וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אֱלִיהוּא וַיֹּאמַר׃

שִׁמְעוּ חֲכָמִים מִלָּי וְיֹדְעִים הַאֲזִינוּ לִי

שִׁמְעוּ, חֲכָמִים, את מִלָּי, וְיֹדְעִים, הַאֲזִינוּ לִי. שימו לב לדברי הבאים,

כִּי־אֹזֶן מִלִּין תִּבְחָן וְחֵךְ יִטְעַם לֶאֱכֹל

כִּי־אֹזֶן את טיבן של מִלִּין תִּבְחָן, וְחֵךְ, כשם שחך יִטְעַם לֶאֱכֹל, יבחין באיכות המאכל.

מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ נֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טּוֹב

מִשְׁפָּט נִבְחֲרָה־לָּנוּ, הבה נערוך דיון אובייקטיבי, נלבן את הדברים לאשורם, ונֵדְעָה בֵינֵינוּ מַה־טּוֹב. אף שאליהוא מתאר את עצמו כאילו אין הוא אחד מן הצדדים, יתברר שהוא נוקט קו מובהק בדיון.

כִּי־אָמַר אִיּוֹב צָדַקְתִּי וְאֵל הֵסִיר מִשְׁפָּטִי

תחילה אליהוא מסכם את הדברים שנשמעו כבר:כִּי־אָמַר אִיּוֹב: "צָדַקְתִּי, וְאולם אֵל הֵסִיר את מִשְׁפָּטִי, לא שפט אותי כראוי.

עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב אָנוּשׁ חִצִּי בְלִי־פָשַׁע

עַל־מִשְׁפָּטִי אֲכַזֵּב. אני מכחיש שמשפטי משפט צדק הוא. אָנוּשׁ, גרם לפגיעה קשה מאוד חִצִּי, החץ שפגע בי בְלִי־פָשַׁע, שפשעתי".

מִי־גֶבֶר כְּאִיּוֹב יִשְׁתֶּה־לַּעַג כַּמָּיִם

מִי־גֶבֶר אין עוד גבר סר מרע כְּאִיּוֹב שיִשְׁתֶּה־לַּעַג, שפיו מלא לעג, ודברי הביקורת שלו על אלוקים פורצים ושוטפים כַּמָּיִם,

וְאָרַח לְחֶבְרָה עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע

וְאָרַח לְחֶבְרָה, ומתחבר עִם־פֹּעֲלֵי אָוֶן, עושי רע, וְלָלֶכֶת עִם־אַנְשֵׁי־רֶשַׁע,

כִּי־אָמַר לֹא יִסְכָּן גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ עִם־אֱלֹהִים

כִּי־אָמַר: "לֹא יִסְכָּן, יועיל גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ ללכת עִם־אֱלֹהִים. אין אדם מביא תועלת לעצמו בעשותו רצון אלוקים ובהיותו שלם עמו".

לָכֵן אַנְשֵׁי לֵבָב שִׁמְעוּ לִי חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע וְשַׁדַּי מֵעָוֶל

לָכֵן, אַנְשֵׁי לֵבָב, אנשים מבינים, שִׁמְעוּ לִי: קודם כול הכרחי שאומר: חָלִלָה לָאֵל מֵרֶשַׁע, וְחלילה לשַׁדַּי מֵעָוֶל. אלוקים אינו נוהג ברשעות,

כִּי פֹעַל אָדָם יְשַׁלֶּם־לוֹ וּכְאֹרַח אִישׁ יַמְצִאֶנּוּ

כִּי, אלא התגמול על פֹעַל אָדָם ה' יְשַׁלֶּם־לוֹ – לאדם, וּכְאֹרַח, ולפי דרכו של אִישׁ ה' יַמְצִאֶנּוּ, יזמן לו.

אַף־אָמְנָם אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט

אַף־אָמְנָם, לאמתו של דבר אֵל לֹא־יַרְשִׁיעַ, וְשַׁדַּי לֹא־יְעַוֵּת מִשְׁפָּט.

מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה וּמִי שָׂם תֵּבֵל כֻּלָּהּ

מִי־פָקַד עָלָיו אָרְצָה, לברוא את הארץ?! וכיוון שאין מעליו כל גורם, לא סביר הוא שהוא יחפש תואנות להתנכל אליך. וּמִי שָׂם, ברא תֵּבֵל כֻּלָּהּ?! כיוון שהוא מקור הכול, לא סביר שינהג ברשע.

אִם יָשִׂים אֵלָיו לִבּוֹ רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף

אִם רק יָשִׂים ה' אֵלָיו – אל האדם את לִבּוֹ וירצה להרע לו, לא יזדקק לטפול עליו אשמות, אלא מיד רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ אֵלָיו יֶאֱסֹף, ימית אותו.

יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב

יִגְוַע כָּל־בָּשָׂר יָחַד, וְאָדָם עַל־עָפָר יָשׁוּב.

וְאִם־בִּינָה שִׁמְעָה־זֹאת הַאֲזִינָה לְקוֹל מִלָּי

עכשיו פונה אליהוא לאיוב: וְאִם־בִּינָה, תבין, שִׁמְעָה־זֹאת, הַאֲזִינָה לְקוֹל מִלָּי:

הַאַף שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ וְאִם צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ

הַאַף, האם מי ששׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ, הוא שיהיה המושל בעולם?! וְאִם את אלוקים, שהוא צַדִּיק כַּבִּיר תַּרְשִׁיעַ?!

הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל רָשָׁע אֶל נְדִיבִים

הַאֲמֹר האם אפשר לומר – כפי שאתה עושה – לְמֶלֶךְ, על מלך שהוא בְּלִיָּעַל, אדם נמוך שאין סיכוי שיעלה משפלותו – בלי יעַל?! האם אפשר לקרוא רָשָׁע אֶל, לנְדִיבִים?!

אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְּנֵי שָׂרִים וְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ לִפְנֵי־דָל כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם

הרי ידוע לך, שאלוקים הוא אֲשֶׁר לֹא־נָשָׂא פְּנֵי, העדיף במשפט שָׂרִים, וְלֹא נִכַּר־שׁוֹעַ, בעל שררה ומעמד לִפְנֵי־דָל. הוא אינו מפלה בין העשיר והנכבד ובין העני, כִּי־מַעֲשֵׂה יָדָיו כֻּלָּם – הן השרים והשועים הן הדלים.

רֶגַע יָמֻתוּ וחֲצוֹת לָיְלָה יְגֹעֲשׁוּ עָם וְיַעֲבֹרוּ וְיָסִירוּ אַבִּיר לֹא בְיָד

הלוא אם יעלה ברצונו, בתוך רֶגַע הם יָמֻתוּ, ובחֲצוֹת לָיְלָה, על משכבם ובאפלה יְגֹעֲשׁוּ, יזדעזעו בני העָם, שכיבדו אותם והאמינו בחוסנם, וְיַעֲבֹרוּ, ויסתלקו חשוביהם, וְיָסִירוּ המסירים אַבִּיר, בעלי כוח לֹא בְיָד, בכוח, אלא בקלות.

כִּי־עֵינָיו עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ וְכָל־צְעָדָיו יִרְאֶה

כִּי־עֵינָיו של ה' עַל־דַּרְכֵי־אִישׁ, וְכָל־צְעָדָיו של אדם הוא יִרְאֶה.

אֵין־חֹשֶׁךְ וְאֵין צַלְמָוֶת לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן

אֵין־חֹשֶׁךְ מבחינתו וְאֵין צַלְמָוֶת, אפלה לְהִסָּתֶר שָׁם פֹּעֲלֵי אָוֶן. עושי הרע לא ימצאו מסתור מפניו.

כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל בַּמִּשְׁפָּט

כִּי לֹא עַל־אִישׁ יָשִׂים עוֹד, יטפול אשמות נוספות, יותר משחטא, כך שהאדם המואשם בחטאים שלא עשה יפנה לַהֲלֹךְ אֶל־אֵל, לבוא בטענות כלפי ה' בַּמִּשְׁפָּט.

יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא־חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם

יָרֹעַ בכוחו של ה' לשבור כַּבִּירִים, גדולי עולם חזקים לֹא־חֵקֶר, רבים מאוד, ולאחר שהם קרסו – וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם, במקומם.

לָכֵן יַכִּיר מַעְבָּדֵיהֶם וְהָפַךְ לַיְלָה וְיִדַּכָּאוּ

לָכֵן, כיוון שהכול גלוי לפני אלוקים, הוא יַכִּיר את מַעְבָּדֵיהֶם, מעשיהם של בני אדם, וְהָפַךְ את אורם ללַיְלָה, וְיִדַּכָּאוּ, והם נשברים.

תַּחַת רְשָׁעִים סְפָקָם בִּמְקוֹם רֹאִים

תַּחַת, במקומם של הרְשָׁעִים סְפָקָם, הכה אותם ללא שהייה ועיכוב, בִּמְקוֹם רֹאִים, לעיני כול,

אֲשֶׁר עַל־כֵּן סָרוּ מֵאַחֲרָיו וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ

אֲשֶׁר עַל־כֵּן, כי סָרוּ מֵאַחֲרָיו, וְכָל־דְּרָכָיו לֹא הִשְׂכִּילוּ, למדו.

לְהָבִיא עָלָיו צַעֲקַת־דָּל וְצַעֲקַת עֲנִיִּים יִשְׁמָע

סטייתם של הכבירים מדרך ה' היא שגרמה לְהָבִיא עָלָיו – אל ה' צַעֲקַת־דָּל, וְצַעֲקַת עֲנִיִּים הוא יִשְׁמָע.

וְהוּא יַשְׁקִט וּמִי יַרְשִׁעַ וְיַסְתֵּר פָּנִים וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ וְעַל־גּוֹי וְעַל־אָדָם יָחַד

וְכאשר הוּא יַשְׁקִט, מרגיע ומביא מנוחה לאנשים מסוימים – וּמִי יַרְשִׁעַ. איש לא יוכל להרע להם. וְיַסְתֵּר כאשר הוא מסתיר פָּנִים – וּמִי יְשׁוּרֶנּוּ, יוכל לראותו?! וְכך פועל אלוקים עַל־גּוֹי, עם שלם, או: מלך וְעַל־אָדָם פרטי יָחַד, כאחד.

מִמְּלֹךְ אָדָם חָנֵף מִמֹּקְשֵׁי עָם

מִמְּלֹךְ, אלוקים דואג שלא ימלוך אָדָם חָנֵף, רשע. כיוצא בזה, הוא שומר מִמֹּקְשֵׁי עָם, ממכשולים העלולים להזיק לעם.

כִּי אֶל־אֵל הֶאָמַר נָשָׂאתִי לֹא אֶחְבֹּל

כִּי מי שמדבר אֶל־אֵל הֶאָמַר, ראוי שיאמר: "נָשָׂאתִי, אני סובל את ייסורי. לֹא אֶחְבֹּל, אשחית.

בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה אַתָּה הֹרֵנִי אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף

בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה, את מה שלא אוכל לראות בעצמי, אַתָּה, האל, הֹרֵנִי, למד אותי, ואז אִם־עָוֶל פָּעַלְתִּי, אקבל על עצמי שלֹא אֹסִיף לנהוג כך".

הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה כִּי־מָאַסְתָּ כִּי־אַתָּה תִבְחַר וְלֹא־אָנִי וּמַה־יָּדַעְתָּ דַבֵּר

הֲמֵעִמְּךָ, האם מתוך התייעצות אתך, איוב, ה' יְשַׁלְּמֶנָּה – את הרעה או את הטובה, כִּי־מָאַסְתָּ, שאתה מרשה לעצמך למאוס בייסורים שהביא עליך?! האם אתה חושב כִּי־אַתָּה תִבְחַר בגמול הראוי לך וְלֹא־אָנִי?! וּמַה־יָּדַעְתָּ, אתה יודע לדַבֵּר?!

אַנְשֵׁי לֵבָב יֹאמְרוּ לִי וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי

אַנְשֵׁי לֵבָב, אנשים מבינים יֹאמְרוּ לִי, וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי, מסכים אתי

אִיּוֹב לֹא־בְדַעַת יְדַבֵּר וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל

שאִיּוֹב לֹא־בְדַעַת בחכמה יְדַבֵּר בדרישתו לערוך משפט עם אלוקים, וּדְבָרָיו לֹא נאמרו בְהַשְׂכֵּיל.

אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח עַל תְּשֻׁבֹת בּאַנְשֵׁי־אָוֶן

אָבִי, רצוני הוא שיִבָּחֵן אִיּוֹב עַד־נֶצַח, בכל המבחנים האפשריים לעולם ועד, עַל התְּשֻׁבֹת שבפיו בּדבר, או: תשובותיו שהן עם אַנְשֵׁי־אָוֶן שאירח להם לחברה.

כִּי יֹסִיף עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע בֵּינֵינוּ יִסְפּוֹק וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל

כִּי בדבריו הנוקבים יֹסִיף איוב עַל־חַטָּאתוֹ פֶשַׁע, בֵּינֵינוּ, בתוכנו יִסְפּוֹק, מכה בדבריו, או: מרבה דברים יותר מדי. די בדברים היתרים שהשמיע לנו וְיֶרֶב, והוא מרבה באֲמָרָיו הקשים לָאֵל.