נָקְטָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי אֲדַבְּרָה בְּמַר נַפְשִׁי

נָקְטָה, נקעה, קָצָה נַפְשִׁי בְּחַיָּי. אֶעֶזְבָה עָלַי שִׂיחִי, אניח לעצמי לבטא את צערי, אֲדַבְּרָה בְּמַר, מתוך מרירות נַפְשִׁי.

אֹמַר אֶל־אֱלוֹהַּ אַל־תַּרְשִׁיעֵנִי הוֹדִיעֵנִי עַל מַה־תְּרִיבֵנִי

אֹמַר אֶל־אֱלוֹהַּ: אַל־תַּרְשִׁיעֵנִי, תעניש אותי. הוֹדִיעֵנִי עַל מַה־תְּרִיבֵנִי. אני רוצה לדעת במה אני נאשם.

הֲטוֹב לְךָ כִּי־תַעֲשֹׁק כִּי־תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ וְעַל־עֲצַת רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ

הֲטוֹב לְךָ כִּי־תַעֲשֹׁק, שאתה עושה לי עוול, כִּי־תִמְאַס יְגִיעַ כַּפֶּיךָ?! הרי בי השקעת. מדוע אתה מואס בי, וְאילו עַל־עֲצַת, מחשבתם ודרכם של רְשָׁעִים הוֹפָעְתָּ, אתה מתגלה ומאיר, והם ממשיכים לחיות בשלווה.

הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ אִם־כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ תִּרְאֶה

הַעֵינֵי בָשָׂר לָךְ, אִם־כִּרְאוֹת אֱנוֹשׁ, כמו שאדם רואה תִּרְאֶה?! הרי אתה יודע את הכמוס בלבות בני האדם. אתה מכיר גם את המעשים שהם עושים בסתר, ולעיניך פרושה גם התמונה הגדולה של ענייני העולם. אם כך, מדוע אתה מחליף את גמולם של התמים ושל הרשעים?!

הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ אִם־שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר

את האדם, שראייתו מוגבלת, מטים לעתים שיקולים ואינטרסים זרים, הנובעים מחששותיו ודאגותיו בהיותו בן-חלוף. גם תכניותיו של האדם וגם הדחף לממשן מהר מוּנעים מידיעתו שחייו יגיעו לקצם. לעומת זאת, אתה – הֲכִימֵי אֱנוֹשׁ יָמֶיךָ, אִם־שְׁנוֹתֶיךָ כִּימֵי גָבֶר,

כִּי־תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ

כִּי־תְבַקֵּשׁ לַעֲוֹנִי, וּלְחַטָּאתִי תִדְרוֹשׁ?! הרי מול חיי הנצח שלך אין לכל אלה ערך. מדוע אתה מתנכל בי לצבור נגדי ראיות?! הרי אתה מעבר לכל החשבונות הללו.

עַל־דַּעְתְּךָ כִּי־לֹא אֶרְשָׁע וְאֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל

עַל־דַּעְתְּךָ, אתה יודע כִּי־לֹא אֶרְשָׁע, שאינני יכול לפשוע כנגדך, הואיל וְאם ארשע – אֵין מִיָּדְךָ מַצִּיל, ואף אני לא אנצל מידך.

יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי יַחַד סָבִיב וַתְּבַלְּעֵנִי

יתר על כן, יָדֶיךָ עִצְּבוּנִי וַיַּעֲשׂוּנִי, והן עטפו אותי, יַחַד סָבִיב, והנה עתה באותן ‘ידיים' המקיפות אותי קלקלת את אשר עיצבת וַתְּבַלְּעֵנִי, השחַתָּ אותי מכל צד.

זְכָר־נָא כִּי כחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי

זְכָר־נָא כִּי כמו שמגבלים וצרים גוש חֹמֶר, עיסת אדמה, כך עֲשִׂיתָנִי, וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי לבסוף. התיאור של יצירת אדם הראשון חל באופן מושאל על כל אדם.

הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי

הֲלֹא כֶחָלָב תַּתִּיכֵנִי. בתהליך היווצרי ברחם היו מוצקים שהפכו לנוזל. וְכַגְּבִינָה תַּקְפִּיאֵנִי. והיו שם נוזלים שהתמצקו, כתהליך הגיבון של גבינה.

עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי

עוֹר וּבָשָׂר תַּלְבִּישֵׁנִי בתהליך היצירה שלי, וּבַעֲצָמוֹת וְגִידִים תְּשֹׂכְכֵנִי, כיסית אותי.

חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי ופְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי

בכל זה חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי, ומצדי – את פְקֻדָּתְךָ, מצוותך שָׁמְרָה רוּחִי.

וְאֵלֶּה צָפַנְתָּ בִלְבָבֶךָ יָדַעְתִּי כִּי־זֹאת עִמָּךְ

וְכל אֵלֶּה צָפַנְתָּ, שמרת בִלְבָבֶךָ. אתה מכיר ויודע כל פרט מסודות היווצרותי ומחיי. יָדַעְתִּי כִּי־זֹאת עִמָּךְ.

אִם־חָטָאתִי וּשְׁמַרְתָּנִי וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי

אִם־חָטָאתִי – וּשְׁמַרְתָּנִי, אתה מבחין בכך ואינך מעלים עין מחטאי, וּמֵעֲוֹנִי לֹא תְנַקֵּנִי.

אִם־רָשַׁעְתִּי אַלְלַי לִי וְצָדַקְתִּי לֹא־אֶשָּׂא רֹאשִׁי שְׂבַע קָלוֹן וּרְאֵה עָנְיִי

אִם־רָשַׁעְתִּי – אַלְלַי לִי, וְאולם גם אם צָדַקְתִּי – לֹא־אֶשָּׂא, ארים את רֹאשִׁי, אני שְׂבַע קָלוֹן, וּרְאֵה, ואני רואה את עָנְיִי, מאחר שבין כך ובין כך לא תהיה מרוצה ממני.

וְיִגְאֶה כַּשַּׁחַל תְּצוּדֵנִי וְתָשֹׁב תִּתְפַּלָּא בִי

וְיִגְאֶה, עוניי וחרפתי גדלים כאשר כַּשַּׁחַל, כמו שצדים אריה תְּצוּדֵנִי, וְכאשר תָשֹׁב תִּתְפַּלָּא, תפליא בִי את מכותיך.

תְּחַדֵּשׁ עֵדֶיךָ נֶגְדִּי וְתֶרֶב כַּעַשְׂךָ עִמָּדִי חֲלִיפוֹת וְצָבָא עִמִּי

תְּחַדֵּשׁ לאסוף את עֵדֶיךָ נֶגְדִּי, וְתֶרֶב, אתה מרבה את כַּעַשְׂךָ, כעסך עִמָּדִי, עלי, חֲלִיפוֹת, יסורי מתחלפים וְאולם צָבָא, זמנן קבוע, או: המון רב של מכות עִמִּי.

וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי אֶגְוַע וְעַיִן לֹא־תִרְאֵנִי

וְלָמָּה מֵרֶחֶם הֹצֵאתָנִי?! טוב היה יותר אילולא נולדתי. אֶגְוַע הייתי גווע בעודי נפל הנקבר בשקט, וְעַיִן לֹא־תִרְאֵנִי.

כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל

אני כה סובל בימי חיי, שהיה עדיף אילו כַּאֲשֶׁר לֹא־הָיִיתִי אֶהְיֶה, מִבֶּטֶן לַקֶּבֶר אוּבָל, אילו הייתי נפל הנלקח ישירות מן הבטן אל הקבר.

הֲלֹא־מְעַט יָמַי וַחֲדָל וְשִׁית מִמֶּנִּי וְאַבְלִיגָה מְּעָט

הֲלֹא־מְעַט יָמַי, חיי קצרים, וַחֲדָל וְשִׁית לבך מִמֶּנִּי, הנח לי, וְאַבְלִיגָה, אוכל לנוח מְּעָט

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב, בלי שוב אֶל־אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, מחוזות המוות והשאול,

אֶרֶץ עֵפָתָה כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים וַתֹּפַע כְּמוֹ־אֹפֶל

אֶרֶץ עֵפָתָה, מחשכים כְּמוֹ אֹפֶל, חושך כפול ומכופל, מקום צַלְמָוֶת וְלֹא סְדָרִים. הגיהינום מאופיין בהיעדר כל סדר וקביעות. וַתֹּפַע, הצלמוות נראית, או: זורחת כְּמוֹ־אֹפֶל, אפילו האור הזורח שם הוא חשוך.