וְאוּלָם שְׁמַע־נָא אִיּוֹב מִלָּי וכָל־דְּבָרַי הַאֲזִינָה

וְאוּלָם שְׁמַע־נָא, אִיּוֹב, את מִלָּי, מילותי, ולכָל־דְּבָרַי הַאֲזִינָה.

הִנֵּה־נָא פָּתַחְתִּי פִי דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּי

הִנֵּה־נָא פָּתַחְתִּי את פִי, דִּבְּרָה לְשׁוֹנִי בְחִכִּי.

יֹשֶׁר־לִבִּי אֲמָרָי וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ

יֹשֶׁר־לִבִּי יתבטא באֲמָרָי, דברי, וְדַעַת שְׂפָתַי בָּרוּר מִלֵּלוּ. דעת ברורה מיללו שפתי.

רוּחַ־אֵל עָשָׂתְנִי וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי

רוּחַ־אֵל עָשָׂתְנִי, עשתה אותי, וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּחַיֵּנִי. אינני אלא אדם. אומר לך טיעונים אחדים כדבֵּר אדם אל חברו השווה לו.

אִם־תּוּכַל הֲשִׁיבֵנִי עֶרְכָה לְפָנַי הִתְיַצָּבָה

אִם־תּוּכַל – הֲשִׁיבֵנִי. עֶרְכָה, ערוך את תגובותיך לְפָנַי, הִתְיַצָּבָה לדיון אתי. אמרת שאינך יכול להתווכח עם אלוקים, משום שאימתו מוטלת עליך. הנה אתי תוכל לדבר ברוגע –

הֵן־אֲנִי כְפִיךָ לאֵל מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי גַם־אָנִי

הֵן־אֲנִי כְפִיךָ, כפי שאתה, כמוך לעומת האֵל. שנינו שווים לפניו. כמוך מֵחֹמֶר קֹרַצְתִּי נחתכתי, עוצבתי גַם־אָנִי.

הִנֵּה אֵימָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ וְאַכְפִּי עָלֶיךָ לֹא־יִכְבָּד

הִנֵּה אֵימָתִי לֹא תְבַעֲתֶךָּ. ממני אינך מפחד, וְאַכְפִּי, כפייתי עָלֶיךָ לֹא־יִכְבָּד.

אַךְ אָמַרְתָּ בְאָזְנָי וְקוֹל מִלִּין אֶשְׁמָע

אַךְ אסכם את מה שאָמַרְתָּ בְאָזְנָי, וְקוֹל מִלִּין אֶשְׁמָע, ששמעתי ממך:

זַךְ אֲנִי בְּלִי פָשַׁע חַף אָנֹכִי וְלֹא עָוֹן לִי

"זַךְ, נקי אֲנִי בְּלִי פָשַׁע, חַף אָנֹכִי וְלֹא עָוֹן לִי.

הֵן תְּנוּאוֹת עָלַי יִמְצָא יַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לוֹ

הֵן תְּנוּאוֹת, תואנות ועלילות עָלַי יִמְצָא אלוקים, ואף על פי שאני קרוב אל אלוקים וירא אותו, יַחְשְׁבֵנִי, הוא מחשיב אותי לְאוֹיֵב לוֹ.

יָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָי יִשְׁמֹר כָּל־אָרְחֹתָי

יָשֵׂם בַּסַּד רַגְלָי. הוא כובל אותי ומונע ממני תנועה, יִשְׁמֹר, הוא עוקב אחרי ובכך מגביל את כָּל־אָרְחֹתָי, דרכי".

הֶן־זֹאת לֹא־צָדַקְתָּ אֶעֱנֶךָּ כִּי־יִרְבֶּה אֱלוֹהַּ מֵאֱנוֹשׁ

הֶן־זֹאת – בדבריך שאלוקים מבקש להתאנות אליך לֹא־צָדַקְתָּ, אֶעֱנֶךָּ. כִּי־יִרְבֶּה, גדול אֱלוֹהַּ יותר מֵאֱנוֹשׁ לאין ערוך, ואין בו מידות מגונות כאלה.

מַדּוּעַ אֵלָיו רִיבוֹתָ כִּי כָל־דְּבָרָיו לֹא־יַעֲנֶה

מַדּוּעַ אֵלָיו רִיבוֹתָ, מדוע אתה דן וטוען כִּי כָל־דְּבָרָיו לֹא־יַעֲנֶה?! הרי קורה שאנשים שומעים תשובה מלמעלה.

כִּי־בְאַחַת יְדַבֶּר־אֵל ובִשְׁתַּיִם לֹא יְשׁוּרֶנָּה

כִּי־בְאַחַת, פעם אחת, או: בדרך אחת יְדַבֶּר־אֵל עם בני אדם והוא מדבר גם בִשְׁתַּיִם, פעם שנייה, או: בדרך שנייה למי שלֹא יְשׁוּרֶנָּה, יראה את מה שה' מבקש להראות לו.

בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לַיְלָה בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב

בַּחֲלוֹם, חֶזְיוֹן לַיְלָה, בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה עַל־אֲנָשִׁים, בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב,

אָז יִגְלֶה אֹזֶן אֲנָשִׁים וּבְמֹסָרָם יַחְתֹּם

אָז יִגְלֶה, מְגַלה ה' את דברו באֹזֶן אֲנָשִׁים, וּבְמֹסָרָם, את הלקח והתוכחות, או: את הייסורים הבאים ללמד, הוא יַחְתֹּם, חוקק בהם,

לְהָסִיר אָדָם מַעֲשֶׂה וגֵוָה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה

כדי לְהָסִיר אָדָם ממַעֲשֶׂה שלילי שהוא רגיל בו וכדי שגֵוָה, גוויה, גוף, או: גאווה מִגֶּבֶר יְכַסֶּה, כדי שהאדם לא יפעל מתוך צורכי גופו או מתוך גאוותו.

יַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת וְחַיָּתוֹ מעֲבֹר בַּשָּׁלַח

בכך שאלוקים מייסר את גופו של האדם או באמצעות דברי המוסר שהוא משמיע באוזניו הוא יַחְשֹׂךְ, מציל את נַפְשׁוֹ של אדם מִנִּי־שָׁחַת, משאול, ממוות, וְאת חַיָּתוֹ, חייו, או: נפשו הוא מציל מלעֲבֹר בַּשָּׁלַח, בחרב.

וְהוּכַח בְּמַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּבוֹ וְרוֹב עֲצָמָיו אֵתָן

וְהוּכַח האדם בְּמַכְאוֹב עַל־מִשְׁכָּבוֹ, וְברוֹב עֲצָמָיו, בעצמותיו הרבות הכאב אֵתָן, חזק. הכאב עצמו הוא מענה התוכחה שאלוקים משמיע לאדם.

וְזִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ לָחֶם וְנַפְשׁוֹ מַאֲכַל תַּאֲוָה

כאשר אדם חולה, וְזִהֲמַתּוּ, ובוחלת חַיָּתוֹ, נפשו בלָחֶם, וְנַפְשׁוֹ דוחה אפילו מַאֲכַל תַּאֲוָה.

יִכֶל בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי וְשֻׁפּוּ עַצְמֹתָיו לֹא רֻאּוּ

הוא הופך כחוש עד שיִכֶל, יכלה בְּשָׂרוֹ מֵרֹאִי. מחמת רזונו לא נראה בשרו, כביכול. וְשֻׁפּוּ, נטחנות עַצְמֹתָיו עד כדי כך שהן לֹא רֻאּוּ, נראות.

וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת נַפְשׁוֹ וְחַיָּתוֹ לַמְמִתִים

להרגשתו – וַתִּקְרַב לַשַּׁחַת, לשאול נַפְשׁוֹ, וְחַיָּתוֹ, נתונה לַמְמִתִים, ביד הממיתים, מלאכי החבלה.

אִם־יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ

אִם־יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ, סניגור אֶחָד מִנִּי, מתוך אלֶף מלאכים המדברים בגנותו, לְהַגִּיד לְאָדָם, לספר על האדם את יָשְׁרוֹ –

וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מרֶדֶת שַׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר

וַיְחֻנֶּנּוּ, ה' ירחם עליו, וַיֹּאמֶר: פְּדָעֵהוּ, הצל אותו מלרֶדֶת שַׁחַת, כי מָצָאתִי כֹפֶר. מצאתי במה לכפר על עוונותיו. ואז –

רֻטֲפַשׁ בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו

רֻטֲפַשׁ, יתלחלח וישמין אז בְּשָׂרוֹ מִנֹּעַר, יותר מכפי שהיה בנעוריו, ויָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו.

יֶעְתַּר אֶל־אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה וַיָּשֶׁב לֶאֱנוֹשׁ צִדְקָתוֹ

לאחר שיקום ממחלתו, יֶעְתַּר, יתפלל אֶל־אֱלוֹהַּ וַיִּרְצֵהוּ, וַיַּרְא פָּנָיו בִּתְרוּעָה, בשמחה, וַיָּשֶׁב ה' לֶאֱנוֹשׁ את גמול צִדְקָתוֹ.

יָשֹׁר עַל אֲנָשִׁים וַיֹּאמֶר חָטָאתִי וְיָשָׁר הֶעֱוֵיתִי וְלֹא־שָׁוָה לִי

הוא יָשֹׁר, יצעד; יסתכל; יתקן; או יקיף עצמו עַל, בתוך אֲנָשִׁים, וַיֹּאמֶר בפניהם דברי וידוי: חָטָאתִי וְאת דרך היָשָׁר הֶעֱוֵיתִי, עיקמתי, וְלֹא־שָׁוָה, הועיל לִי.

פָּדָה נַפְשׁוֹ מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר תִּרְאֶה

ה' פָּדָה נַפְשׁוֹ של אדם זה, ששב אליו, מֵעֲבֹר בַּשָּׁחַת, ממוות, וְחַיָּתוֹ בָּאוֹר, את האור תִּרְאֶה. עתידו של אדם איננו חתום. לעתים ה' מאפשר לו להבריא ולהתאושש, ואז הוא יכול לחזור לשנותיו הראשונות.

הֶן־כָּל־אֵלֶּה יִפְעַל־אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ עִם־גָּבֶר

הֶן־כָּל־אֵלֶּה – פניית אלוקים אליו, הן בתוכחה שבחלום הן באמצעות הייסורים, יִפְעַל־אֵל פַּעֲמַיִם שָׁלוֹשׁ, כמה פעמים עִם־גָּבֶר,

לְהָשִׁיב נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים

כדי לְהָשִׁיב את נַפְשׁוֹ מִנִּי־שָׁחַת לֵאוֹר, להיות מואר בְּאוֹר הַחַיִּים.

הַקְשֵׁב אִיּוֹב שְׁמַע־לִי הַחֲרֵשׁ וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר

הַקְשֵׁב, אִיּוֹב, שְׁמַע־לִי, הַחֲרֵשׁ, שתוק, וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר.

אִם־יֵשׁ־מִלִּין הֲשִׁיבֵנִי דַּבֵּר כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ

אִם־יֵשׁ־מִלִּין בפיך לענות לי בהן – הֲשִׁיבֵנִי, דַּבֵּר כִּי לא מניע אותי הרצון להאשימך. אדרבא, חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ, להצדיקך.

אִם־אַיִן אַתָּה שְׁמַע־לִי הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה

אִם־אַיִן, אם אין לך מה לומר – אַתָּה שְׁמַע־לִי, הַחֲרֵשׁ וַאֲאַלֶּפְךָ, הנח לי ללמד אותך חָכְמָה.