חזור
איוב
פרק טווַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃
וַיַּעַן אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וַיֹּאמַר׃
החָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ
האם חָכָם יַעֲנֶה דַעַת־רוּחַ, דברי הבל, וִימַלֵּא ברוח קָדִים, מזרחית יבשה את בִּטְנוֹ?! כיצד בקרבך, אדם הנחשב חכם, אין שום חכמה ממשית?! עולים מבטנך דברי רוח ריקניים בלבד.
הוֹכֵחַ בְּדָבָר לֹא יִסְכּוֹן וּמִלִּים לֹא־יוֹעִיל בָּם
הוֹכֵחַ, אתה מוכיח, שופט בְּדָבָר שלֹא יִסְכּוֹן, יועיל,
אַף־אַתָּה תָּפֵר יִרְאָה וְתִגְרַע שִׂיחָה לִפְנֵי־אֵל
אַף־אַתָּה בדבריך תָּפֵר יִרְאָה, יראת ה', וְתִגְרַע שִׂיחָה, שיחתך גרועה ופגומה
כִּי יְאַלֵּף עֲוֹנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים
כִּי יְאַלֵּף, ילמֵד עֲוֹנְךָ את פִיךָ מה לומר. דבריך אינם נובעים מתוך לבו של האדם הצדיק שהכרתי בך, אלא הם מבטאים את החוטא שבך. וְזאת – אף על פי שאינך אומר בגלוי שום דבר איסור או כפירה, אלא תִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים, שפה מתוחכמת המרמזת לדברים כאלה.
יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ וְלֹא־אָנִי וּשְׂפָתֶיךָ יַעֲנוּ בָךְ
יַרְשִׁיעֲךָ פִיךָ, וְלֹא־אָנִי. די במה שאמרת אתה כדי להרשיעך, ואינני צריך להוסיף דבר. וְלֹא־אָנִי. וּשְׂפָתֶיךָ שלך הן שיַעֲנוּ, יעידו בָךְ.
הרִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד וְלִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ
אתה מדבר בביטחון כאילו מעולם לא היה אדם כמוך.האם אתה רִאישׁוֹן אָדָם תִּוָּלֵד, הראשון שנולד בעולם?! וְהאם לִפְנֵי גְבָעוֹת חוֹלָלְתָּ, נוצרת?! האם לא הצטבר בעולם עד כה כל ניסיון וידע?! הרי יש ממי לשאול וללמוד.
הבְסוֹד אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע ותִגְרַע אֵלֶיךָ חָכְמָה
האם בְסוֹד, במועצתו של אֱלוֹהַּ תִּשְׁמָע, ומשם תִגְרַע אֵלֶיךָ, אתה לוקח לעצמך פיסות חָכְמָה?!
מַה־יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע תָּבִין וְלֹא־עִמָּנוּ הוּא
מַה־יָּדַעְתָּ אתה וְלֹא נֵדָע אנחנו?! מה תָּבִין אתה וְלֹא־עִמָּנוּ, מצוי בתודעתנו הוּא?!
גַּם־שָׂב גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים
גַּם־שָׂב, סב, גַּם־יָשִׁישׁ בָּנוּ, בינינו, כַּבִּיר מֵאָבִיךָ יָמִים. אחד או אחדים מאתנו מבוגרים אפילו יותר מאביך.
הַמְעַט מִמְּךָ תַּנְחוּמוֹת אֵל וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ
הַמְעַט מִמְּךָ, האם לא די לך בתַּנְחוּמוֹת אֵל, בדברים הטובים שה' עשה לך עד כה,
מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ וּמַה־יִּרְזְמוּן עֵינֶיךָ
מַה, לאן יִּקָּחֲךָ, מושך אותך לִבֶּךָ, וּמַה־יִּרְזְמוּן, רומזות עֵינֶיךָ?!
כִּי תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין
כִּי, כאשר תָשִׁיב אֶל־אֵל רוּחֶךָ, תפנה אל ה', רק אז – וְהֹצֵאתָ מִפִּיךָ מִלִּין, מלים, כלומר מילות אמת.
מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־יִזְכֶּה וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה
מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־יִזְכֶּה, וְכִי־יִצְדַּק יְלוּד אִשָּׁה?! האדם אינו יכול להיות חף וצדיק מכול וכול.
הֵן בִּקְדֹשָׁו לֹא יַאֲמִין ושָׁמַיִם לֹא־זַכּוּ בְעֵינָיו
הֵן אפילו בִּקְדֹשָׁו, במלאכיו
אַף כִּי נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה
אם במלאכים ובשרפים אין הוא בוטח – אַף כִּי, בוודאי לא יסמוך על אדם נִתְעָב וְנֶאֱלָח, מאוס ועל אִישׁ־שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה, מי שנוהה אחר הפשע ומזין את עצמו בעוד ועוד חטאים.
אֲחַוְךָ שְׁמַע־לִי וְזֶה חָזִיתִי וַאֲסַפֵּרָה
אֲחַוְךָ, אספר לך
אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם
אֲשֶׁר־חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ, ואינם מסתירים את מה שקיבלו
לָהֶם לְבַדָּם נִתְּנָה הָאָרֶץ וְלֹא־עָבַר זָר בְּתוֹכָם
אשר לָהֶם, לאבות הצדיקים וההגונים
כָּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל וּמִסְפַּר שָׁנִים נִצְפְּנוּ לעָרִיץ
כָּל־יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל, רועד ופוחד
קוֹל־פְּחָדִים בְּאָזְנָיו בּשָׁלוֹם שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ
קוֹל־פְּחָדִים הוא שומע תמיד בְּאָזְנָיו. ואפילו בּעת שָׁלוֹם, בזמנים שלווים שׁוֹדֵד יְבוֹאֶנּוּ.
לֹא־יַאֲמִין שׁוּב מִנִּי חֹשֶׁךְ וְצָפוּי הוּא אֱלֵי־חָרֶב
לֹא־יַאֲמִין שישׁוּב מִנִּי, מן החֹשֶׁךְ, וְלמרות החושך צָפוּי הוּא אֱלֵי־חָרֶב, אוחז החרב רואה אותו.
נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם־חֹשֶׁךְ
נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה, כדי למצוא איפה יש לחם, יָדַע כִּי־נָכוֹן בְּיָדוֹ, מוכן לו
יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה תִּתְקְפֵהוּ כְּמֶלֶךְ עָתִיד לַכִּידוֹר
יְבַעֲתֻהוּ, יבהילו אותו צַר, צרות,
כִּי־נָטָה אֶל־אֵל יָדוֹ וְאֶל שַׁדַּי יִתְגַּבָּר
כִּי־נָטָה הרשע הטיח אֶל־אֵל יָדוֹ, וְאֶל, כנגד שַׁדַּי יִתְגַּבָּר. הרשע נכון להילחם באלוקים:
יָרוּץ אֵלָיו בְּצַוָּאר בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו
יָרוּץ אֵלָיו – לעומת ה' בְּצַוָּאר, במצח נחושה, בַּעֲבִי גַּבֵּי מָגִנָּיו, במגִנים עבים וחשופים כלפיו.
כִּי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ וַיַּעַשׂ פִּימָה עֲלֵי־כָסֶל
עד כה חי הרשע חיים מדושני עונג.כִּי־כִסָּה פָנָיו בְּחֶלְבּוֹ, בשומן שלו. וַיַּעַשׂ פִּימָה, כפל שומן הדומה לפה,
וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים
וַיִּשְׁכּוֹן בעָרִים נִכְחָדוֹת, במקומות שאינם מיושבים, ובתוך בָּתִּים לֹא־יֵשְׁבוּ לָמוֹ. במבנים אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ, נועדועַתְּדוּ לְגַלִּים, עיי חרבות.
לֹא־יֶעְשַׁר וְלֹא־יָקוּם חֵילוֹ ולֹא־יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם
לֹא־יֶעְשַׁר, יתעשר וְלֹא־יָקוּם, יהיה קיום לחֵילוֹ, רכושו,
לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו
לֹא־יָסוּר מִנִּי־חֹשֶׁךְ, ממקומו האפל; את יֹנַקְתּוֹ, השורש או השתיל שישלח, תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת, וְיָסוּר, ייעקר מהעולם בְּרוּחַ פִּיו של ה'.
אַל־יַאֲמֵן בַּשָּׁוְ נִתְעָה כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ
אַל־יַאֲמֵן, לא כדאי לרשע להאמין בַּשָּׁוְא, בשקר ובהבל אשר נִתְעָה, תועים בו לפי שעה, כִּי־שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ. שווא לא יוליד אלא שווא.
בְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה
בְּלֹא־יוֹמוֹ תִּמָּלֵא שעתו. הוא ימות קודם זמנו, וְכִפָּתוֹ, צמרתו לֹא רַעֲנָנָה.
יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ
יַחְמֹס, יאבד כַּגֶּפֶן שטרם הבשילו אשכולותיה את בִּסְרוֹ, פרותיו בעודם בוסר, וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ, פרחיו. צאצאיו, חייו או מעשיו של הרשע יכלו קודם שיגיעו לכלל מימוש כענבי בוסר וכפרחי הזית הנושרים ומתפזרים, ובכך נמנעת הבשלתם לכדי פרי אכיל.
כִּי־עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד
כִּי־עֲדַת חָנֵף, חברתם של הצבועים והרמאים – סופה גַּלְמוּד, בודדת ושוממה, וְאֵשׁ אָכְלָה, תאכל לבסוף את אָהֳלֵי, משכנותיהם של האנשים שנבנו בכספי שֹׁחַד.
הָרֹה עָמָל וְיָלֹד אָוֶן וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה
הָרֹה, רשעים אלה זוממים, כביכול מתעברים בהרהורי עָמָל, חטא, וְעל כן יָלֹד, יולדים אָוֶן, רשע, וּבִטְנָם תָּכִין מִרְמָה.