וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר

וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר׃

מִי־יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם כּימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי

מִי־יִתְּנֵנִי, יאפשר לי לחיות שוב, כְמו שחייתי ביַרְחֵי, חודשי קֶדֶם?! הלוואי היו חוזרים אלי הימים שעברו. הלוואי שיכולתי שוב לחיות כּמו בימֵי אֱלוֹהַּ יִשְׁמְרֵנִי, באותם זמנים שבהם ה' שמר אותי.

בְּהִלּוֹ נֵרוֹ עֲלֵי רֹאשִׁי לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ חֹשֶׁךְ

בְּהִלּוֹ, כשהאיר נֵרוֹ של ה' עֲלֵי רֹאשִׁי, כשה' הגן עלי, לְאוֹרוֹ אֵלֶךְ, יכולתי ללכת גם בחֹשֶׁךְ.

כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי

הלוואי שיכולתי שוב לחיות כַּאֲשֶׁר, כפי שהָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי, בצעירותי, בימי צמיחתי שבהם הייתי בְּסוֹד, במועצה הקרובה, כלומר בקרבה גדולה או השגחה מיוחדת של אֱלוֹהַּ עֲלֵי, על אָהֳלִי,

בְּעוֹד שַׁדַּי עִמָּדִי סְבִיבוֹתַי נְעָרָי

בְּעוֹד שַׁדַּי, ה' עִמָּדִי, אתי, ובזמן שסְבִיבוֹתַי היו נְעָרָי, משרתי ועוזרי, כאשר הייתי מוגן וחזק.

בִּרְחֹץ הֲלִיכַי בְּחֵמָה וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי־שָׁמֶן

בִּרְחֹץ, כאשר רחצו הֲלִיכַי, רגלי בְּחֵמָה, בחמאה שכן טבלתי בשפע כלכלי באותם ימים, וְגם הצוּר, הסלע היָצוּק עִמָּדִי, שאולי הוא מגלם כאן את מבצרי הבטוח, היה מוקף כביכול פַּלְגֵי־שָׁמֶן.

בְּצֵאתִי שַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת בָּרְחוֹב אָכִין מוֹשָׁבִי

לא הייתי רק מוגן ועשיר. אף מעמדי החברתי היה רם: בְּצֵאתִי, כשהייתי יוצא לשַׁעַר עֲלֵי־קָרֶת, עיר, בָּרְחוֹב, ברחבה, שגם בה היו יושבים גדולי העיר, אָכִין, הייתי מבסס את מוֹשָׁבִי.

רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ וישִׁישִׁים קָמוּ עָמָדוּ

באותם ימים רָאוּנִי נְעָרִים וְנֶחְבָּאוּ ביראת כבוד מפני גדולתי, ואפילו ישִׁישִׁים, זקנים קָמוּ עָמָדוּ לכבודי.

שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים וְכַף יָשִׂימוּ לְפִיהֶם

שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים, שתקו בנוכחותי, וְכַף יד יָשִׂימוּ לְפִיהֶם לאות שתיקה.

קוֹל־נְגִידִים נֶחְבָּאוּ וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה

קוֹל־נְגִידִים, שרים בכירים נֶחְבָּאוּ, נדם והסתלק וּלְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָּבֵקָה, נאלמה.

כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי

כל אלה רחשו לי כבוד כִּי כל אֹזֶן ששָׁמְעָה עלי – וַתְּאַשְּׁרֵנִי, אישרה את התנהגותי ודברי, וְכל עַיִן שרָאֲתָה אותי – וַתְּעִידֵנִי, יכלה להעיד רק על מעשי הטובים:

כִּי־אֲמַלֵּט עָנִי מְשַׁוֵּעַ וְיָתוֹם וְלֹא עֹזֵר לוֹ

כִּי־אֲמַלֵּט, הצלתי עָנִי מְשַׁוֵּעַ, זועק, וְיָתוֹם וְלֹא, שאין מי שעֹזֵר לוֹ.

בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִן

וכיוון שעזרתי למי שאיבד את דרכו או את רכושו, בִּרְכַּת אֹבֵד עָלַי תָּבֹא, וְלֵב אַלְמָנָה, שאין להן תומך אחר, אַרְנִן, אשמח במעשי.

צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטִי

צֶדֶק לָבַשְׁתִּי, נהגתי בצדק וַיִּלְבָּשֵׁנִי, והצדק הלם את מידותי. כּמו במְעִיל וְכמו בצָנִיף, עטיתי עלי את מִשְׁפָּטִי.

עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי

עֵינַיִם הָיִיתִי לַעִוֵּר, וְרַגְלַיִם לַפִּסֵּחַ אָנִי. אני ממלא את חסרונם של כל בעלי המום והזקוקים לעזרה.

אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וְרִב לֹא־יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ

כמו אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים, לעניים, וְרִב, וריב שלֹא־יָדַעְתִּי את פרטיו משום שאין הוא נוגע לחיי, אֶחְקְרֵהוּ. אינני יכול לסבול מריבה, ועל כן אני מתערב גם בסכסוכים שאינם קשורים אלי ומנסה ליישר את ההדורים. אינני מסתפק בחקירת המקרים הללו, אלא אף מתערב בהענשת הפושע:

וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת עַוָּל וּמִשִּׁנָּיו אַשְׁלִיךְ טָרֶף

וָאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת, מלתעות של עַוָּל, עושה העוול, וּמִשִּׁנָּיו העושקות והפוגעות בזולת אַשְׁלִיךְ, אני מציל טָרֶף.

וָאֹמַר עִם־קִנִּי אֶגְוָע וכ חוֹל אַרְבֶּה יָמִים

וָאֹמַר: "עִם־קִנִּי, במקומי הבטוח אֶגְוָע. אינני זקוק לחסדי אחרים, ובביתי אוכל לשכון בשלווה כל ימי, וכגרגריו הרבים של החוֹל אַרְבֶּה יָמִים.

שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם וְטַל יָלִין בִּקְצִירִי

שָׁרְשִׁי פָתוּחַ אֱלֵי־מָיִם לינוק מהם חיות. קיומי בטוח כעץ השתול על מים, וְטַל יָלִין, ישכון בלילה בִּקְצִירִי, בענפי.

כְּבוֹדִי חָדָשׁ עִמָּדִי וְקַשְׁתִּי בְּיָדִי תַחֲלִיף

כְּבוֹדִי חָדָשׁ, מתחדש ומתחזק שוב ושוב עִמָּדִי, וְקַשְׁתִּי, כוחי בְּיָדִי תַחֲלִיף ותתחדש תמיד".

לִי־שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ וְיִדְּמוּ לְמוֹ עֲצָתִי

לִי־שָׁמְעוּ אנשים וְיִחֵלּוּ, השתוקקו לשמוע עוד, וְיִדְּמוּ, ישתקו לְמוֹ, לנוכח עֲצָתִי.

אַחֲרֵי דְבָרִי לֹא יִשְׁנוּ וְעָלֵימוֹ תִּטֹּף מִלָּתִי

אַחֲרֵי דְבָרִי, שאני מדבר, לֹא יִשְׁנוּ, ישַׁנו ממה שאמרתי ולא יסורו מהוראותי, וְעָלֵימוֹ, ועליהם תִּטֹּף מִלָּתִי. דברי מזינים את שומעי כטיפות מי מטר או מי טל המשקות את האדמה.

וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי וּפִיהֶם פָּעֲרוּ מַלְקוֹשׁ

וְיִחֲלוּ כַמָּטָר לִי. הם מצפים לי כמו שמצפים לגשם, וּפִיהֶם פָּעֲרוּ לקלוט משהו מדברי כאילו הם צמאים המתאמצים לקלוט עוד כמה טיפות מן המַלְקוֹשׁ, הגשם האחרון.

אֶשְׂחַק אֲלֵהֶם לֹא יַאֲמִינוּ וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן

בגלל מעמדי הנשגב אֶשְׂחַק, כשאני מחייך אֲלֵהֶם – לֹא יַאֲמִינוּ מאוֹשר, וְלמרות פנייתי השוחקת אליהם את אוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן. הילת החשיבות שלי לא תיפגע בעיניהם.

אֶבְחַר דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ וְאֶשְׁכּוֹן כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד כַּאֲשֶׁר אֲבֵלִים יְנַחֵם

אני אֶבְחַר את דַּרְכָּם וְאֵשֵׁב רֹאשׁ, בראשם, וְאֶשְׁכּוֹן בקרבם כְּמֶלֶךְ בַּגְּדוּד, כַּאֲשֶׁר, וכמו מי שאת האֲבֵלִים יְנַחֵם.