וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וּתְהִי־זֹאת תַּנְחוּמֹתֵיכֶם

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ את מִלָּתִי, וּתְהִי־זֹאת – שמיעת דברי תַּנְחוּמֹתֵיכֶם. בשמיעתכם תנחמו אותי.

שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר וְאַחַר דַּבְּרִי תַלְעִיג

שָׂאוּנִי, סלחו לי, התאזרו בסבלנות וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר, וְאַחַר דַּבְּרִי, אחרי שאדבר תַלְעִיג, תוכל, צופר, ללעוג למה שתשמע.

האָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי וְאִם מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי

האם אָנֹכִי מפנה לְאָדָם את שִׂיחִי, שיחתי, הלוא אל אלוקים אני פונה, וְאִם כן, מַדּוּעַ לֹא־תִקְצַר רוּחִי נוכח שתיקתו?! איני יכול להתאפק בדיבורי.

פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה

פְּנוּ־אֵלַי וְהָשַׁמּוּ, השתוממו, היו דמומים וְשִׂימוּ יָד עַל־פֶּה, שִׁתקו.

ואִם זָכַרְתִּי וְנִבְהָלְתִּי וְאָחַז בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת

והרי לא רק אתם תהיו מוכי תימהון מול דברי, גם אִם זָכַרְתִּי, כשאני נזכר בטענותי – וְנִבְהָלְתִּי, וְאָחַז את בְּשָׂרִי פַּלָּצוּת, רעד. אני מזדעזע.

מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ עָתְקוּ גַם־גָּבְרוּ חָיִל

מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ, ויתרה מזו, הם עָתְקוּ, מזקינים וגַם־גָּבְרוּ, מגבירים חָיִל, כוח, מתחזקים.

זַרְעָם נָכוֹן לִפְנֵיהֶם עִמָּם וְצֶאֱצָאֵיהֶם לְעֵינֵיהֶם

זַרְעָם פרי בטנם, נָכוֹן, מבוסס ומצליח לִפְנֵיהֶם עִמָּם, וְצֶאֱצָאֵיהֶם – לְעֵינֵיהֶם. הם רואים בשגשוג צאצאיהם.

בָתֵּיהֶם שָׁלוֹם מפָּחַד וְלֹא שֵׁבֶט אֱלוֹהַּ עֲלֵיהֶם

בבָתֵּיהֶם שורר שָׁלוֹם מאין פָּחַד, וְלֹא שֵׁבֶט, מכותיו של אֱלוֹהַּ מאיימות עֲלֵיהֶם.

שׁוֹרוֹ עִבַּר וְלֹא יַגְעִל תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל

שׁוֹרוֹ עִבַּר את הפרה וְלֹא יַגְעִל, ייפלט הזרע מחוץ לרחם הפרה, תְּפַלֵּט, תמליט פָּרָתוֹ וְלֹא תְשַׁכֵּל.

יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן

יְשַׁלְּחוּ הרשעים ישחררו כַצֹּאן את עֲוִילֵיהֶם, עולליהם ללא מורא, וְיַלְדֵיהֶם יְרַקֵּדוּן כגדיים וטלאים.

יִשְׂאוּ כְּתֹף וְכִנּוֹר וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב

יִשְׂאוּ, ישירו בשמחתם כְּתֹף וְכִנּוֹר, וְיִשְׂמְחוּ לְקוֹל עוּגָב.

יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם ובְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחַתּוּ

יְכַלּוּ בַטּוֹב יְמֵיהֶם, ואף כשמגיע מותם – בְרֶגַע, בן רגע אל שְׁאוֹל יֵחַתּוּ, ירדו, בלי מכאובים ומחלות קשות.

וַיֹּאמְרוּ לָאֵל סוּר מִמֶּנּוּ וְדַעַת דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ

וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: סוּר מִמֶּנּוּ. איננו מעוניינים בך, וְלדַעַת את דְּרָכֶיךָ לֹא חָפָצְנוּ.

מַה־שַּׁדַּי כִּי־נַעַבְדֶנּוּ וּמַה־נּוֹעִיל כִּי נִפְגַּע־בּוֹ

מַה־שַּׁדַּי, מיהו ה' כִּי־נַעַבְדֶנּוּ, שעלינו לעבוד אותו?! וּמַה־נּוֹעִיל כִּי, אם נִפְגַּע־בּוֹ, נתפלל אליו?!

הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם עֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶּנִּי

הֵן, הרי לֹא בְיָדָם הם חוללו את טוּבָם, טובתם. כיוון שאלוקים הוא שהעניק להם חיים טובים אלו, עֲצַת מחשבתו של ה' על הרְשָׁעִים רָחֲקָה מֶּנִּי, ממני. אינני מבין אותה.

כַּמָּה נֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְיָבֹא עָלֵימוֹ אֵידָם חֲבָלִים יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ

כַּמָּה פעמים קורה שנֵר־רְשָׁעִים יִדְעָךְ, כבֶה, וְיָבֹא עָלֵימוֹ, עליהם אֵידָם, אסונם?! כמה פעמים קורה שאת החֲבָלִים, מנת חלקם יְחַלֵּק בְּאַפּוֹ, בכעסו. רק לעתים רחוקות הרשעים מקבלים את גמולם הרע.

יִהְיוּ כְּתֶבֶן לִפְנֵי־רוּחַ וּכְמֹץ גְּנָבַתּוּ סוּפָה

כמה פעמים יִהְיוּ כְּתֶבֶן מועף לִפְנֵי־רוּחַ, וּכְמֹץ, פסולת התבואה אשר גְּנָבַתּוּ, סוחפת אותו סוּפָה?!

אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו אוֹנוֹ יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע

ואם תטענו שאֱלוֹהַּ יִצְפֹּן־לְבָנָיו של הרשע את העונש על אוֹנוֹ, האוון והרשע שלו – הרי בכך הגמול האלוקי נסתר מן הרשע ומסובביו הסמוכים לפשעו. עדיף היה שאלוקים יְשַׁלֵּם אֵלָיו – אל הרשע עצמו, וְיֵדָע.

יִרְאוּ עֵינָו כִּידוֹ וּמֵחֲמַת שַׁדַּי יִשְׁתֶּה

ראוי היה שיִרְאוּ עֵינָו של עושה הרע את כִּידוֹ, אסונו, וּמֵחֲמַת, זעם שַׁדַּי הוא עצמו יִשְׁתֶּה.

כִּי מַה־חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו ומִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ

כִּי מַה־חֶפְצוֹ, עניינו בְּבֵיתוֹ, משפחתו, אַחֲרָיו אחרי מותו?! כיוון שאין הוא יודע מה יקרה לבניו לאחר מותו, אם יוטל העונש על חטאיו על ראש בניו אחרי שיסתלק מן העולם, לא ייגע בו העונש ולא ילמד אותו דבר. והרי מִסְפַּר חֳדָשָׁיו – חודשי חייו כבר חֻצָּצוּ, נחתכו ונקצבו מראש, והוא עצמו לא נפגע.

הַלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת והוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט

וטענה אחרת:הַאם יש מי שלְאֵל יְלַמֶּד־דָּעַת?! האם יש מי שיוכל ללמד משהו בעניינו של אלוקים, והרי הוּא – אלוקים על פי חוקים ומשפטים רָמִים, גבוהים יִשְׁפּוֹט?! כיצד אתם מתיימרים להסביר את דרכי האלוקים הנשגבות?!

זֶה יָמוּת בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו

זֶה – אדם אחד יָמוּת בְּכל עֶצֶם, תוקף תֻּמּוֹ, שלמותו בלי שילקה בגופו תחילה כֻּלּוֹ שַׁלְאֲנַן, שאנן וְשָׁלֵיו.

עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה

עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב, וּמֹחַ עַצְמוֹתָיו יְשֻׁקֶּה, יהיה לח ומדושן. הברכה תשרה הן במה שיצא ממנו החוצה, הן במה שבתוכו פנימה.

וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה

וְאילו זֶה – אדם אחר, יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה, וְלֹא־אָכַל בַּטּוֹבָה. לכאורה אפשר היה להסיק מכך שהראשון צדיק, ואילו השני רשע.

יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם

אך לא זו אחריתם, שכן שניהם יַחַד עַל־עָפָר יִשְׁכָּבוּ, וְרִמָּה תְּכַסֶּה עֲלֵיהֶם. שניהם יגיעו אל הקבר, ותולעים יאכלו את בשרם.

הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם ומְזִמּוֹת עָלַי תַּחְמֹסוּ

הֵן יָדַעְתִּי את מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם ואני יודע את המְזִמּוֹת שעָלַי תַּחְמֹסוּ, תִּטפלו.

כִּי תֹאמְרוּ אַיֵּה בֵית־נָדִיב ואַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים

כִּי, כאשר תֹאמְרוּ: "אַיֵּה, היכן בֵית־נָדִיב, עשיר?!" וכשתאמרו: "אַיֵּה אֹהֶל מִשְׁכְּנוֹת רְשָׁעִים?!" תתהו כיצד ירד לטמיון ביתו המפואר של איוב העשיר, שבו אתם רואים רשע.

הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ וְאֹתֹתָם לֹא תְנַכֵּרוּ

הֲלֹא את השאלות הללו שְׁאֶלְתֶּם עוֹבְרֵי דָרֶךְ, וְאולם אֹתֹתָם, הסימנים שבהם הם עונים לכם לֹא תְנַכֵּרוּ, תכירו. אתם מתעלמים מתשובותיהם של אותם היודעים את הנעשה בעולם הגדול.

כִּי לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע לְיוֹם עֲבָרוֹת יוּבָלוּ

כִּי לְיוֹם אֵיד, אסון יֵחָשֶׂךְ, יישמר וייזכר הרָע. הצרות נשמרות ומצטברות, והן יצאו אל הפועל ביום האסון, לְיוֹם עֲבָרוֹת, זעם יוּבָלוּ הנקמות והעונשים.

מִי־יַגִּיד עַל־פָּנָיו דַּרְכּוֹ וְהוּא־עָשָׂה מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ

מִי־יַגִּיד, יוכיח עַל־פָּנָיו, בפני רשע כזה את דַּרְכּוֹ?! וְהוּא־עָשָׂה רעה – מִי יְשַׁלֶּם־לוֹ?!

וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד

וְגם במותו הוּא – הרשע לִקְבָרוֹת, לקבורה יוּבָל, וְעַל חלקת קברו המוגבהת והנאה כגָּדִישׁ, ערמת תבואה יִשְׁקוֹד, ימהר להיקבר בכבוד.

מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר

מָתְקוּ־לוֹ רִגְבֵי נָחַל, שבהם הוא קבור. וְאַחֲרָיו כָּל־אָדָם יִמְשׁוֹךְ. אנשים רבים ימותו אחריו, וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר למתים שכבר מתו.

וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל וּתְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל

וְכיוון שאין יחס סיבתי גלוי לעין בין התנהגותו של אדם ואחריתו – אֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי תנחומי הָבֶל, וּמכל תְשׁוּבֹתֵיכֶם נִשְׁאַר־מָעַל, בגידה?!