וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

גַּם־הַיּוֹם מְרִי שִׂחִי יָדִי כָּבְדָה עַל אַנְחָתִי

גַּם־הַיּוֹם, לאחר ששמעתי את דבריך אשמיע את מְרִי שִׂחִי, דיבורי המריר, כי יָדִי, מכתי כָּבְדָה עַל, יותר מאשר אַנְחָתִי. ביטויי הכאב שלי אינם מבטאים את מלוא חומרתה של הפגיעה.

מִי־יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ אָבוֹא עַד־תְּכוּנָתוֹ

מִי־יִתֵּן, הלוואי שיָדַעְתִּי את אלוקים וְאֶמְצָאֵהוּ, אָבוֹא, לוואי שהייתי מגיע עַד־תְּכוּנָתוֹ, מקום מושבו.

אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת

אֶעֶרְכָה, הייתי מסדר לְפָנָיו מִשְׁפָּט, וּפִי אֲמַלֵּא תוֹכָחוֹת באשר למצבי. אינני מתיירא מלבוא אתו למשפט, אבל הוויכוח והדיון מנועים ממני.

אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי וְאָבִינָה מַה יֹּאמַר לִי

אֵדְעָה, הייתי מבין את המִלִּים שיַעֲנֵנִי, היה משיב לי בהן, וְאָבִינָה, והייתי מבין מַה שיֹּאמַר לִי.

הַבְּרָב־כֹּחַ יָרִיב עִמָּדִי לֹא אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּי

הַאם בְּרָב־כֹּחַ, בכוחו הרב, יָרִיב עִמָּדִי במאבק כוח שתוצאתו ידועה מראש? לֹא. אַךְ־הוּא יָשִׂם בִּי כוח לעמוד לפניו במשפט.

שָׁם יָשָׁר נוֹכָח עִמּוֹ וַאֲפַלְּטָה לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי

שָׁם – במקום המשפט יָשָׁר נוֹכָח, הייתי מתווכח עִמּוֹ, וַאֲפַלְּטָה, והייתי מחלץ את עצמי לָנֶצַח מִשֹּׁפְטִי.

הֵן קֶדֶם אֶהֱלֹךְ וְאֵינֶנּוּ וְאָחוֹר וְלֹא־אָבִין לוֹ

הֵן, אם קֶדֶם, קדימה, או: למזרח אֶהֱלֹךְ, אלך – וְאֵינֶנּוּ. לא אמצא אותו, וְאם אפנה אָחוֹר, אחורנית, או: למערב – וְלֹא־אָבִין לוֹ, היכן הוא.

שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא־אָחַז יַעְטֹף יָמִין וְלֹא אֶרְאֶה

שְׂמֹאול, צפון בַּעֲשֹׂתוֹ, כאשר הוא פועל – וְלֹא־אָחַז, אחזה. לא אוכל לראות את מעשיו, יַעְטֹף, יסתתר או יסתיר את היָמִין, דרום – וְלֹא אֶרְאֶה אותו.

כִּי־יָדַע דֶּרֶךְ עִמָּדִי בְּחָנַנִי כַּזָּהָב אֵצֵא

בכל כיוון שאלך אליו, אינני מגיע למפגש אתו. הוא מסתתר כִּי־יָדַע את הדֶּרֶךְ שהייתה עִמָּדִי, שהיא טובה. בְּחָנַנִי, אם יבחן אותי, ואפילו בייסורים קשים – טהור כַּזָּהָב אֵצֵא.

בַּאֲשֻׁרוֹ אָחֲזָה רַגְלִי דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָט

בַּאֲשֻׁרוֹ, בצעדיו אָחֲזָה רַגְלִי. אני הולך בדרכיו. דַּרְכּוֹ שָׁמַרְתִּי וְלֹא־אָט, נטיתי ממנה.

מִצְוַת שְׂפָתָיו וְלֹא אָמִישׁ מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי־פִיו

שמרתי את מִצְוַת שְׂפָתָיו, וְלֹא אָמִישׁ, זזתי ממצוותיו, מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי, מנהגי היה לשמור את אִמְרֵי־פִיו.

וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ

וְהוּא בְאֶחָד, בדרכו האחת, בדרך משלו, וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ?! מי יוכל להתווכח אתו?! וְנַפְשׁוֹ אִוְּתָה – וַיָּעַשׂ. הרי כל מה שעולה ברצונו הוא מוציא אל הפועל.

כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי וכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ

כִּי יַשְׁלִים את חֻקִּי, מנת המכות שגזר עלי, ופורענויות שנפשו איוותה כָהֵנָּה, כאלה רַבּוֹת נמצאות עִמּוֹ.

עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ

עַל־כֵּן מִפָּנָיו אֶבָּהֵל, אֶתְבּוֹנֵן וְאֶפְחַד מִמֶּנּוּ.

וְאֵל הֵרַךְ לִבִּי וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי

וְאֵל הֵרַךְ, ריכך והחליש את לִבִּי, וְשַׁדַּי הִבְהִילָנִי

כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ ומִפָּנַי כִּסָּה־אֹפֶל

כִּי, בכך שלֹא נִצְמַתִּי, נכרַתִּי לצמיתות מִפְּנֵי, לפני בוא החֹשֶׁךְ והצרות, וכך לא מִפָּנַי כִּסָּה־אֹפֶל, מנע ממני מראה הפורענות.