חזור
איוב
פרק לאבְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל־בְּתוּלָה
ושוב הוא חוזר להצהיר על הגינותו: בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי, חייבתי את עיני וּמָה, שלא אֶתְבּוֹנֵן עַל־בְּתוּלָה. אף שבתולה אינה אסורה עלי, מנעתי מעצמי לעסוק בנושאים אלה משום רצוני להתקדש.
וּמֶה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל ונַחֲלַת שַׁדַּי מִמְּרֹמִים
וּמֶה היה חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמָּעַל שניתן לי על צדקותי זו,
הֲלֹא אֵיד לְעַוָּל וְנֶכֶר לְפֹעֲלֵי אָוֶן
הֲלֹא ראוי שאלוקים יביא
הֲלֹא־הוּא יִרְאֶה דְרָכָי וְכָל־צְעָדַי יִסְפּוֹר
הֲלֹא־הוּא יִרְאֶה את דְרָכָי, וְכָל־צְעָדַי יִסְפּוֹר. כל מעשה קטן שאני עושה גלוי לפניו.
אִם־הָלַכְתִּי עִם־שָׁוְא וַתַּחַשׁ עַל מִרְמָה רַגְלִי
הרי הוא יודע
יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי־צֶדֶק וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי
הרי ה' יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי־צֶדֶק, וְיֵדַע אֱלוֹהַּ תֻּמָּתִי, שאני תם ושכל מה שקיבלתי – הגיע לי ביושר.
אִם תִּטֶּה אַשֻּׁרִי מִנִּי הַדָּרֶךְ וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם
אִם, אילו תִּטֶּה אַשֻּׁרִי, סרה רגלי מִנִּי, מן הַדָּרֶךְ הנכונה, וְאַחַר עֵינַי הָלַךְ לִבִּי ונמשך אחר דברים שאינם שלי, וּבְכַפַּי דָּבַק מאוּם, מאומה, או: מום,
אֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ
הייתי מקבל שאֶזְרְעָה וְאַחֵר יֹאכֵל את מה שעמלתי בזריעתו, וְצֶאֱצָאַי יְשֹׁרָשׁוּ, ייעקרו ויישמדו.
אִם־נִפְתָּה לִבִּי עַל־אִשָּׁה וְעַל־פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי
אִם־נִפְתָּה, התפתה לִבִּי עַל־אִשָּׁה נשואה,
תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין
תִּטְחַן, תימסר
כִּי הִיא זִמָּה והוּא עָוֹן פְּלִילִים
אל לאדם לנאוף עם אשתו של הזולת, כִּי פנייה כזאת הִיא זִמָּה, ומעשה כזה הוּא עָוֹן פְּלִילִים, פשע חמור.
כִּי אֵשׁ הִיא עַד־אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל וּבְכָל־תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ
כִּי אֵשׁ הִיא עַד־אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל, שעלולה לשרוף ולכלות, וּבְכָל־תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ.
אִם־אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי בְּרִבָם עִמָּדִי
האִם־אֶמְאַס מִשְׁפַּט עַבְדִּי וַאֲמָתִי, נהגתי בעבדי ובשפחתי שלא בהגינות בְּרִבָם עִמָּדִי,
ומָה אֶעֱשֶׂה כִּי־יָקוּם אֵל וְכִי־יִפְקֹד מָה אֲשִׁיבֶנּוּ
והרי מָה אֶעֱשֶׂה, הייתי עושה כִּי־יָקוּם אֵל לתבוע את פגיעתם ממני במשפט?! וְכִי־יִפְקֹד וישאל על מעשי מָה אֲשִׁיבֶנּוּ?!
הֲלֹא־בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ וַיְכוּנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד
הֲלֹא־בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ – את עבדי. באותו אופן שאני נוצרתי גם הוא נוצר, וַיְכוּנֶנּוּ, היוצר עשה אותו ואותי בָּרֶחֶם אֶחָד. כיוון ששנינו בני אדם, איך אוכל לבוז לו?!
אִם־אֶמְנַע מֵחֵפֶץ דַּלִּים ועֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה
האִם־אֶמְנַע, מנעתי מֵחֵפֶץ דַּלִּים, מן העניים את חפצם, רצונם?! והאם קרה שעֵינֵי אַלְמָנָה אֲכַלֶּה, שהיא ציפתה בכליון עיניים לעזרתי, ואכזבתי אותה?!
וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי וְלֹא־אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה
וְהאם אֹכַל, אכלתי את פִּתִּי, לחמי לְבַדִּי, וְלֹא־אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה?!
כִּי מִנְּעוּרַי גְּדֵלַנִי כְאָב וּמִבֶּטֶן אִמִּי אַנְחֶנָּה
כִּי מִנְּעוּרַי אופי זה ומידות אלו
אִם־אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן
אִם־אֶרְאֶה אדם אוֹבֵד, אבוד, מסכן מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין כְּסוּת לָאֶבְיוֹן, אביון ערום –
אִם־לֹא בֵרְכוּנִי חֲלָצָו וּמִגֵּז כְּבָשַׂי יִתְחַמָּם
אִם־לֹא, אני נשבע שכיסיתי אותו, ועל כן בֵרְכוּנִי חֲלָצָו, מותניו,
אִם־הֲנִיפוֹתִי עַל־יָתוֹם יָדִי כִּי־אֶרְאֶה בַשַּׁעַר עֶזְרָתִי
אִם־הֲנִיפוֹתִי עַל־יָתוֹם יָדִי להכותו כִּי־אֶרְאֶה בַשַּׁעַר, במקום המשפט את עֶזְרָתִי. אם ניצלתי את מעמדי העדיף ואת ידידַי השופטים והתנכלתי ליתום חסר הישע
כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל וְאֶזְרֹעִי מִקָּנָה תִשָּׁבֵר
ראוי שכְּתֵפִי מִשִּׁכְמָה תִפּוֹל ותתפרק, וְאֶזְרֹעִי, זרועי מִקָּנָה מן השכמה, או: עצם הזרוע
כִּי־פַחַד אֵלַי אֵיד אֵל וּמִשְּׂאֵתוֹ לֹא אוּכָל
כִּי־פַחַד אֵלַי, מפחיד אותי אֵיד, עונשו של אֵל, וּמִשְּׂאֵתוֹ, ומן האימה לשאת את כובדו
אִם־שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי וְלַכֶּתֶם אָמַרְתִּי מִבְטַחִי
אִם־שַׂמְתִּי בזָהָב כִּסְלִי, מבטחי, אם נשענתי על הזהב, וְלַכֶּתֶם, זהב
אִם־אֶשְׂמַח כִּי־רַב חֵילִי וְכִי כַבִּיר מָצְאָה יָדִי
אִם־אֶשְׂמַח כִּי־רַב חֵילִי, כוחי, או: עושרי, וְכִי הון כַבִּיר, רב מָצְאָה יָדִי,
אִם־אֶרְאֶה אוֹר כִּי יָהֵל וְיָרֵחַ יָקָר הֹלֵךְ
אִם־אֶרְאֶה אוֹר השמש
וַיִּפְתְּ בַּסֵּתֶר לִבִּי וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי
וַיִּפְתְּ, התפתה בַּסֵּתֶר לִבִּי, וַתִּשַּׁק יָדִי לְפִי, שלחתי נשיקה מרחוק לשמש, לירח, לכוכבים או למזלות, מחווה שהיא מעין עבודה זרה
גַּם הוּא עָוֹן פְּלִילִי כִּי כִחַשְׁתִּי לָאֵל מִמָּעַל
גַּם מעשה זה הוּא עָוֹן פְּלִילִי, כִּי גם אם המעשה אינו נגלה לעיני בני אדם אחרים, וגם אם בני האדם הרואים אותו אינם מתייחסים אליו בחומרה, כִחַשְׁתִּי לָאֵל, הייתי בוגד בכך באל מִמָּעַל.
אִם־אֶשְׂמַח בְּפִיד מְשַׂנְאִי וְהִתְעֹרַרְתִּי כִּי־מְצָאוֹ רָע
אִם־אֶשְׂמַח שמחתי בְּפִיד, אסונו, מפלתו של מְשַׂנְאִי, אויבי, וְשלא הִתְעֹרַרְתִּי, התחזקתי כִּי־מְצָאוֹ רָע,
ולֹא־נָתַתִּי לַחֲטֹא חִכִּי לִשְׁאֹל בְּאָלָה נַפְשׁוֹ
והרי לֹא־נָתַתִּי, הנחתי לַחֲטֹא לחִכִּי לפי בדיבור, ואף לא הרשיתי לעצמי לִשְׁאֹל בְּאָלָה, לבקש בקללה את נַפְשׁוֹ, שאויבי ימות.
אִם־לֹא אָמְרוּ מְתֵי אָהֳלִי מִי־יִתֵּן מִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע
אִם־לֹא אָמְרוּ מְתֵי, אנשי אָהֳלִי, אורחי: הבשר שהוא מאכיל אותנו כה טעים. על כן, מִי־יִתֵּן שמִבְּשָׂרוֹ לֹא נִשְׂבָּע, ונאכל ממנו עוד ועוד.
בַּחוּץ לֹא־יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח
כשהייתי בכוחי ובגדולתי, בַּחוּץ לֹא־יָלִין גֵּר אלא בביתי, דְּלָתַי לָאֹרַח, לאורֵח אֶפְתָּח.
אִם כִּסִּיתִי כְאָדָם פְּשָׁעָי לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי
אִם, אני נשבע שלא כִּסִּיתִי, הסתרתי כְדרך בני
כִּי אֶעֱרוֹץ הָמוֹן רַבָּה וּבוּז־מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי וָאֶדֹּם לֹא־אֵצֵא פתַח
כִּי אֶעֱרוֹץ, כאשר מתוך פחד מהָמוֹן רַבָּה, רב, וּבוּז־מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי, שובר אותי, וָאֶדֹּם. לא שתקתי מתוך אימה חברתית, ולא בעטיה לֹא־אֵצֵא מפתַח ביתי. אילו היו חטאים מכבידים על מצפוני, אדרבה, הייתי משמיעם. אינני פוחד מדעת הקהל.
מִי יִתֶּן־לִי שֹׁמֵעַ לִי הן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי
מִי יִתֶּן־לִי שֹׁמֵעַ לִי, להצהרת חפותי זו, שחיי נקיים מכל חטא, במחשבה, בדיבור ובמעשה, ובכל תחום?! הן על תָּוִי, סימני הכתב שבהם רשמתי את דברי,
אִם־לֹא עַל־שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת לִי
אִם־לֹא עַל־שִׁכְמִי אֶשָּׂאֶנּוּ – את הספר שייכתב כנגדי, או: את כותבו, אֶעֶנְדֶנּוּ עֲטָרוֹת, אקשור אותו ככתר לִי, על ראשי, אכבד אותו מאוד.
מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ כְּמוֹ נָגִיד אֲקָרְבֶנּוּ
מִסְפַּר צְעָדַי אַגִּידֶנּוּ. אחשוף את כל הפרטים בפני כותב כתב ההאשמה הזה;
אִם־עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן
את דבריו חותם איוב במשל מעבודת האדמה. במשל זה הוא חוזר ומקבל על עצמו עונשים חמורים, אם הם מגיעים לו. ואולם מובלעת בו ידיעתו הבהירה שהוא נקי מכל אשם. אִם־עָלַי, על מעשי המושחתים אַדְמָתִי תִזְעָק, וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן,
אִם־כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי־כָסֶף וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי
אִם־כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְלִי־כָסֶף, הואיל וגזולה היא בידי, וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי, גרמתי מפח נפש, ציערתי
תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת־שְׂעֹרָה בָאְשָׁה תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב
אני מקלל את עצמי שתַּחַת, במקום חִטָּה יֵצֵא בשדה שלי חוֹחַ, קוצים, וְתַחַת־שְׂעֹרָה – בָאְשָׁה, עשבים רעים, או: מצחינים. תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב.