וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן בִּלְדַּד הַשֻּׁחִי וַיֹּאמַר׃

עַד־אָנָה תְּשִׂימוּן קִנְצֵי לְמִלִּין תָּבִינוּ וְאַחַר נְדַבֵּר

בלדד פונה לאיוב בלשון רבים: עַד־אָנָה, מתי תְּשִׂימוּן, תשים, איוב, קִנְצֵי, סופים לְמִלִּין, למלים?! בכל פעם נדמה שהגעת לסוף דבריך, והנה אתה מתחיל עניין נוסף. תָּבִינוּ, התבונן וחשוב תחילה וְאַחַר כך נְדַבֵּר.

מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ כַבְּהֵמָה נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם

מַדּוּעַ נֶחְשַׁבְנוּ, אתה מחשיב אותנו נבערים מדעת כַבְּהֵמָה, נִטְמִינוּ, אטומים וסתומים בְּעֵינֵיכֶם?!

טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ וְיֶעְתַּק צוּר מִמְּקֹמוֹ

אתה הוא מי שטֹרֵף נַפְשׁוֹ, פוגע בעצמו בְּאַפּוֹ, בכעסו. הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ מחוקיה, וְיֶעְתַּק, ויזוז צוּר, סלע מִמְּקֹמוֹ?! האם אתה מצפה שהחוקיות הקבועה בעולם תופר לכבודך?!

גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְלֹא־יִגַּהּ שְׁבִיב אִשּׁוֹ

אדרבא, גַּם אוֹר רְשָׁעִים יִדְעָךְ, יחשך, וְלֹא־יִגַּהּ, יאיר שְׁבִיב, ניצוץ אִשּׁוֹ.

אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ

אוֹר חָשַׁךְ בְּאָהֳלוֹ, וְנֵרוֹ עָלָיו יִדְעָךְ.

יֵצְרוּ צַעֲדֵי אוֹנוֹ וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ

יֵצְרוּ, יהפכו צרים צַעֲדֵי אוֹנוֹ, כוחו, כהליכתו של אדם חלש, שצעדיו קטנים יותר. וְתַשְׁלִיכֵהוּ עֲצָתוֹ, מחשבתו-שלו היא שמדרדרת אותו.

כִּי־שֻׁלַּח בְּרֶשֶׁת בְּרַגְלָיו וְעַל־שְׂבָכָה יִתְהַלָּךְ

כִּי־שֻׁלַּח, נתפס בְּרֶשֶׁת לכידה בְּרַגְלָיו, וְעַל־שְׂבָכָה, סבך ענפים שמניחים על בור המלכודת, יִתְהַלָּךְ.

יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח יַחֲזֵק עָלָיו צַמִּים

יֹאחֵז בְּעָקֵב פָּח, מלכודת. המלכודת תאחז בעקבו. יַחֲזֵק, יהודקו עָלָיו צַמִּים, קישורי המלכודת.

טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב

טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ, החבל שנועד לתפסו, וּמַלְכֻּדְתּוֹ טמונה עֲלֵי נָתִיב, בדרכו.

סָבִיב בִּעֲתֻהוּ בַלָּהוֹת וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו

סָבִיב בִּעֲתֻהוּ, מפחידים אותו בַלָּהוֹת, שֵדים, וֶהֱפִיצֻהוּ לְרַגְלָיו, ומרוב בעתה אבריו יתפזרו וייהרסו כביכול, והוא ייפול.

יְהִי־רָעֵב אֹנוֹ וְאֵיד נָכוֹן לְצַלְעוֹ

יְהִי־רָעֵב אֹנוֹ, בנו, וְאֵיד נָכוֹן, אסון מוכן לְצַלְעוֹ, לצדו.

יֹאכַל בַּדֵּי עוֹרוֹ יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת

יֹאכַל את בַּדֵּי, ענפי, כלומר חלקי עוֹרוֹ, יֹאכַל את בַּדָּיו ענפיו, כלומר בניו בְּכוֹר מָוֶת, שרו של מוות.

יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ וְתַצְעִדֵהוּ לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת

יִנָּתֵק מֵאָהֳלוֹ מִבְטַחוֹ של האוהל, אולי היתד שמחזיקה את האוהל, ושמא היא דימוי לאשתו. וְתַצְעִדֵהוּ היתד, האשה, או: אתה תצעיד אותו לְמֶלֶךְ בַּלָּהוֹת, אל מלך השדים.

תִּשְׁכּוֹן בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִי־לוֹ יְזֹרֶה עַל־נָוֵהוּ גָפְרִית

תִּשְׁכּוֹן אשתו שהפכה לאלמנה בְּאָהֳלוֹ מִבְּלִי־לוֹ, בלעדיו שכן יְזֹרֶה, תפוזר, תומטר עַל־נָוֵהוּ, ביתו גָפְרִית, המשמידה הכול. ת,

מִתַּחַת שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ וּמִמַּעַל יִמַּל קְצִירוֹ

מִתַּחַת, מלמטה שָׁרָשָׁיו יִבָשׁוּ, וּמִמַּעַל יִמַּל, יתמולל ויתייבש קְצִירוֹ.

זִכְרוֹ־אָבַד מִנִּי־אָרֶץ וְלֹא־שֵׁם לוֹ עַל־פְּנֵי־חוּץ

זִכְרוֹ־אָבַד מִנִּי־אָרֶץ, מן העולם, וְלֹא־שֵׁם, זיכרון לוֹ עַל־פְּנֵי־חוּץ, בחוצות.

יֶהְדְּפֻהוּ מֵאוֹר אֶל־חֹשֶׁךְ וּמִתֵּבֵל יְנִדֻּהוּ

יֶהְדְּפֻהוּ, ידחפו אותו מֵאוֹר אֶל־חֹשֶׁךְ, וּמִתֵּבֵל, מן העולם יְנִדֻּהוּ, יגרשו אותו.

לֹא נִין לוֹ וְלֹא־נֶכֶד בְּעַמּוֹ וְאֵין שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו

לֹא נִין, בן לוֹ וְלֹא־נֶכֶד בְּעַמּוֹ, וְאֵין לו שָׂרִיד בִּמְגוּרָיו.

עַל־יוֹמוֹ נָשַׁמּוּ אַחֲרֹנִים וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר

עַל־יוֹמוֹ, חייו נָשַׁמּוּ, תוהים דורות אַחֲרֹנִים, וְגם דורות קַדְמֹנִים שהתבוננו בגורלו, אָחֲזוּ שָׂעַר, רעדו מפחד כמו מול רוח סערה.

אַךְ־אֵלֶּה מִשְׁכְּנוֹת עַוָּל וְזֶה מְקוֹם לֹא־יָדַע־אֵל

נוכח מצבו של הרשע אומר בלדד לסיכום: אַךְ־אֵלֶּה, כך קורה למִשְׁכְּנוֹת, מגוריו של עַוָּל, רשע, וְזֶה מְקוֹם של מי שלֹא־יָדַע־אֵל.