וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃

שָׁמַעְתִּי כְאֵלֶּה רַבּוֹת מְנַחֲמֵי עָמָל כֻּלְּכֶם

שָׁמַעְתִּי כְמו אֵלֶּה אמירות רַבּוֹת. אינכם מחדשים לי דבר. מְנַחֲמֵי עָמָל, יגיעה לריק, הבל ושקר כֻּלְּכֶם.

הֲקֵץ לְדִבְרֵי־רוּחַ אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ כִּי תַעֲנֶה

הֲאם יש קֵץ, סוף לְדִבְרֵי־רוּחַ, סרק, אוֹ מַה־יַּמְרִיצְךָ, מניע או לוחץ את כל אחד מכם כִּי תַעֲנֶה?!

גַּם אָנֹכִי כָּכֶם אֲדַבֵּרָה לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי אַחְבִּירָה עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים וְאָנִיעָה עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי

גַּם אָנֹכִי כָּכֶם, כמותכם אֲדַבֵּרָה, הייתי מדבר, לוּ־יֵשׁ נַפְשְׁכֶם תַּחַת נַפְשִׁי, אילו הייתם אתם במקומי. אַחְבִּירָה הייתי מוסיף עֲלֵיכֶם בְּמִלִּים כדרכם של דרשנים וספדנים. את סגנון הדרשה אני מכיר היטב, ואילולא סבלתי הייתי יכול להטיף ולדרוש לא פחות טוב מכם. וְאָנִיעָה הייתי נד עֲלֵיכֶם בְּמוֹ רֹאשִׁי לאות צער.

אֲאַמִּצְכֶם בְּמוֹ־פִי וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ

אֲאַמִּצְכֶם, הייתי גם אני מחזק אתכם בְּמוֹ־פִי, כשם שעד כה אף אתם לא הצעתם לי שום עזרה מעשית. וְנִיד שְׂפָתַי יַחְשֹׂךְ, היה מונע את כאבכם. או: את כאבי הנוכחי.

אִם־אֲדַבְּרָה לֹא־יֵחָשֵׂךְ כְּאֵבִי וְאַחְדְּלָה מַה־מִּ נִּי יַהֲלֹךְ

אבל למה אשגה בדמיונות – הרי גם אִם־אֲדַבְּרָה – לֹא־יֵחָשֵׂךְ, ייגרע כְּאֵבִי, וְגם אם אַחְדְּלָה מלדבר ואשתוק – מַה־מִּמנִּי, מכאבי יַהֲלֹךְ, יסור?!

אַךְ־עַתָּה הֶלְאָנִי הֲשִׁמּוֹתָ כָּל־עֲדָתִי

אַךְ־עַתָּה כל המלל הזה, או: הכאב הזה הֶלְאָנִי, התיש אותי. ואתה, הא-ל, הֲשִׁמּוֹתָ, החרבת, איבדת את כָּל־עֲדָתִי, משפחתי.

וַתִּקְמְטֵנִי לְעֵד הָיָה וַיָּקָם בִּי כַחֲשִׁי בְּפָנַי יַעֲנֶה

וַתִּקְמְטֵנִי כיווצת אותי ברזון ובצרות שהמטת עלי; וסבלי, היוצר בי קמטים, לְעֵד הָיָה. וַיָּקָם בִּי, להעיד כנגדי כַחֲשִׁי, המראה הכחוש שלי; בְּפָנַי יַעֲנֶה.

אַפּוֹ טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו צָרִי יִלְטוֹשׁ עֵינָיו לִי

אַפּוֹ, כעסו של ה' טָרַף וַיִּשְׂטְמֵנִי, שנא אותי, חָרַק עָלַי בְּשִׁנָּיו. צָרִי, אויבי יִלְטוֹשׁ, מחדד, נועץ את עֵינָיו לִי, כנגדי, וזומם לפגוע בי.

פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם בְּחֶרְפָּה הִכּוּ לְחָיָי יַחַד עָלַי יִתְמַלָּאוּן

פָּעֲרוּ עָלַי בְּפִיהֶם, בצעקותיהם, בְּחֶרְפָּה, כדי להשפיל אותי הִכּוּ על לְחָיָי. יַחַד עָלַי, כנגדי יִתְמַלָּאוּן, יתכנסו סביבי.

יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים יִרְטֵנִי

יַסְגִּירֵנִי אֵל אֶל עֲוִיל, עושה העוול, רשע, וְעַל־יְדֵי רְשָׁעִים הוא יִרְטֵנִי, יטה אותי.

שָׁלֵו הָיִיתִי וַיְפַרְפְּרֵנִי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי וַיְקִימֵנִי לוֹ לְמַטָּרָה

שָׁלֵו הָיִיתִי – וַיְפַרְפְּרֵנִי, והוא ניער וטלטל אותי, או: פורר אותי וְאָחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי, שבר ופוצץ אותי, וַיְקִימֵנִי, העמיד אותי לוֹ לְמַטָּרָה על מנת שיירה בי.

יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמֹל יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי

יָסֹבּוּ עָלַי, סובבים אותי רַבָּיו, הרובאים שלו, היורים אל המטרה, וחִצם יְפַלַּח, יבקע את כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמֹל, ירחם, יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ את מְרֵרָתִי, המרה שלי.

יִפְרְצֵנִי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ יָרֻץ עָלַי כְּגִבּוֹר

יִפְרְצֵנִי, הוא מכה ושובר אותי פֶרֶץ עַל־פְּנֵי־פָרֶץ, שבר אחר שבר, מכה אחר מכה. יָרֻץ עָלַי לפגוע בי כְּגִבּוֹר המסתער בקרב.

שַׂק תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי

שַׂק המבטא אֵבל על עצמי תָּפַרְתִּי עֲלֵי גִלְדִּי, עורי, וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי, העליתי עפר על ראשי.

פָּנַי חֳמַרְמְרוּ מִנִּי בֶכִי וְעַל עַפְעַפַּי צַלְמָוֶת

פָּנַי חֳמַרְמְרוּ, האדימו כאילו נשרפו מִנִּי, מבֶכִי, וְעַל עַפְעַפַּי יש צַלְמָוֶת, צל של מוות, או: אופל.

עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי ותְפִלָּתִי זַכָּה

כל זה קורה לי עַל לֹא־חָמָס בְּכַפָּי, והרי תְפִלָּתִי לפניך הייתה זַכָּה. אם כן, מדוע כל זה בא עלי?!

אֶרֶץ אַל־תְּכַסִּי דָמִי וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי

אֶרֶץ, אַל־תְּכַסִּי את דָמִי. אני מעדיף שיישאר גלוי ויזכיר את העוולה שנעשתה לי. וְאַל־יְהִי מָקוֹם לְהניח בו אתְ זַעֲקָתִי, כדי שהיא תמשיך להישמע לאוזני כול.

גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם עֵדִי וְשָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים

גַּם־עַתָּה הִנֵּה־בַשָּׁמַיִם נמצא עֵדִי, וְשָׂהֲדִי, עדי – בַּמְּרוֹמִים.

מְלִיצַי רֵעָי אֶל־אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי

מְלִיצַי, המדברים דברי מליצה, ואולי: מסלפַי, רֵעָי, הלוא אתם רואים שאֶל־אֱלוֹהַּ דָּלְפָה עֵינִי, אני בוכה.

וְיוֹכַח לְגֶבֶר עִם־אֱלוֹהַּ ובֶן־אָדָם לְרֵעֵהוּ

וְיוֹכַח לְגֶבֶר, האם אדם יכול להתווכח עִם־אֱלוֹהַּ?! והרי בֶן־אָדָם רק לְרֵעֵהוּ, לאדם אחר יוכל לענות.

כִּי שְׁנוֹת מִסְפָּר יֶאֱתָיוּ ואֹרַח לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ

כִּי רק שְׁנוֹת מִסְפָּר, שנים ספורות, יֶאֱתָיוּ, באות עלי, ואני צועד באֹרַח, דרך החיים אשר לֹא־אָשׁוּב אֶהֱלֹךְ, ללכת בה. אי-אפשר לחזור מן הדרך הזאת.