חזור
איוב
פרק ידאָדָם יְלוּד אִשָּׁה קְצַר יָמִים וּשְׂבַע־רֹגֶז
אָדָם יְלוּד אִשָּׁה הוא קְצַר יָמִים וּשְׂבַע־רֹגֶז. זמן חייו של אדם מוגבל, אך צערו וצרותיו מרובים יותר מדי.
כְּצִיץ יָצָא וַיִּמָּל וַיִּבְרַח כַּצֵּל וְלֹא יַעֲמוֹד
הוא כְּצִיץ, כמו פֶּרח יָצָא, פָּרח וַיִּמָּל, וקמל, וַיִּבְרַח האדם כַּצֵּל, שאינו ממשי וגודלו וצורתו משתנים תדיר, וְלֹא יַעֲמוֹד, יישאר יציב.
אַף־עַל־זֶה פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ וְאֹתִי תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ
האם לא די לך להתבונן ולהשגיח במהויות הגדולות בעולם, אַף־עַל־זֶה – האדם הרעוע פָּקַחְתָּ עֵינֶךָ, וְאֹתִי, בן למין האנושי השפל, תָבִיא בְמִשְׁפָּט עִמָּךְ?!
מִי־יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד
ובמשפט זה מִי־יִתֵּן, מי יכול להוציא טָהוֹר מִטָּמֵא – לֹא אֶחָד, אלוקים?!
אִם חֲרוּצִים יָמָיו מִסְפַּר־חֳדָשָׁיו אִתָּךְ חֻקָּו עָשִׂיתָ וְלֹא יַעֲבֹר
אִם, כיוון שחֲרוּצִים, גזורים ומוגדרים
שְׁעֵה מֵעָלָיו וְיֶחְדָּל עַד־יִרְצֶה כְּשָׂכִיר יוֹמוֹ
שְׁעֵה מֵעָלָיו, הנח לו וְהוא יֶחְדָּל, ינוח מכאביו
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם־יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה, אִם־יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף, יכול להתחדש, וְיֹנַקְתּוֹ לֹא תֶחְדָּל, שורשיו לא ייעלמו, ולכן הוא ישוב ויצמח.
אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ ובֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ
אף אִם־יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, וגם אם נראה שבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ –
מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ־נָטַע
מֵרֵיחַ מַיִם, אם רק יושקה במעט מים, כבר יַפְרִחַ, יפרַח, וְעָשָׂה קָצִיר, ענפים
וְגֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ
וְאילו גֶבֶר יָמוּת וַיֶּחֱלָשׁ, וַיִּגְוַע אָדָם וְאַיּוֹ, ואיפה הוא?
אָזְלוּ־מַיִם מִנִּי־יָם ונָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ
כשם שאָזְלוּ־מַיִם מִנִּי־יָם, וכשם שנָהָר יֶחֱרַב וְיָבֵשׁ – תהליכים שאינם הפיכים,
וְאִישׁ שָׁכַב וְלֹא־יָקוּם עַד־בִּלְתִּי שָׁמַיִם לֹא יָקִיצוּ וְלֹא־יֵעֹרוּ מִשְּׁנָתָם
כך – וְאִישׁ שָׁכַב, מת וְלֹא־יָקוּם. עַד־בִּלְתִּי, שיבלו ולא יתקיימו עוד
מִי יִתֵּן בִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי תַּסְתִּירֵנִי עַד־שׁוּב אַפֶּךָ תָּשִׁית לִי חֹק וְתִזְכְּרֵנִי
מִי יִתֵּן שבִּשְׁאוֹל תַּצְפִּנֵנִי. הייתי שמח אילו הכנסת אותי לשאול, ושם שמרת אותי; תַּסְתִּירֵנִי, שהיית מסתיר אותי שם עַד־שׁוּב שיעבור אַפֶּךָ, כעסך. אילו שמרת עלי שם, תָּשִׁית לִי חֹק היית קובע לייסורי בשאול מידה או משפט וְתִזְכְּרֵנִי, ובסופם היית זוכר להוציא אותי משם.
אִם־יָמוּת גֶּבֶר היִחְיֶה כָּל־יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל עַד־בּוֹא חֲלִיפָתִי
אִם־יָמוּת גֶּבֶר, האם ישוב ויִחְיֶה?! כָּל־יְמֵי צְבָאִי, הימים הקצובים לחיי אֲיַחֵל עַד־בּוֹא חֲלִיפָתִי, הזמן שבו אצא מן העולם.
תִּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ למַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף
וכאן מבקש איוב:
כִּי־עַתָּה צְעָדַי תִּסְפּוֹר לֹא־תִשְׁמֹר עַל חַטָּאתִי
כִּי־עַתָּה אנא את צְעָדַי תִּסְפּוֹר, השגח שלא אפול, ולֹא־תִשְׁמֹר עַל, אל תזכור לנצח את חַטָּאתִי. לחלופין: אם יש בי חטא הענישני עליו מיד ואל תמתין.
חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי וַתִּטְפֹּל עַל־עֲוֹנִי
בהווה חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשְׁעִי, חטאי שמור וקשור אצלך, וַתִּטְפֹּל, הדבקת עַל־עֲוֹנִי עוון נוסף.
וְאוּלָם הַר־נוֹפֵל יִבּוֹל וְצוּר יֶעְתַּק מִמְּקֹמוֹ
וְאוּלָם כמו שלא לעולם חוסנם של איתני הטבע: הַר־נוֹפֵל יִבּוֹל, הופך לעפר וחדל מלהיות הר; וְצוּר, סלע יֶעְתַּק, זז מִמְּקֹמוֹ, ולא נותר על עמדו;
אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר־אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבָדְתָּ
את האֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, ותִּשְׁטֹף, ישטפו את סְפִיחֶיהָ עֲפַר־אָרֶץ, ספיחי האדמה – כך
תִּתְקְפֵהוּ לָנֶצַח וַיַּהֲלֹךְ מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ
תִּתְקְפֵהוּ, תתגבר על האדם לָנֶצַח, וַיַּהֲלֹךְ, ילך מן העולם וימות.
יִכְבְּדוּ בָנָיו וְלֹא יֵדָע וְיִצְעֲרוּ וְלֹא־יָבִין לָמוֹ
יִכְבְּדוּ, יעלו לגדולה בָנָיו, וְהוא לֹא יֵדָע. וְיִצְעֲרוּ ויצטערו, וְלֹא־יָבִין לָמוֹ, להם, ללבם.
אַךְ־בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל
אַךְ־בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב, וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל, תתאבל.