חזור
ירמיהו
פרק והָעִזוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם וּבִתְקוֹעַ תִּקְעוּ שׁוֹפָר וְעַל־בֵּית הַכֶּרֶם שְׂאוּ מַשְׂאֵת כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל
הָעִזוּ, בִּרחו והתאספו במקום מחסה, בְּנֵי בִנְיָמִן, מִקֶּרֶב יְרוּשָׁלִַם,
הַנָּוָה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי בַּת־צִיּוֹן
אל האשה הַנָּוָה, הנאווה וְהַמְּעֻנָּגָה דָּמִיתִי, דימיתי
אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב רָעוּ אִישׁ אֶת־יָדוֹ
אך בסופו של דבר אֵלֶיהָ יָבֹאוּ רֹעִים וְעֶדְרֵיהֶם, תָּקְעוּ עָלֶיהָ אֹהָלִים סָבִיב, רָעוּ אִישׁ אֶת־יָדוֹ, במקומו. האנשים הגסים המשתלטים, רומסים ואוכלים כל חלקה טובה, הם דימוי לאויבים המכריזים:
קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ מִלְחָמָה קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַצָּהֳרָיִם אוֹי לָנוּ כִּי־פָנָה הַיּוֹם כִּי־יִנָּטוּ צִלְלֵי־עָרֶב
קַדְּשׁוּ עָלֶיהָ, הכינו על בת ציון מִלְחָמָה. קוּמוּ וְנַעֲלֶה למתקפה בַצָּהֳרָיִם. אולם – אוֹי לָנוּ כִּי־פָנָה כבר הַיּוֹם, כִּי־יִנָּטוּ צִלְלֵי־עָרֶב. הצללים נמתחים וכבר התחיל הערב. והם מתעקשים:
קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ
קוּמוּ וְנַעֲלֶה בַלָּיְלָה, וְנַשְׁחִיתָה אַרְמְנוֹתֶיהָ. לא נדחה את המערכה.
כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת כִּרְתוּ עֵצָה וְשִׁפְכוּ עַל־יְרוּשָׁלִַם סֹלְלָה הִיא הָעִיר הָפְקַד כֻּלָּהּ עֹשֶׁק בְּקִרְבָּהּ
כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, שכביכול הוא מפקד על מחנה הצרים:
כְּהָקִיר בַּיִר מֵימֶיהָ כֵּן הֵקֵרָה רָעָתָהּ חָמָס וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל־פָּנַי תָּמִיד חֳלִי וּמַכָּה
כְּהָקִיר, כמו שמנביעה בַּיִר, הבאר את מֵימֶיהָ, כֵּן הֵקֵרָה, מנביעה העיר את רָעָתָהּ. חָמָס, לקיחת ממון שלא כדין וָשֹׁד יִשָּׁמַע בָּהּ עַל־פָּנַי, לפני תָּמִיד, חֳלִי וּמַכָּה.
הִוָּסְרִי יְרוּשָׁלִַם פֶּן־תֵּקַע נַפְשִׁי מִמֵּךְ פֶּן־אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה
הִוָּסְרִי, קחי מוסר יְרוּשָׁלִַם פֶּן־תֵּקַע, שמא תסלוד, תרחק נַפְשִׁי מִמֵּךְ, פֶּן־אֲשִׂימֵךְ שְׁמָמָה, אֶרֶץ לוֹא נוֹשָׁבָה.
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל הָשֵׁב יָדְךָ כְּבוֹצֵר עַל סַלְסִלּוֹת
נבואת התרעה נוספת: כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: עוֹלֵל יְעוֹלְלוּ כַגֶּפֶן, ילקטו את הענבים שנשארו אחר הבציר, את שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. כך ייאמר לבוצר: הָשֵׁב יָדְךָ על הגפן, ללקוט שוב ושוב
עַל־מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ! הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב הִנֵּה דְבַר־ה' הָיָה לָהֶם לְחֶרְפָּה לֹא יַחְפְּצוּ־בוֹ
הנביא מתאונן: עַל־מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה, את מי אוכיח ואתרה, וְיִשְׁמָעוּ?! הִנֵּה עֲרֵלָה, סתומה
ואֵת חֲמַת ה' מָלֵאתִי נִלְאֵיתִי הָכִיל שְׁפֹךְ עַל־עוֹלָל בַּחוּץ וְעַל סוֹד בַּחוּרִים יַחְדָּו כִּי־גַם־אִישׁ עִם־אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ זָקֵן עִם־מְלֵא יָמִים
ואני, אֵת חֲמַת, זעם ה' מָלֵאתִי, התמלאתי, כשקיבלתי את הנבואה, נִלְאֵיתִי להָכִיל. העצמה שהתמלאתי בה עלולה להתפרץ. ואכן כך הנבואה מורה לי: שְׁפֹךְ חמתך עַל־עוֹלָל, ילד קטן בַּחוּץ, וְעַל סוֹד, שיחת מפגש של בַּחוּרִים יַחְדָּו, כִּי־גַם־אִישׁ עִם־אִשָּׁה יִלָּכֵדוּ, זָקֵן עִם־מְלֵא יָמִים, מי שהושלמו ימיו.
וְנָסַבּוּ בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים שָׂדוֹת – לְחֶרְפָּה וְנָשִׁים יַחְדָּו כִּי־אַטֶּה אֶת־יָדִי עַל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם־ה'
וְנָסַבּוּ, יועברו בָתֵּיהֶם לַאֲחֵרִים, וכן השָׂדוֹת – לְחֶרְפָּה וְהנָשִׁים יַחְדָּו, כולם. כִּי־אַטֶּה אֶת־יָדִי, אסמן עַל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, לצאת ממנה,
כִּי מִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע וּמִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר
כִּי כל ישראל מִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם כֻּלּוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, מפקיעי ממון, חמסנים, וּמִנָּבִיא וְעַד־כֹּהֵן, האנשים שבידם הכבוד והיוקרה הרוחניים, הנבואה, התורה והמקדש, כֻּלּוֹ עֹשֶׂה שָּׁקֶר. כולם שקרנים.
וַיְרַפְּאוּ אֶת־שֶׁבֶר עַמִּי עַל־נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם
שלא כנביאי האמת, שתבעו מן העם תביעות קשות – וַיְרַפְּאוּ אֶת־שֶׁבֶר, מצוקת עַמִּי עַל־נְקַלָּה, בקלות יתרה, לֵאמֹר: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם", הכול יהיה בסדר, וְאף על פי שאֵין שָׁלוֹם, משום שהם אדישים לשקר.
הוֹבִישׁוּ כִּי־תוֹעֵבָה עָשׂוּ גַּם־בּוֹשׁ לֹא־יֵבוֹשׁוּ גַּם־הַכְלִים לֹא יָדָעוּ לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים בְּעֵת־פְּקַדְתִּים יִכָּשְׁלוּ אָמַר ה'
הוֹבִישׁוּ, הם היו אמורים להתבייש
כֹּה אָמַר ה' עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים וּרְאוּ וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם אֵי־זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב – וּלְכוּ־בָהּ וּמִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹא נֵלֵךְ
כֹּה אָמַר ה': עִמְדוּ עַל־דְּרָכִים, אופני התנהגות וּרְאוּ, וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם, מימי קדם: אֵי־זֶה דֶרֶךְ הַטּוֹב – וּלְכוּ־בָהּ, וּבכך מִצְאוּ מַרְגּוֹעַ לְנַפְשְׁכֶם בכל הלבטים ופרשות הדרכים. וַיֹּאמְרוּ במענה לדברי העצה והריצוי: לֹא נֵלֵךְ. איננו מעוניינים בחיפושי הדרך ולא ללכת בה.
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ לֹא נַקְשִׁיב
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם צֹפִים, שישקיפו ממקום גבוה ויתריעו מפני סכנות: הַקְשִׁיבוּ לְקוֹל שׁוֹפָר, המאותת מלחמה. וַיֹּאמְרוּ: איננו מתכוונים לחפש את הדרך הישרה, ולא זו בלבד לֹא נַקְשִׁיב לדברי מוסר שייאמרו באוזנינו.
לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם
לָכֵן שִׁמְעוּ, הַגּוֹיִם בכלל, וּדְעִי, עֵדָה, ישראל, אֶת העוונות אֲשֶׁר נמצאים בָּם.
שִׁמְעִי הָאָרֶץ הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם כִּי עַל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ וְתוֹרָתִי וַיִּמְאֲסוּ־בָהּ
שִׁמְעִי, הָאָרֶץ: הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל, על הָעָם הַזֶּה פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם, תוצאה של דרך החשיבה ואופן ההתנהגות שלהם, כִּי עַל, אל דְּבָרַי לֹא הִקְשִׁיבוּ, וְתוֹרָתִי הם עוזבים וַיִּמְאֲסוּ־בָהּ.
לָמָּה־זֶּה לִי לְבוֹנָה משְּׁבָא תָבוֹא וְקָנֶה הַטּוֹב מֵאֶרֶץ מֶרְחָק! עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן וְזִבְחֵיכֶם לֹא־עָרְבוּ לִי
לָמָּה־זֶּה לִי לְבוֹנָה אשר מארץ שְּׁבָא תָבוֹא ללוות את קרבנותיכם, וְקָנֶה הבושם הַטּוֹב הבא מֵאֶרֶץ מֶרְחָק?! חרף מאמציכם אין לי בהם נחת, כי עֹלוֹתֵיכֶם לֹא לְרָצוֹן, הם אינם רצויים ואינם מְרַצים עליכם, וְזִבְחֵיכֶם לֹא־עָרְבוּ לִי, מפני שאינכם נוהגים כראוי.
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶל־הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו שָׁכֵן וְרֵעוֹ וְאָבָדוּ
לָכֵן כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶל־הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים, וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו, ושָׁכֵן וְרֵעוֹ ייכשלו וְאָבָדוּ.
כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ
נבואת איום נוספת: כֹּה אָמַר ה': הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר, יתעורר מִיַּרְכְּתֵי, מקצות אָרֶץ. אלו הם הבבלים,
קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל־סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת־צִיּוֹן
קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ. אַכְזָרִי הוּא העם הזה וְלֹא יְרַחֵמוּ. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל־סוּסִים יִרְכָּבוּ. עם זה עָרוּךְ כְּאִישׁ גיבור לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ, בַּת־צִיּוֹן. אַת היעד שלהם.
שָׁמַעְנוּ אֶת־שָׁמְעוֹ רָפוּ יָדֵינוּ צָרָה הֶחֱזִקַתְנוּ חִיל כַּיּוֹלֵדָה
שָׁמַעְנוּ אֶת־שָׁמְעוֹ של האויב הזה, ורָפוּ יָדֵינוּ מרוב פחד. צָרָה, מצוקה הֶחֱזִקַתְנוּ, אחזה בנו, חִיל, רעד כַּיּוֹלֵדָה.
אַל־תֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וּבַדֶּרֶךְ אַל־תֵּלֵכוּ כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב
אַל־תֵּצְאוּ אל הַשָּׂדֶה, וּבַדֶּרֶךְ אַל־תֵּלֵכוּ, כִּי חֶרֶב יש לְאֹיֵב, מָגוֹר, פחד מִסָּבִיב.
בַּת־עַמִּי חִגְרִי־שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר אֵבֶל יָחִיד עֲשִׂי־לָךְ מִסְפַּד תַּמְרוּרִים כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ
בַּת־עַמִּי, חִגְרִי־שָׂק וְהִתְפַּלְּשִׁי בָאֵפֶר, אֵבֶל על מות בן יָחִיד עֲשִׂי־לָךְ, אבלות מוחלטת בלא נחמה, מִסְפַּד תַּמְרוּרִים, מספד מר, כִּי פִתְאֹם יָבֹא הַשֹּׁדֵד עָלֵינוּ. ואז לא יהיה פנאי לעשות דבר, לכן ראוי שתתחילו להספיד כבר כעת.
בָּחוֹן נְתַתִּיךָ בְעַמִּי מִבְצָר וְתֵדַע וּבָחַנְתָּ אֶת־דַּרְכָּם
דברי ה' אל הנביא:בָּחוֹן, מגדל צופים, או: נקודת מבחן כלשהי
כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים הֹלְכֵי רָכִיל נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל כֻּלָּם מַשְׁחִיתִם הֵמָּה
בבחינתך תגלה כי כֻּלָּם סָרֵי סוֹרְרִים, סרי דרך מרדניים, הֹלְכֵי רָכִיל, ואין הם מזיקים רק בדיבוריהם, אלא הם ככלי נשק והשחתה העשויים נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל. כֻּלָּם מַשְׁחִיתִם זה את זה הֵמָּה.
נָחַר מַפֻּחַ מֵאֵשׁ תַּם עֹפָרֶת לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף וְרָעִים לֹא נִתָּקוּ
נָחַר, יבש ואינו נופח כראוי מַפֻּחַ, המכשיר לליבוי האש מֵרוב האֵשׁ, תַּם, הולכת ונשרפת גם העֹפָרֶת, שאמורה לסייע לתהליך ההתכה. לַשָּׁוְא צָרַף צָרוֹף, בעבודתו של הצורף אין תועלת, וְרָעִים, סיגים לֹא נִתָּקוּ, אינם נפרדים מן המתכת.
כֶּסֶף נִמְאָס קָרְאוּ לָהֶם כִּי־מָאַס ה' בָּהֶם
כֶּסֶף נִמְאָס, מתכת מלוכלכת קָרְאוּ לָהֶם, אי אפשר לנקות מהם את הסיגים, וכל זאת, כִּי־מָאַס ה' בָּהֶם. כל התוכחות אינן מוליכות לזיקוק וניקוי, ומשום כך אין לישראל תקנה אלא במפלתם.