הֶן כּל רָאֲתָה עֵינִי שָׁמְעָה אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ

לאחר שאיוב הראה בדבריו כי ידועה לו גבורתו של ה', הוא חוזר אל דברים מעין אלה שפתח בהם את הנאום:הֶן את כּל מה שאתם מתארים על גדולת ה' ועל כוחו הבלתי מוגבל רָאֲתָה גם עֵינִי, שָׁמְעָה גם אָזְנִי וַתָּבֶן לָהּ.

כְּדַעְתְּכֶם יָדַעְתִּי גַם־אָנִי לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם

כְּדַעְתְּכֶם, את מה שאתם יודעים על גדולת ה' יָדַעְתִּי גַם־אָנִי. לֹא־נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם.

אוּלָם אֲנִי אֶל־שַׁדַּי אֲדַבֵּר וְהוֹכֵחַ אֶל אֵל אֶחְפָּץ

אוּלָם שלא כמותכם, שידיעת גדולתו מביאה אתכם לכניעה ולשתיקה מולו, אֲנִי אֶל־שַׁדַּי, ה' אֲדַבֵּר. וְהוֹכֵחַ אֶל, להתווכח עם אֵל אֶחְפָּץ.

וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי שָׁקֶר רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם

וְאוּלָם אַתֶּם טֹפְלֵי, מדביקים, מורחים דברי שָׁקֶר, רֹפְאֵי אֱלִל, אַל, הבל כֻּלְּכֶם. לכן אין מרפא בדבריכם.

מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן וּתְהִי לָכֶם לְחָכְמָה

מִי־יִתֵּן הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישׁוּן, וּשתיקתכם תְהִי לָכֶם לְחָכְמָה.

שִׁמְעוּ־נָא תוֹכַחְתִּי ורִבוֹת שְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ

שִׁמְעוּ־נָא את תוֹכַחְתִּי, ולרִבוֹת, דברי הריב שאני הוגה בשְׂפָתַי הַקְשִׁיבוּ.

הַלְאֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה ולוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה

יתרה מזו, הַאם לְמען האֵל תְּדַבְּרוּ עַוְלָה, שקר, ובשבילוֹ תְּדַבְּרוּ רְמִיָּה?! הרי אתם יודעים שאינכם אומרים אמת. אתם אומרים זאת מפני שכך צריך להגיד, בין משום שכך כתוב בספרים או מפני שמסורת היא בידכם. בהצדיקכם אותו בוויכוח בינינו יש משוא פנים כלפיו.

הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן אִם־ל אֵל תְּרִיבוּן

הֲפָנָיו תִּשָּׂאוּן?! אִם־למען הצדקת ואמירת סנגוריה על האֵל תְּרִיבוּן?!

הטוֹב כִּי יַחְקֹר אֶתְכֶם אִם כְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ תְּהָתֵלּוּ בוֹ

האם אתם חושבים שטוֹב יהיה לכם כִּי, אם יַחְקֹר הוא אֶתְכֶם?! הרי הוא יכול לחשוף את משוא הפנים הזה. אִם נראה לכם שכְּהָתֵל בֶּאֱנוֹשׁ, הטעיית אדם תְּהָתֵלּוּ בוֹ?! האם אתם סבורים שתוכלו להטעותו, כשם שמטעים בני אדם?!

הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ אֶתְכֶם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן

הרי הוא הוֹכֵחַ יוֹכִיחַ, יעניש אֶתְכֶם, גם אִם־בַּסֵּתֶר פָּנִים תִּשָּׂאוּן.

הֲלֹא שְׂאֵתוֹ תְּבַעֵת אֶתְכֶם וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם

הֲלֹא שְׂאֵתוֹ, אימתו תְּבַעֵת, תבעית אֶתְכֶם, וּפַחְדּוֹ יִפֹּל עֲלֵיכֶם.

זִכְרֹנֵיכֶם מִשְׁלֵי אֵפֶר לְגַבֵּי חֹמֶר גַּבֵּיכֶם

זִכְרֹנֵיכֶם, הדברים שאתם מזכירים ומשננים מִשְׁלֵי, משולים לאֵפֶר, ואין להם קיום. לְגַבֵּי, ערמות, או: גופי חֹמֶר משולים גַּבֵּיכֶם. גביכם או גופיכם אינם מוצקים, אלא הם עשויים חומר המתעוות ומקבל כל צורה שמטביעים בו. דבריכם נאמרים בביטחון עצמי, אך לא אמרות פיכם ולא גופיכם יציבים וחסינים.

הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי וַאֲדַבְּרָה־אָנִי וְיַעֲבֹר עָלַי מָה

הַחֲרִישׁוּ מִמֶּנִּי, שתקו והניחו לי, וַאֲדַבְּרָה־אָנִי, וְיַעֲבֹר עָלַי מָה שיעבור.

עַל־מָה אֶשָּׂא בְשָׂרִי בְשִׁנָּי וְנַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי

עַל־מָה, מדוע אֶשָּׂא, אחזיק את בְשָׂרִי בְשִׁנָּי, אנשוך אותו כדי להתאפק ולשתוק, וְלמה את נַפְשִׁי, נשימתי אָשִׂים בְּכַפִּי, כדי לבלמה ולשתוק?! לחלופין: וְאת נַפְשִׁי אָשִׂים בְּכַפִּי, אסתכן ואומר את אשר על לבי.

הֵן יִקְטְלֵנִי לוֹ אֲיַחֵל אַךְ דְּרָכַי אֶל־פָּנָיו אוֹכִיחַ

הֵן, אם יִקְטְלֵנִי לוֹ, אליו אֲיַחֵל, אצפה. אהבָתי את ה' ומסירותי אליו לא ייבטלו ממני גם אז, אַךְ את דְּרָכַי ואת טענותי אֶל־פָּנָיו, לפניו אוֹכִיחַ, אפרוש, ואייחל לו שיקבל אותן.

גַּם הוּא־לִי לִישׁוּעָה כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא

גַּם, ועוד: הוּא־לִי לִישׁוּעָה. אותי הוא יושיע ולא אתכם כִּי־לֹא לְפָנָיו חָנֵף יָבוֹא. ולכן לא יקבל את דברי החנופה שלכם.

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ מִלָּתִי וְאַחְוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם

שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ את מִלָּתִי, וְתיכנס אַחְוָתִי, אִמרתי שאחַווה בְּאָזְנֵיכֶם.

הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק

הִנֵּה־נָא עָרַכְתִּי מִשְׁפָּט לפני אלוקים, יָדַעְתִּי כִּי־אֲנִי אֶצְדָּק.

מִי־הוּא יָרִיב עִמָּדִי כִּי־עַתָּה אַחֲרִישׁ וְאֶגְוָע

מִי־הוּא יָרִיב, המסוגל לריב עִמָּדִי?! כִּי־עַתָּה אם יהיה מי שיעמוד בריב אתי, אַחֲרִישׁ, אשתוק וְאֶגְוָע. בינתיים אין מי שימנע אותי לעמוד במשפט.

אַךְ־שְׁתַּיִם אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר

עתה איוב פונה ישירות לאלוקים: אַךְ־שְׁתַּיִם, את שני הדברים הבאים אַל־תַּעַשׂ עִמָּדִי, אָז מִפָּנֶיךָ לֹא אֶסָּתֵר, ואחשוף את כל אשר על לבי:

כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק וְאֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי

ראשית, כובד כַּפְּךָ המפליאה בי מכות מֵעָלַי הַרְחַק, וְשנית, אֵמָתְךָ אַל־תְּבַעֲתַנִּי, לא תבהיל אותי. כל עוד אני כפוף מפני הסבל שאתה מייסר אותי בו, ומפני אימתך, אינני יכול לבטא את המתחולל בלבי. אני זקוק לחירות כלשהי כדי לומר את דברי.

וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי

אם יתקיימו שני התנאים – וּקְרָא וְאָנֹכִי אֶעֱנֶה, אוֹ־אֲדַבֵּר וַהֲשִׁיבֵנִי. נוכל לקיים דו-שיח.

כַּמָּה לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי

אני מבקש שתבהיר לי: כַּמָּה יש לִי עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת? וטיבם של פִּשְׁעִי וְחַטָּאתִי הֹדִיעֵנִי.

לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ

לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר, וְתַחְשְׁבֵנִי לְאוֹיֵב לָךְ?! אינני יודע כמה חטאים ואילו חטאים יכולים להצדיק את יחסי האיבה האלה.

העָלֶה נִדָּף תַּעֲרוֹץ וְאֶת קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף

האם עָלֶה נִדָּף, שכבר נשר מן העץ תַּעֲרוֹץ, תשבור?! וְהאם אֶת, אחרי קַשׁ יָבֵשׁ תִּרְדֹּף?!

כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת וְתוֹרִישֵׁנִי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי

כִּי־תִכְתֹּב עָלַי מְרֹרוֹת, שאתה גוזר עלי גזרות מרות כל כך, וְתוֹרִישֵׁנִי, ואתה מוריש לי עֲוֹנוֹת נְעוּרָי, חטאים שכבר תיקנתי וכיפרתי עליהם. ואולי: חטאים שחטאתי עוד לפני שהתבגרתי.

וְתָשֵׂם בַּסַּד רַגְלַי וְתִשְׁמוֹר כָּל־אָרְחֹתָי עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה

וְתָשֵׂם בַּסַּד, מעין כבל עץ שהונח על רגלי אסירים, את רַגְלַי. וְתִשְׁמוֹר את כָּל־אָרְחֹתָי, דרכי, עַל־שָׁרְשֵׁי רַגְלַי תִּתְחַקֶּה, אתה שם חוק, גבול, לכפות רגלי, כך שלא אוכל לזוז או לעשות שום דבר.

והוּא כְּרָקָב יִבְלֶה כְּבֶגֶד אֲכָלוֹ עָשׁ

מדוע אתה מתנכל אלי כך לגופי, והרי הוּא – האדם כְּרָקָב יִבְלֶה ויישחת, כְּבֶגֶד שאֲכָלוֹ עָשׁ, שהוא מחורר, הרוס וחסר תועלת.