וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּמָנִי וַיֹּאמַר׃

הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל

הַלְאֵל יִסְכָּן, יועיל גָּבֶר?! כִּי, אלא יִסְכֹּן עָלֵימוֹ, יועיל לעצמו גבר מַשְׂכִּיל. אין לאלוקים שום תועלת מן השיחה אתך.

הַחֵפֶץ לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק וְאִם־בֶּצַע כִּי תַתֵּם דְּרָכֶיךָ

הַאם יש חֵפֶץ, רצון, עניין לְשַׁדַּי כִּי תִצְדָּק, וְאִם־בֶּצַע, ירוויח כִּי תַתֵּם, אם תיישר את דְּרָכֶיךָ?!

המִיִּרְאָתְךָ יֹכִיחֶךָ יָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט

האם מִיִּרְאָתְךָ, בגלל יראה ממך, הוא יֹכִיחֶךָ, מתווכח אתך ויָבוֹא עִמְּךָ בַּמִּשְׁפָּט?! לאלוקים אין עניין להגיב לטענותיך.

הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה וְאֵין־קֵץ לַעֲוֹנֹתֶיךָ

ובסגנון ישיר ובוטה – הֲלֹא רָעָתְךָ רַבָּה, וְאֵין־קֵץ, סוף לַעֲוֹנֹתֶיךָ.

כִּי־תַחְבֹּל אַחֶיךָ חִנָּם וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט

כִּי־תַחְבֹּל לוקח משכונות מאַחֶיךָ חִנָּם, לא משום שמגיע לך, אלא בכוח הזרוע בלבד, וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים, בגדיהם האחרונים העוטפים את גופם של עניים תַּפְשִׁיט, ובגללך הם ערומים.

לֹא־מַיִם עָיֵף תַּשְׁקֶה וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם

לֹא־מַיִם את העָיֵף, צמא תַּשְׁקֶה, וּמֵרָעֵב תִּמְנַע־לָחֶם.

וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ

וְאִישׁ זְרוֹעַ, אדם חזק ותקיף – לוֹ נתת את הָאָרֶץ, וּנְשׂוּא פָנִים, אדם מכובד, או מי שנשאת לו פנים, כלומר מי שוויתרת לו על חובותיו בדינו, יֵשֶׁב בָּהּ – בארץ. מכאן עולה שאיוב שימש כדיין במשפטיהם של אנשים, ומלתו חרצה גורלות.

אַלְמָנוֹת שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם וזְרֹעוֹת יְתֹמִים יְדֻכָּא

אַלְמָנוֹת שאין להן כוח לתבוע שִׁלַּחְתָּ רֵיקָם, חסרות כול, ואת זְרֹעוֹת, כוחם של יְתֹמִים, שאף עליהם אין מי שיגן, יְדֻכָּא, דיכאת.

עַל־כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ פַחִים וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם

עַל־כֵּן סְבִיבוֹתֶיךָ יהיו פַחִים, מכשולים, וִיבַהֶלְךָ פַּחַד פִּתְאֹם.

אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא־תִרְאֶה וְשִׁפְעַת מַיִם תְּכַסֶּךָּ

אוֹ, ובחֹשֶׁךְ שאתה שרוי בו, לֹא־תִרְאֶה, וְאף לא תוכל לראות את הדברים לאשורם כאשר שִׁפְעַת, שפע מַיִם, מכאובים תְּכַסֶּךָּ.

הֲלֹא־אֱלוֹהַּ גֹבַהּ שָׁמָיִם וּרְאֵה רֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי־רָמוּ

על כן תטעה לחשוב הֲלֹא־אֱלוֹהַּ נמצא בגֹבַהּ שָׁמָיִם, וּרְאֵה, ותסתכל ברֹאשׁ כּוֹכָבִים כִּי־רָמוּ, ששגבו. המרחק בין אלוקים כה גדול, שאין הוא משגיח עלי כלל.

וְאָמַרְתָּ מַה־יָּדַע אֵל הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט

וְאָמַרְתָּ: מַה־יָּדַע אֵל?! הַבְעַד עֲרָפֶל יִשְׁפּוֹט?! האם אלוקים יודע מה קורה מבעד לערפל?! בחסות המרחק והערפל אוכַל לנהוג כרצוני.

עָבִים סֵתֶר לוֹ וְלֹא יִרְאֶה וחוּג שָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ

עָבִים, עננים סֵתֶר, מסתירים לוֹ, וְלֹא יִרְאֶה, ובחוּג, מעגל, כיפת השָׁמַיִם יִתְהַלָּךְ. על כן כשהוא נמצא בצד הרחוק ממני, אין הוא רואה אותי.

הַאֹרַח עוֹלָם תִּשְׁמוֹר אֲשֶׁר דָּרְכוּ מְתֵי אָוֶן

הַאֹרַח עוֹלָם, האם את הדרך העתיקה תִּשְׁמוֹר, תזכור, הדרך אֲשֶׁר דָּרְכוּ בה מְתֵי, אנשי אָוֶן, רֶשע?!

אֲשֶׁר־קֻמְּטוּ וְלֹא־עֵת נָהָר יוּצַק יְסוֹדָם

הרי אלה האנשים אֲשֶׁר־קֻמְּטוּ, נכרתו וְלֹא־עֵת, קודם שהגיעה שעתם, בצעירותם, ואף בחייהם לא היה להם בסיס יציב – נָהָר יוּצַק, נוזל הוא יְסוֹדָם. או: יסודם הותך כנהר.

הָאֹמְרִים לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וּמַה־יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ

הָאֹמְרִים לָאֵל: "סוּר מִמֶּנּוּ, מאתנו ואל תתערב בחיינו", וּמַה־יִּפְעַל שַׁדַּי לָמוֹ, להם?! הם טועים לחשוב שאלוקים אינו משפיע על חייהם כלל.

וְהוּא מִלֵּא בָתֵּיהֶם טוֹב ועֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶּנִּי

וְאולם הוּא מִלֵּא את בָתֵּיהֶם טוֹב. ואליפז מעיר: עֲצַת, מחשבתם של רְשָׁעִים כאלה רָחֲקָה מֶּנִּי, ממני. אל יהי חלקי עמהם.

יִרְאוּ צַדִּיקִים וְיִשְׂמָחוּ וְנָקִי יִלְעַג־לָמוֹ

לעומתם, יִרְאוּ צַדִּיקִים את מפלת הרשעים וְיִשְׂמָחוּ, וְנָקִי יִלְעַג־לָמוֹ, לרשעים, החושבים שאין הם תלויים כלל באלוקים. וכך יאמרו הצדיקים:

אִם־לֹא נִכְחַד קִימָנוּ וְיִתְרָם אָכְלָה אֵשׁ

אִם־לֹא נִכְחַד האדם הנקי, הרי זה משום שהאלוה קִימָנוּ, קיימנו; קיומנו; מושבנו לא אבד; או: אכן הקם עלינו נכחד. וְאילו את יִתְרָם – הנותרים מהרשעים אָכְלָה אֵשׁ.

הַסְכֶּן נָא עִמּוֹ וּשְׁלָם בָּהֶם תְּבוֹאָתְךָ טוֹבָה

הַסְכֶּן, הרְגל עצמך נָא עִמּוֹ – עם אלוקים וּשְׁלָם, ותהיה שלם. בָּהֶם – באמצעות הדברים הללו תְּבוֹאָתְךָ, תבוא לך טוֹבָה.

קַח־נָא מִפִּיו תּוֹרָה וְשִׂים אֲמָרָיו בִּלְבָבֶךָ

קַח־נָא מִפִּיו של ה' תּוֹרָה, וְשִׂים אֲמָרָיו, אמרותיו, דבריו בִּלְבָבֶךָ.

אִם־תָּשׁוּב עַד־שַׁדַּי תִּבָּנֶה תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ

אִם־תָּשׁוּב עַד־שַׁדַּי, אז תִּבָּנֶה, תַּרְחִיק עַוְלָה מֵאָהֳלֶךָ.

וְשִׁית עַל־עָפָר בָּצֶר וּבְצוּר נְחָלִים אוֹפִיר

וְאז תעשיר עד כדי כך ששִׁית, תשים עַל־עָפָר בָּצֶר, חומרי גלם יקרים, אולי ריכוז של חומר מינרלי בעל ערך רב, וּבְצוּר, סלע נְחָלִים, מקום הפקר בטבע תוכל להניח זהב טוב הבא מאוֹפִיר.

וְהָיָה שַׁדַּי בְּצָרֶיךָ וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ

וְהָיָה שַׁדַּי עושה שפטים ונלחם בְּצָרֶיךָ, אויביך. וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת, עצום, או יעוף לָךְ, אליך.

כִּי־אָז עַל־שַׁדַּי תִּתְעַנָּג וְתִשָּׂא אֶל־אֱלוֹהַּ פָּנֶיךָ

כִּי־אָז עַל־שַׁדַּי תִּתְעַנָּג, וְתִשָּׂא, תרים אֶל־אֱלוֹהַּ את פָּנֶיךָ.

תַּעְתִּיר אֵלָיו וְיִשְׁמָעֶךָּ וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם

תַּעְתִּיר, תתפלל אֵלָיו וְהוא יִשְׁמָעֶךָּ, וּנְדָרֶיךָ תְשַׁלֵּם כשיתגשמו רצונותיך.

וְתִגְזַר־אֹמֶר וְיָקָם לָךְ וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ אוֹר

וְתִגְזַר־אֹמֶר, תחליט דבר, וְאלוקים יָקָם, יממש אותו לָךְ, בידיך, וְעַל־דְּרָכֶיךָ נָגַהּ, יזרח אוֹר. תצליח באשר תפנה.

כִּי הִשְׁפִּילוּ וַתֹּאמֶר גֵּוָה וְשַׁח עֵינַיִם יוֹשִׁעַ

כִּי, כאשר תראה אנשים שהִשְׁפִּילוּ, מצבם שפל וירוד, וַתֹּאמֶר, תגזור עליהם ותבטיח להם: גֵּוָה, גאון, מצב מרומם, הואיל וְאתה יודע ששַׁח עֵינַיִם, את האדם האומלל שעיניו פונות מטה, ה' יוֹשִׁעַ.

יְמַלֵּט אִי־נָקִי וְנִמְלַט בְּבֹר כַּפֶּיךָ

אז בזכותך יְמַלֵּט, יציל אלוקים את אִי־נָקִי, האדם החוטא, וְהוא נִמְלַט, יינצל בְּבֹר, הודות לניקיון כַּפֶּיךָ. דבריו של אליפז חריפים למדי, אם כי נראה שבסופם הוא מזכיר לאיוב שעדיין הבחירה בידו. כוונת דבריו היא, שאם אדם עושה מעשים רעים וחושב שהוא מסתתר מאלוקים, הוא ייענש בכל תוקף, אבל אם יחזור בתשובה ויפנה אל אלוקים, יבואו לו טובה וברכה. אם כן, הוא אומר לאיוב: הכול תלוי במעשיך, ואינך צריך להאשים את הקדוש ברוך הוא בגורלך.