וַיַּעַן צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיֹּאמַר׃

לָכֵן שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי וּבַעֲבוּר חוּשִׁי בִי

לָכֵן, בגלל דבריך. או: אכן, שְׂעִפַּי, הרהורי יְשִׁיבוּנִי. מחשבותי יענו לשאלות שאתה מעורר בי, וּבַעֲבוּר מכיוון שחוּשִׁי בִי, אני שותק ומקשיב, לכן –

מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי

את מוּסַר כְּלִמָּתִי, דבריך המייסרים והמביישים אותי אֶשְׁמָע, וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי, תבונתי היא שעונה לשאלות הללו.

הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד מִנִּי שִׂים אָדָם עֲלֵי־אָרֶץ

כך אומרת לי רוחי:הֲזֹאת – מה שאומר מיד יָדַעְתָּ מִנִּי־עַד, מעולם, מִנִּי שִׂים, מאז הושם אָדָם עֲלֵי־אָרֶץ?!

כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרוֹב וְשִׂמְחַת חָנֵף עֲדֵי־רָגַע

עליך לדעת כִּי רִנְנַת, שמחתם ושירתם של רְשָׁעִים מִקָּרוֹב, החלה לא מזמן, וְשִׂמְחַת חָנֵף, רשע מגיעה רק עֲדֵי־רָגַע. היא קצרת מועד.

אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ

אִם־יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, גובהו של הרשע, וְרֹאשׁוֹ לָעָב, עד הענן יַגִּיעַ,

כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ

כְּמו גֶלְלוֹ, צואתו אף הוא לָנֶצַח יֹאבֵד. אין גובהו אלא גובה של מגדל גללים שסופו התפוררות וכליה. רֹאָיו, אלה שראו אותו יֹאמְרוּ: "אַיּוֹ?" היכן הוא? כיצד נעלם?

כּחֲלוֹם יָעוּף וְלֹא יִמְצָאֻהוּ וְיֻדַּד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה

כּמו שחֲלוֹם יָעוּף ויתפוגג – וְלֹא יִמְצָאֻהוּ, אי-אפשר למצאו, וְיֻדַּד, ינדוד כְּחֶזְיוֹן לָיְלָה. גדולת הרשע מתפוגגת בלי להשאיר אחריה שריד, כחלומות הלילה.

עַיִן שְׁזָפַתּוּ וְלֹא תוֹסִיף וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ מְקוֹמוֹ

עַיִן שְׁזָפַתּוּ, ראתה אותו, וְלֹא תוֹסִיף לראותו שוב, וְלֹא־עוֹד תְּשׁוּרֶנּוּ, תסתכל בו עינם של אנשי מְקוֹמוֹ.

בָּנָיו יְרַצּוּ דַלִּים וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה אוֹנוֹ

בָּנָיו יְרַצּוּ, יצטרכו לפייס דַלִּים, עניים שמהם גזל, וְיָדָיו תָּשֵׁבְנָה את מה שעשה באוֹנוֹ, רשעתו.

עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ עֲלוּמָו וְעִמּוֹ עַל־עָפָר תִּשְׁכָּב

עַצְמוֹתָיו מָלְאוּ היו מלאות בעבר בעֲלוּמָו, כוחות נעורים, וְעִמּוֹ רעננותו עַל־עָפָר תִּשְׁכָּב, ישכבו וייקברו אתו עלומיו. אולי: ימות בהיותו צעיר.

אִם־תַּמְתִּיק בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ

אִם־תַּמְתִּיק, תמתק בְּפִיו רָעָה, אוכל מקולקל או רעיל, כלומר אם תזדמן לרשע מזימה רעה, הוא יַכְחִידֶנָּה, יסתיר אותה תַּחַת לְשׁוֹנוֹ לשעת הכושר.

יַחְמֹל עָלֶיהָ וְלֹא יַעַזְבֶנָּה וְיִמְנָעֶנָּה בְּתוֹךְ חִכּוֹ

יַחְמֹל עָלֶיהָ – על הרעה, וְלֹא יַעַזְבֶנָּה, וְיִמְנָעֶנָּה, ימנע ממנה לצאת וישמור אותה בְּתוֹךְ חִכּוֹ, בפיו.

לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ מְרוֹרַת פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ

לאחר שיבלע-יממש את הרעה, לַחְמוֹ בְּמֵעָיו נֶהְפָּךְ, יתהפך, כאילו מְרוֹרַת, ארס של פְּתָנִים בְּקִרְבּוֹ, בבטנו. והנמשל:

חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ מִבִטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵל

חַיִל, עושר בָּלַע, צבר, וַיְקִאֶנּוּ, אפילו מִמה שהתעכל בבִטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ, ינשל אותו אֵל.

רֹאשׁ פְּתָנִים יִינָק תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה

רֹאשׁ, ארס של פְּתָנִים יִינָק. פתנים יכישו אותו. תַּהַרְגֵהוּ לְשׁוֹן אֶפְעֶה.

אַל־יֵרֶא בִפְלַגּוֹת נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה

וקללה לרשע:אַל־יֵרֶא, לא יזכה לראות בִפְלַגּוֹת, בפלגי, בשפע נַהֲרֵי נַחֲלֵי דְּבַשׁ וְחֶמְאָה. טובה זו אינה מיועדת לו. דְּבַשׁ וְחֶמְאָה.

מֵשִׁיב יָגָע וְלֹא יִבְלָע כְּחֵיל תְּמוּרָתוֹ וְלֹא יַעֲלֹס

מֵשִׁיב הרשע יָגָע, את פרי עמלו לאחרים, אולי לאלו שגזל מהם, וְלֹא יִבְלָע וייהנה ממנו בעצמו.. כְּחֵיל, כמו הכסף שעשק מזולתו – כך תְּמוּרָתוֹ, וְלכן לֹא יַעֲלֹס, יעלוז, ישמח.

כִּי־רִצַּץ עָזַב דַּלִּים בַּיִת גָּזַל וְלֹא יִבְנֵהוּ

כִּי־רִצַּץ, רוצֵץ, שבר ועָזַב דַּלִּים בעבר, בַּיִת גָּזַל, וְלֹא יִבְנֵהוּ.

כִּי לֹא־יָדַע שָׁלֵו בְּבִטְנוֹ בַּחֲמוּדוֹ לֹא יְמַלֵּט

כִּי לֹא־יָדַע שָׁלֵו, שלווה בְּבִטְנוֹ, והכול תוסס בתוכו. בַּחֲמוּדוֹ, באמצעות אוצרותיו וחפצי החן שלו לֹא יְמַלֵּט את עצמו, יינצל.

אֵין־שָׂרִיד לְאָכְלוֹ עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל טוּבוֹ

אֵין־שָׂרִיד לְאָכְלוֹ, למאכלו. ברעבתנותו הוא יכלה את הכול מיד. עַל־כֵּן לֹא־יָחִיל, יהיה בידו הכוח לשמור את טוּבוֹ.

בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ יֵצֶר לוֹ כָּל־יַד עָמֵל תְּבֹאֶנּוּ

בִּמְלֹאות שִׂפְקוֹ כשיתמלא כל מה שהוא צריך כדי סיפוקו, דווקא אז יֵצֶר לוֹ, יבואו עליו צרות. כָּל־יַד עָמֵל, אדם רשע ופוגעני תְּבֹאֶנּוּ, תכה בו ותציק לו.

יְהִי לְמַלֵּא בִטְנוֹ יְשַׁלַּח־בּוֹ חֲרוֹן אַפּוֹ וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ בִּלְחוּמוֹ

יְהִי לְמַלֵּא, בשעה שימלא את בִטְנוֹ, דווקא אז יְשַׁלַּח־בּוֹ ה' את חֲרוֹן אַפּוֹ, כעסו, וְיַמְטֵר עָלֵימוֹ, עליו בִּלְחוּמוֹ, באש החמה שלו, או במלחמתו.

יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה

הוא יִבְרַח מִנֵּשֶׁק בַּרְזֶל, ואז תַּחְלְפֵהוּ קֶשֶׁת נְחוּשָׁה, שראשי חִצֶּיה עשויים נחושת. ביריית קשת חזקה זו יחלוף החץ בתוך גופו של הרשע.

שָׁלַף וַיֵּצֵא מִגֵּוָה וּבָרָק מִמְּרֹרָתוֹ יַהֲלֹךְ עָלָיו אֵמִים

שָׁלַף אויבו את הנשק, וַיֵּצֵא הנשק מִגֵּוָה, מעברו השני של גופו, וּבָרָק שיכה בו, מִמְּרֹרָתוֹ, מן המרה שלו יַהֲלֹךְ, יטיל עָלָיו אֵמִים, אימה.

כָּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן לִצְפוּנָיו תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח יֵרַע שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ

כָּל־חֹשֶׁךְ טָמוּן, מיועד לו לִצְפוּנָיו, בגלל חטאיו הנסתרים. תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא־נֻפָּח, שלא נפחו בה כדי להגבירה וכך יסבול זמן רב יותר; או: אש לא אנושית. יֵרַע, יישבר ויתמוטט כל שָׂרִיד בְּאָהֳלוֹ.

יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ

יְגַלּוּ שָׁמַיִם את עֲוֹנוֹ, כדי שיהיה ניכר לעין כול, וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה, תתקומם לוֹ, כנגדו, ולא תרצה לקבלו.

יִגֶל יְבוּל בֵּיתוֹ נִגָּרוֹת בְּיוֹם אַפּוֹ

יִגֶל, יִגְלה, ירְחק יְבוּל מבֵּיתוֹ, ופורענויות יהיו נִגָּרוֹת, נשפכות, ניתכות בְּיוֹם אַפּוֹ, כעסו של ה'.

זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל

זֶה חֵלֶק, גורלו של אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים, וְזו נַחֲלַת אִמְרוֹ, הנחלה הגזורה עליו והמיועדת לו מֵאֵל.