וַיִּשְׁבְּתוּ שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מעֲנוֹת אֶת־אִיּוֹב כִּי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו

וַיִּשְׁבְּתוּ, פסקו שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מלעֲנוֹת אֶת־אִיּוֹב, כִּי הבינו שאיוב לא ישתכנע מדבריהם, וכי הוּא צַדִּיק בְּעֵינָיו, ובטוח בצדקתו.

וַיִּחַר אַף אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל־צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ מֵאֱלֹהִים

וַיִּחַר אַף, כעס אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי מִמִּשְׁפַּחַת רָם – בְּאִיּוֹב חָרָה אַפּוֹ עַל־צַדְּקוֹ נַפְשׁוֹ יותר מֵאֱלֹהִים,

ובִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא־מָצְאוּ מַעֲנֶה וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת־אִיּוֹב

ואילו בִשְׁלֹשֶׁת רֵעָיו חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא־מָצְאוּ מַעֲנֶה למצוקתו של איוב, ומשום כך – וַיַּרְשִׁיעוּ אֶת־אִיּוֹב.

וֶאֱלִיהוּ חִכָּה אֶת אִיּוֹב בִּדְבָרִים כִּי זְקֵנִים־הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים

וֶאֱלִיהוּ חִכָּה עד כה אֶת, ליד אִיּוֹב בִּדְבָרִים, ולא אמר דבר כִּי זְקֵנִים־הֵמָּה מִמֶּנּוּ לְיָמִים.

וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר אַפּוֹ

וַיַּרְא אֱלִיהוּא כִּי אֵין מַעֲנֶה בְּפִי שְׁלֹשֶׁת הָאֲנָשִׁים, וַיִּחַר אַפּוֹ עד שהרגיש שעליו להתערב.

וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר צָעִיר אֲנִי לְיָמִים וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים עַל־כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם

וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶן־בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹּאמַר: צָעִיר אֲנִי לְיָמִים, וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים, זקנים, עַל־כֵּן זָחַלְתִּי, פחדתי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי, דעתי אֶתְכֶם, ביניכם.

אָמַרְתִּי יָמִים יְדַבֵּרוּ וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה

אָמַרְתִּי בלבי: יָמִים יְדַבֵּרוּ, וְרֹב שָׁנִים יֹדִיעוּ חָכְמָה. הנחתי שככל שאדם חי שנים רבות יותר – רבה חכמתו.

אָכֵן רוּחַ־הִיא בֶאֱנוֹשׁ וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם

אָכֵן, לאמתו של דבר, רוּחַ־הִיא – החכמה בֶאֱנוֹשׁ, וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם. ההבנה מגיעה מן הנשמה שמקורה באלוקים, ואין היא תלויה בגיל.

לֹא־רַבִּים יֶחְכָּמוּ וזְקֵנִים יָבִינוּ מִשְׁפָּט

לֹא־רַבִּים, המבוגרים שיֶחְכָּמוּ, ולא תמיד הזְקֵנִים הם שיָבִינוּ מִשְׁפָּט.

לָכֵן אָמַרְתִּי שִׁמְעָה־לִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי

לָכֵן אָמַרְתִּי: שִׁמְעָה־לִי, אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי.

הֵן הוֹחַלְתִּי לְדִבְרֵיכֶם אָזִין עַד תְּבוּנֹתֵיכֶם עַד־תַּחְקְרוּן מִלִּין

הֵן הוֹחַלְתִּי, ציפיתי והמתנתי לְדִבְרֵיכֶם, אָזִין, האזנתי עַד שאשמע את תְּבוּנֹתֵיכֶם, תובנותיכם, עַד־תַּחְקְרוּן מִלִּין, תבררו מלים, עד שתשלימו את כל טיעוניכם.

וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ עוֹנֶה אֲמָרָיו מִכֶּם

וְעָדֵיכֶם אֶתְבּוֹנָן, אני מסתכל בכם, וְהִנֵּה אֵין לְאִיּוֹב מוֹכִיחַ, מטיף או משכנע ועוֹנֶה כראוי על אֲמָרָיו, דבריו מִכֶּם.

פֶּן־תֹּאמְרוּ מָצָאנוּ חָכְמָה אֵל יִדְּפֶנּוּ לֹא־אִישׁ

פֶּן־תֹּאמְרוּ, שמא אתם סבורים: אנחנו אמנם מָצָאנוּ חָכְמָה ועמדנו על פשר ייסורי איוב, אבל את איוב עצמו – רק אֵל יִדְּפֶנּוּ, יהדפנו, לֹא־אִישׁ. שום אדם לא יוכל לעמוד כנגדו ולנצחו.

וְלֹא־עָרַךְ אֵלַי מִלִּין ובְאִמְרֵיכֶם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ

וְאמנם איוב לֹא־עָרַךְ אֵלַי מִלִּין, לא אתי הוא התווכח – ואולם אילו היה פונה אלי, בְאִמְרֵיכֶם, את תשובותיכם לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ, לא הייתי משיב לו.

חַתּוּ לֹא־עָנוּ עוֹד הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם מִלִּים

הרֵעים חַתּוּ, פחדו לֹא־עָנוּ עוֹד, הֶעְתִּיקוּ מֵהֶם, הסירו מפיהם מִלִּים.

וְהוֹחַלְתִּי כִּי־לֹא יְדַבֵּרוּ כִּי עָמְדוּ לֹא־עָנוּ עוֹד

וְהוֹחַלְתִּי, חיכיתי וראיתי כִּי־לֹא יְדַבֵּרוּ, כִּי עָמְדוּ, חדלו הרעים לדבר, שתקו ולֹא־עָנוּ עוֹד.

אַעֲנֶה אַף־אֲנִי חֶלְקִי אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי

כיוון שהם לא הצליחו בוויכוח, אַעֲנֶה אַף־אֲנִי חֶלְקִי, אֲחַוֶּה דֵעִי אַף־אָנִי.

כִּי מָלֵתִי מִלִּים הֱצִיקַתְנִי רוּחַ בִּטְנִי

כִּי מָלֵתִי, אני מלא מִלִּים, הֱצִיקַתְנִי הרוּחַ, ההרהורים והרגשות הסוערים בתוך בִּטְנִי.

הִנֵּה בִטְנִי כְּיַיִן לֹא־יִפָּתֵחַ כְּאֹבוֹת חֲדָשִׁים יִבָּקֵעַ

הִנֵּה בִטְנִי תוססת כְּיַיִן המשומר בקנקן סגור, לֹא־יִפָּתֵחַ, כְּאֹבוֹת, כמו נאדות חֲדָשִׁים שיִבָּקֵעַ, יתבקעו. כאשר יין תוסס בכלי חדש, הלחץ מבפנים גובר מחמת התסיסה ובסופו של דבר הוא ישבור את הכלי או יבקע את הנאד.

אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח־לִי אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה

לכן אֲדַבְּרָה וְיִרְוַח־לִי, אֶפְתַּח שְׂפָתַי וְאֶעֱנֶה. סוף סוף אביע את עצמי.

אַל־נָא אֶשָּׂא פְנֵי אִישׁ וְאֶל־אָדָם לֹא אֲכַנֶּה

אַל־נָא אֶשָּׂא פְנֵי, לא אחניף לאִישׁ, וְאֶל־אָדָם לֹא אֲכַנֶּה, אפנה בכינוי כבוד ובלשון עקיפה,

כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה כִּמְעַט יִשָּׂאֵנִי עֹשֵׂנִי

כִּי לֹא יָדַעְתִּי אֲכַנֶּה, לכנות, לפנות לאנשים בגינוני כבוד או לדבר בלשון נקייה ומעודנת. ואף אינני מחשיב מאמצים כאלה, שהרי הדברים חשובים כפי שהם, ויש בהם מידה של דחיפות – כִּמְעַט, כהרף עין יִשָּׂאֵנִי, יכול לקחת את נפשי, להמית אותי עֹשֵׂנִי, בוראי, אלוקים.