אַחֲרֵי־כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת־פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ

אַחֲרֵי־כֵן – אחרי שישב ושתק, פָּתַח אִיּוֹב אֶת־פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת־יוֹמוֹ. איוב ביטא את כאבו הפשוט על אבדן הכול, ואת תהייתו על ערך חייו בהגיעו לשפל זה, ולא בא לערוך חשבון עם אלוקים.

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

יֹאבַד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר הֹרָה גָבֶר

איוב מקלל את חייו:הלוואי שיֹאבַד היוֹם אִוָּלֶד בּוֹ, שנולדתי בו, וְיאבד גם הַלַּיְלָה שבו אָמַר מי שאמר:הֹרָה, נהֱרה, התעבר הוולד שהפך גָבֶר, התחיל הריוני.

הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל־יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל וְאַל־תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה

לוואי שהַיּוֹם הַהוּא – שנולדתי בו, יְהִי יום של חֹשֶׁךְ, אַל־יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל. מי יתן שאלוקים ישכח אותו, וְאַל־תּוֹפַע, תזרח עָלָיו נְהָרָה, אורה.

יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת תִּשְׁכָּן־עָלָיו עֲנָנָה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם

יִגְאָלֻהוּ, יטנפו את היום הזה חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. תִּשְׁכָּן־עָלָיו עֲנָנָה להחשיכו, חושך וצלמוות יְבַעֲתֻהוּ, יפילו על היום הזה אימה כִּמְרִירֵי יוֹם, שדים או כוחות רעים המופיעים בכל יום.

הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל אַל־יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל־יָבֹא

הַלַּיְלָה הַהוּא – שבו נוצרתי, ראוי היה שיִקָּחֵהוּ אֹפֶל, ייבלע בעלטה. אַל־יִחַדְּ, ייסָּפר בִּימֵי שָׁנָה, בְּמִסְפַּר יְרָחִים, חודשים אַל־יָבֹא, לא ייכלל. אותו לילה צריך היה להימחק מן הלוח, כך שלא ייכנס לחשבון הימים ולא לחשבון החודשים.

הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד אַל־תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ

הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד, יישאר לבד, אַל־תָּבוֹא רְנָנָה, שמחה בוֹ.

יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי־יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן

יִקְּבֻהוּ, את הלילה ההוא יקללו אֹרְרֵי־יוֹם. המקללים את יומם, הָעֲתִידִים, הנכונים לעֹרֵר לִוְיָתָן עליהם לבלעם, או: היודעים כיצד לעורר אפילו את הלוויתן הנורא ממקומו.

לוּ יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו לְאוֹר וָאַיִן וְאַל־יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר

לוּ יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ, ערבו, או: חושכו של הלילה ההוא. אותו לילה יְקַו, יקווה לְאוֹר וָאַיִן, והאור לא יגיע לסיימו, וְאַל־יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי־שָׁחַר. עיניו העצומות של הלילה ההוא לא יזכו כביכול להיפקח על ידי השחר.

כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי

מר לי כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי, בטן אמי. אילו סגר בעדי מלהיוולד, הכול היה טוב יותר, שכן אז – וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי, היה נעלם מתודעתי כל הסבל הזה.

לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע

לָמָּה לֹּא מֵרֶחֶם אָמוּת, מתִּי כבר ברחם, או לפחות מִבֶּטֶן יָצָאתִי וְאֶגְוָע? עדיף היה לוּ גוועתי מיד עם הולדתי.

מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם וּמַה־שָּׁדַיִם כִּי אִינָק

ואם כבר נולדתי – מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי, המתינו לי בִרְכָּיִם, שעליהן הושיבו אותי לאחר שנולדתי?! וּמַה־שָּׁדַיִם כִּי אִינָק?! לשם מה ינקתי משדי אמי?!

כִּי־עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי

אילולי נולדתי או אילולי טופלתי מיד עם לידתי – כִּי־עַתָּה שָׁכַבְתִּי בקבר וְאֶשְׁקוֹט, יָשַׁנְתִּי ואָז יָנוּחַ לִי. הייתי נח בשלום על משכבי. הייתי רוצה להצטרף אל המתים שוכני שאול.

עִם־מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ

הרי בשאול הייתי יכול לדור גם עִם־מְלָכִים וְיֹעֲצֵי אָרֶץ הַבֹּנִים, שבנו ערים חֳרָבוֹת לָמוֹ, להם, לפרסום שמם. ואחר כך נסתלקו מן העולם.

אוֹ עִם־שָׂרִים זָהָב לָהֶם הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף

אוֹ עִם־שָׂרִים שיש זָהָב לָהֶם, הַמְמַלְאִים בָּתֵּיהֶם כָּסֶף, ולבסוף מתו.

אוֹ כְנֵפֶל טָמוּן לֹא אֶהְיֶה כְּעֹלְלִים לֹא־רָאוּ אוֹר

אוֹ מדוע כְנֵפֶל טָמוּן, קבור לֹא אֶהְיֶה. או כְּעֹלְלִים, תינוקות שלֹא־רָאוּ אוֹר, שנפטרו עוד קודם שהספיקו לראות עולם.

שָׁם רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז וְשָׁם יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ

עדיף היה שלא הייתי חי כלל, כי שָׁם – בקבר, אפילו רְשָׁעִים חָדְלוּ רֹגֶז, טרדות וצרות, דאגות וכעסים. שם גם הם אינם זוממים מזימות ואינם חרדים וגועשים כמו בחייהם. וְשָׁם – בקבר, יָנוּחוּ יְגִיעֵי כֹחַ, העייפים,

יַחַד אֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ לֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ

יַחַד, כל האֲסִירִים שַׁאֲנָנוּ, רגועים. שם אין מכים אותם עוד ולֹא שָׁמְעוּ קוֹל נֹגֵשׂ. איש אינו מרים קולו לרדות בהם.

קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו

יחד, בשוויון מלא קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם – בשאול הוּא, וְעֶבֶד שם חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. המוות משחרר ממעמדות ומצרות, ומעניק לכול חירות ומנוחה.

לָמָּה יִתֵּן לְעָמֵל אוֹר וחַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ

כיוון שכך, לָמָּה יִתֵּן אלוקים לְעָמֵל, לַסובל אוֹר, מראה עולם?! ומה הטעם שייתן חַיִּים לְמָרֵי נָפֶשׁ, למסכנים?!

הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ ממַטְמוֹנִים

הַסובלים כל ימיהם מְחַכִּים לַמָּוֶת – וְאֵינֶנּוּ, ואין הוא מגיע, וַיַּחְפְּרֻהוּ, הם מחפשים אותו ומחטטים בחורים ובסדקים יותר מחיפוש אחר מַטְמוֹנִים.

הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי־גִיל יָשִׂישׂוּ כִּי יִמְצְאוּ־קָבֶר

הַשְּׂמֵחִים אֱלֵי־גִיל יָשִׂישׂוּ, כמה ישמחו כִּי, כאשר יִמְצְאוּ־קָבֶר.

לְגֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ

כל זה אמור באשר אלי – לְגֶבֶר אֲשֶׁר־דַּרְכּוֹ נִסְתָּרָה חשך עליו עולמו, וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ, אלוקים פרש מסך כדי שלא יראה עוד את פניו בַּעֲדוֹ.

כִּי־לִפְנֵי לַחְמִי אַנְחָתִי תָבֹא וַיִּתְּכוּ כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי

כִּי־לִפְנֵי שאני אוכל את לַחְמִי, אַנְחָתִי תָבֹא מכאבי, וַיִּתְּכוּ, נשפכות כַמַּיִם שַׁאֲגֹתָי, צעקותי.

כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי

כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, ובאו אלי הדברים שמהם פחדתי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי, מה שפחדתי מפניו יָבֹא לִי.

לֹא שָׁלַוְתִּי וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא־נָחְתִּי וַיָּבֹא רֹגֶז

לֹא שָׁלַוְתִּי, הייתי שלו וְלֹא שָׁקַטְתִּי וְלֹא־נָחְתִּי, וַיָּבֹא רֹגֶז, זעזוע.