקותיהם של ברואיו החיים, ועם זה, אַךְ־שָׁוְא, לחינם אמרת שלֹא־יִשְׁמַע אֵל את זעקתך, וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה, יראה את מצוקתך כלל.

אַף כִּי־תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחוֹלֵל לוֹ

אַף כִּי־תֹאמַר שלֹא תְשׁוּרֶנּוּ, תראה את הדין הצודק של אלוקים, יש דִּין לְפָנָיו, וּתְחוֹלֵל, עליך לייחל ולהמתין לוֹ, שכן סופו של דין הצדק להתגלות.

וְעַתָּה כִּי־אַיִן פָּקַד אַפּוֹ וְלֹא־יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד

וְעַתָּה כִּי־אַיִן, כיוון שלא הוחלת וקיווית לו בסבלנות, אתה חושב שפָּקַד עליך את אַפּוֹ, זעמו שלא בצדק, וְהדבר נראה בעיניך כאילו אלוקים לֹא־יָדַע בַּפַּשׁ את ריבויים של דבריך מְאֹד, ולא שמע את צעקתך כלל.

וְאִיּוֹב הֶבֶל יִפְצֶה פִּיהוּ בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּר

ועתה הוא עובר לדבר על איוב בלשון נסתר: וְאִיּוֹב מתוך טעותו זו שלא המתין לה', בדברי הֶבֶל יִפְצֶה, פותח את פִּיהוּ, פיו; בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּר, מרבה.