מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנוּ עִתִּים ויֹדְעָו לֹא־חָזוּ יָמָיו

מַדּוּעַ נחשוב כי מִשַּׁדַּי לֹא־נִצְפְּנוּ, נסתרים מאורעות העִתִּים, והרי יֹדְעָו – יודעי ה', שהם מי שהיו מסוגלים לכאורה להסביר את דרכי הנהגתו בעולם לֹא־חָזוּ יָמָיו, אינם יודעים להסבירן.

גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ

הנה הרשעים גְּבֻלוֹת יַשִּׂיגוּ, הם מסיגים, עֵדֶר גָּזְלוּ וַיִּרְעוּ. גוזלים עדרים ורועים אותם בשדות שאינם שלהם.

חֲמוֹר יְתוֹמִים יִנְהָגוּ יַחְבְּלוּ שׁוֹר אַלְמָנָה

חֲמוֹר של יְתוֹמִים הם יקחו לעצמם ויִנְהָגוּ, יַחְבְּלוּ, יקחו בתור משכון שׁוֹר של אַלְמָנָה.

יַטּוּ אֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ יַחַד חֻבְּאוּ עֲנִיֵּי־אָרֶץ

כיוון שאימתם תיפול על החלשים, הם יַטּוּ את האֶבְיֹנִים מִדָּרֶךְ, מדרכם, יַחַד חֻבְּאוּ מפניהם עֲנִיֵּי־אָרֶץ.

הֵן פְּרָאִים בַּמִּדְבָּר יָצְאוּ בְּפָעֳלָם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף עֲרָבָה לוֹ לֶחֶם לַנְּעָרִים

הֵן, הרי פְּרָאִים, חמורי בר החיים בַּמִּדְבָּר, דימוי לרשעים כוחניים וחסרי מעצורים אלה, יָצְאוּ בְּפָעֳלָם, לפעלם מְשַׁחֲרֵי לַטָּרֶף, מחפשים מזון, לאו דווקא טרף מן החי. עֲרָבָה, מדבר לוֹ, בשבילו היא מקור לֶחֶם לַנְּעָרִים, לנעריו.

בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ יִקְצוֹרוּ וכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ

הפראים-הרשעים בַּשָּׂדֶה בְּלִילוֹ, בלילה, או בלי-לו, כלומר תבואה שאינה שלהם יִקְצוֹרוּ מתבואתם של אחרים, ומתוך כֶרֶם של אחר הרָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ, ילקט.

עָרוֹם יָלִינוּ מִבְּלִי לְבוּשׁ וְאֵין כְּסוּת בַּקָּרָה

הרשעים הללו עָרוֹם, ערומים יָלִינוּ את העניים, בכך שהם לוקחים מהם את בגדיהם, מִבְּלִי לְבוּשׁ, וְאֵין לעניים כְּסוּת, לבוש בַּקָּרָה.

מִזֶּרֶם הָרִים יִרְטָבוּ וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ־צוּר

מִזֶּרֶם מים היורדים מן ההָרִים יִרְטָבוּ העניים, וּמִבְּלִי מַחְסֶה חִבְּקוּ־צוּר, סלע. כיוון שהם חסרי הגנה, לא נותר להם אלא להיצמד לסלעים.

יִגְזְלוּ מִשֹּׁד יָתוֹם וְעַל עָנִי יַחְבֹּלוּ

יִגְזְלוּ מִשֹּׁד, משַּׁד אמו יָתוֹם מאב, וְהלבוש הנמצא עַל גופו של עָנִי יַחְבֹּלוּ, יקחו משכון.

עָרוֹם הִלְּכוּ בְּלִי לְבוּשׁ וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ עֹמֶר

עָרוֹם הִלְּכוּ העניים בְּלִי לְבוּשׁ, וּרְעֵבִים נָשְׂאוּ אל הרשעים התקיפים עֹמֶר תבואה. העניים הללו יהיו פועליהם של הרשעים או שיבקשו ללקט במטעיהם.

בֵּין־שׁוּרֹתָם יַצְהִירוּ יְקָבִים דָּרְכוּ וַיִּצְמָאוּ

בֵּין־שׁוּרֹתָם, שורות מטעי הזיתים של העשירים עוברים העניים, פועליהם, ויַצְהִירוּ, מפיקים מהם שמן, וביְקָבִים שלהם דָּרְכוּ ענבים וַיִּצְמָאוּ, ואין בעלי הזיתים והענבים מאפשרים להם לטעום ממשקה הפֵּרות שהם עצמם שותפים בהכנתו.

מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ וְנֶפֶשׁ־חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ ואֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׂים תִּפְלָה

מֵעִיר המיושבת במְתִים, בני אדם יִנְאָקוּ, יזעקו העניים הנחמסים, או: תושבי העיר הכבושה, וְנֶפֶשׁ־חֲלָלִים תְּשַׁוֵּעַ, תתחנן – ואולם אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׂים תִּפְלָה, לא יראה במצבם דבר שאינו ראוי.

הֵמָּה הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר לֹא־הִכִּירוּ דְרָכָיו וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו

הֵמָּה – הם, אותם רשעים הָיוּ בְּמֹרְדֵי אוֹר, מרדו בה' מקור האור, הטובה והאמת, לֹא־הִכִּירוּ דְרָכָיו, וְלֹא יָשְׁבוּ בִּנְתִיבֹתָיו.

לָאוֹר יָקוּם רוֹצֵחַ יִקְטָל עָנִי וְאֶבְיוֹן וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב

לָאוֹר, לאור יום יָקוּם רוֹצֵחַ, יִקְטָל, יהרוג עָנִי וְאֶבְיוֹן, מאחר שאין עליו עול מלכות שמים כלל, וּבַלַּיְלָה יְהִי כַגַּנָּב הבא בסתר.

וְעֵין נֹאֵף שָׁמְרָה נֶּשֶׁף לֵאמֹר לֹא־תְשׁוּרֵנִי עָיִן וסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים

וְעֵין נֹאֵף, המחפשת אחר אשה זרה, שָׁמְרָה, ממתינה לנֶּשֶׁף, לילה, לֵאמֹר: לֹא־תְשׁוּרֵנִי, תראה אותי עָיִן. ובסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים, יפנה אל מקומה.

חָתַר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים יוֹמָם חִתְּמוּ־לָמוֹ לֹא־יָדְעוּ אוֹר

חָתַר, חפר בַּחֹשֶׁךְ בָּתִּים לפרוץ לתוכם, יוֹמָם, ביום חִתְּמוּ־לָמוֹ, הסתירו את חתירותיהם כך שהפרצות לֹא־יָדְעוּ אוֹר, ואיש לא יגלה את מזימתם. פירוש אחר: ביום הם עצמם מסתתרים ואיש אינו רואה אותם.

כִּי יַחְדָּו בֹּקֶר לָמוֹ צַלְמָוֶת כִּי יַכִּיר בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת

כִּי יַחְדָּו הבֹּקֶר לָמוֹ, להם, בשבילם – צַלְמָוֶת, עלטה, אימה כִּי בבוקר יַכִּיר, יזהו אותם, והם פוחדים מכך כמו מבַּלְהוֹת, שֵׁדי צַלְמָוֶת.

קַל־הוּא עַל־פְּנֵי־מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים

לאחר תיאור מעשי הרשעים, איוב מתאר את מה שראוי שיגיע לרשע בעטיה של התנהגותו הנלוזה:קַל־הוּא, לא יהיה לרשע שום קיום וכבוד, כאילו יצוף עַל־פְּנֵי־מַיִם. תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם של הרשעים בָּאָרֶץ, ואיש לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ הכְּרָמִים שלהם משום שהם יעלו קוצים וייחסמו.

צִיָּה גַם־חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי־שֶׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ

כשם שצִיָּה, שממה גַם־חֹם יִגְזְלוּ, ייַבשו ויכַלו בקלות מֵימֵי־שֶׁלֶג, כך שְׁאוֹל תכלה את אלו שחָטָאוּ.

יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם מְתָקוֹ רִמָּה עוֹד לֹא־יִזָּכֵר וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה

יִשְׁכָּחֵהוּ רֶחֶם אמו. הרשע מקולל בכך שגורלו יהיה כגורל נפל שנותק מרחם, מְתָקוֹ, הוא יהיה מתוק לרִמָּה שתאכל אותו באדמה, עוֹד לֹא־יִזָּכֵר הרשע, וכך – וַתִּשָּׁבֵר כָּעֵץ עַוְלָה, פשיעה.

רֹעֶה עֲקָרָה לֹא תֵלֵד וְאַלְמָנָה לֹא יְיֵטִיב

הרשע הזה רֹעֶה, יחיה עם עֲקָרָה שלֹא תֵלֵד, וְלאַלְמָנָה שיותיר לאחר מותו לֹא יְיֵטִיב, ידאג לטובתה ולמילוי צרכיה.

וּמָשַׁךְ אַבִּירִים בְּכֹחוֹ יָקוּם וְלֹא־יַאֲמִין בַּחַיִּין

ואולם בפועל המציאות שונה – אלוקים תומך ברשעים: וּמָשַׁךְ אלוקים מאריך את קיומם של האַבִּירִים, הרשעים החזקים בְּכֹחוֹ, וכל אחד מהם יָקוּם, וְגם אם יגיע כבר לידי כך שלֹא־יַאֲמִין בַּחַיִּין, בחיים –

יִתֶּן־לוֹ לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן וְעֵינֵיהוּ עַל־דַּרְכֵיהֶם

אלוקים יִתֶּן־לוֹ משענת לָבֶטַח וְיִשָּׁעֵן, וְעֵינֵיהוּ, עיני ה' ישגיחו עַל־דַּרְכֵיהֶם של הרשעים וישמרו עליהם.

רוֹמּוּ מְעַט וְאֵינֶנּוּ וְהֻמְּכוּ כַּכֹּל יִקָּפְצוּן וּכְרֹאשׁ שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ

רוֹמּוּ, אילו היו מורמות עיני ה' ומוסָרות מן הרשעים מְעַט – וְאֵינֶנּוּ. רק שמירתו היתרה של ה' עליהם מקיימת אותם. וְאילו הֻמְּכוּ היו מונמכות עיני ה' מן הרשעים, כַּכֹּל, כדבר כלשהו, מעט – יִקָּפְצוּן, הם היו ניתקים ממקומם ונכרתים, וּכְרֹאשׁ, קצה שִׁבֹּלֶת יִמָּלוּ, היו מתמוללים ואובדים.

וְאִם־לֹא אֵפוֹ מִי יַכְזִיבֵנִי וְיָשֵׂם לְאַל מִלָּתִי

וְאִם־לֹא כך הם פני הדברים, אֵפוֹא, מִי יַכְזִיבֵנִי, יכחיש את דברי, וְיָשֵׂם לְאַל, ישלול את מִלָּתִי?!