חזור
ירמיהו
פרק מטלִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה' הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ מַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם אֶת־גָּד וְעַמּוֹ בְּעָרָיו יָשָׁב!
לִבְנֵי עַמּוֹן כֹּה אָמַר ה': הֲבָנִים אֵין לְיִשְׂרָאֵל, אִם־יוֹרֵשׁ אֵין לוֹ, האם אין לישראל בנים או יורשים אחרים — ומַדּוּעַ יָרַשׁ מַלְכָּם, מלך העמונים,
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּת בְּנֵי־עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְהָיְתָה לְתֵל שְׁמָמָה וּבְנֹתֶיהָ בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹרְשָׁיו אָמַר ה'
לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְהִשְׁמַעְתִּי אֶל־רַבַּת, העיר רבה, בירתם של בְּנֵי־עַמּוֹן תְּרוּעַת מִלְחָמָה, ובסופה של מלחמה זו — וְהָיְתָה רבה לְתֵל שְׁמָמָה, וּבְנֹתֶיהָ, הערים הקטנות שסביבה בָּאֵשׁ תִּצַּתְנָה, וְיָרַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת־יֹרְשָׁיו, אָמַר ה'. אלה שהתיימרו להיות היורשים של ישראל יאבדו מארצם, וישראל יירשום.
הֵילִילִי חֶשְׁבּוֹן כִּי שֻׁדְּדָה עַי צְעַקְנָה בְּנוֹת רַבָּה חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה בַּגְּדֵרוֹת כִּי מַלְכָּם בַּגּוֹלָה יֵלֵךְ כֹּהֲנָיו וְשָׂרָיו יַחְדָּיו
הֵילִילִי, יללי, העיר חֶשְׁבּוֹן שבמואב, כִּי שֻׁדְּדָה העיר העמונית עַי הסמוכה. צְעַקְנָה, בְּנוֹת רַבָּה, רבת עמון, חֲגֹרְנָה שַׂקִּים, סְפֹדְנָה וְהִתְשׁוֹטַטְנָה, ושוטטו בַּגְּדֵרוֹת, בין הגדרות, או בשטחי המרעה לקונן או להימלט שם, שכן חומות העיר כבר אינן מגינות,
מַה־תִּתְהַלְלִי בָּעֲמָקִים זָב עִמְקֵךְ הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַבֹּטְחָה בְּאֹצְרֹתֶיהָ מִי יָבוֹא אֵלָי!
מַה־תִּתְהַלְלִי, תשתבחי, עמון, בָּעֲמָקִים, האזורים הפוריים — הלוא זָב, נזל, התמוסס והלך עִמְקֵךְ,
הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד נְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת מִכָּל־סְבִיבָיִךְ וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד
הִנְנִי מֵבִיא עָלַיִךְ פַּחַד, נְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת, מִכָּל־סְבִיבָיִךְ. וְנִדַּחְתֶּם אִישׁ לְפָנָיו, כל אחד יברח לנגדו בלא כיוון, וְאֵין מְקַבֵּץ לַנֹּדֵד.
וְאַחֲרֵי־כֵן אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן נְאֻם־ה'
וְאַחֲרֵי־כֵן, אחרי המפלה הגדולה, אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת בְּנֵי־עַמּוֹן. נְאֻם־ה'.
לֶאֱדוֹם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן אָבְדָה עֵצָה מִבָּנִים נִסְרְחָה חָכְמָתָם!
נבואה לֶאֱדוֹם, שאף היא ממלכה קטנה,
נֻסוּ הָפְנוּ הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי דְּדָן כִּי אֵיד עֵשָׂו הֵבֵאתִי עָלָיו עֵת פְּקַדְתִּיו
נֻסוּ, הָפְנוּ, התפנו, הֶעְמִקוּ לָשֶׁבֶת, רדו להיסתר,
אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ — לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת אִם־גַּנָּבִים בַּלַּיְלָה — הִשְׁחִיתוּ דַיָּם
אִם־בֹּצְרִים בָּאוּ לָךְ — לֹא יַשְׁאִרוּ עוֹלֵלוֹת, ענבים בודדים?! הרי בדרך כלל הבוצרים משאירים אחריהם מעט ענבים בכרם, ואִם־גַּנָּבִים באים בַּלַּיְלָה — הִשְׁחִיתוּ דַיָּם. הם משחיתים כדי צורכם ולא יותר;
כִּי־אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת־עֵשָׂו גִּלֵּיתִי אֶת־מִסְתָּרָיו וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל שֻׁדַּד זַרְעוֹ וְאֶחָיו וּשְׁכֵנָיו וְאֵינֶנּוּ
ואילו לך לא יישאר דבר מיבולך ואוצרותייך, כִּי־אֲנִי חָשַׂפְתִּי אֶת־עֵשָׂו, אבי אדום,
עָזְבָה יְתֹמֶיךָ אֲנִי אֲחַיֶּה וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ
עָזְבָה, עזוב יְתֹמֶיךָ, ואֲנִי אֲחַיֶּה אותם, וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ. לכם עצמכם אין כל תקווה, ועל היתומים והאלמנות לסמוך על רחמי שמים.
כִּי־כֹה אָמַר ה' הִנֵּה אֲשֶׁר־אֵין מִשְׁפָּטָם לִשְׁתּוֹת הַכּוֹס שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ וְאַתָּה הוּא נָקֹה תִּנָּקֶה! לֹא תִנָּקֶה כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה
כִּי־כֹה אָמַר ה': הִנֵּה העמים אֲשֶׁר־אֵין מִשְׁפָּטָם, אינם רגילים לִשְׁתּוֹת את הַכּוֹס, הפורענות — גם הם שָׁתוֹ יִשְׁתּוּ אותה, וְאַתָּה הוּא שנָקֹה תִּנָּקֶה?! גם השלווים שבעמי האזור הוכו קשות, בין השאר מיד נבוכדנאצר, ומדינה קטנה הסגורה בתוך עצמה כאדום חושבת שתצא מהעניין בלא פגע?! לֹא תִנָּקֶה, כִּי שָׁתֹה תִּשְׁתֶּה גם אתה את כוס התרעלה.
כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־ה' כִּי־לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה וְכָל־עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם
כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם־ה', כִּי־לְשַׁמָּה, לְחֶרְפָּה, לְחֹרֶב, ליובש ובצורת, או: לחורבן וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה, עיר גדולה באדום, המסמלת לעתים את אדום כולה.
שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה' וְצִיר בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה
שְׁמוּעָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת ה', וְצִיר, שליח בַּגּוֹיִם שָׁלוּחַ. כבר נשלחו שליחים אל ראשי המדינות בחשאי או שלא בחשאי לאמור: הִתְקַבְּצוּ וּבֹאוּ עָלֶיהָ — על אדום וְקוּמוּ לַמִּלְחָמָה.
כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם
כִּי־הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם, בָּזוּי בָּאָדָם. אתם עם קטן שאיש אינו מכבדו.
תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי־תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ — מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם־ה'
תִּפְלַצְתְּךָ, אליליך המזוויעים
וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיִשְׁרֹק עַל־כָּל־מַכּוֹתֶהָ
וְהָיְתָה אֱדוֹם לְשַׁמָּה, לשממה. כֹּל עֹבֵר עָלֶיהָ הרואה את החורבן יִשֹּׁם, ישתומם וְיִשְׁרֹק בבוז עַל־כָּל־מַכּוֹתֶהָ.
כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ אָמַר ה' לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם
כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה וּשְׁכֵנֶיהָ, אָמַר ה', לֹא־יֵשֵׁב שָׁם — בארץ אדום אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם.
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן אֶל־נְוֵה אֵיתָן כִּי־אַרְגִּיעָה אֲרִיצֶנּוּ מֵעָלֶיהָ וּמִי בָחוּר אֵלֶיהָ אֶפְקֹד כִּי מִי כָמוֹנִי וּמִי יֹעִידֶנִּי וּמִי־זֶה רֹעֶה אֲשֶׁר יַעֲמֹד לְפָנָי
הִנֵּה כְּאַרְיֵה יַעֲלֶה ויגיח מִגְּאוֹן הַיַּרְדֵּן, אזור הגאות מסביב לנהר, שהיה מלא בצמחייה עבותה, ושכנו בו אריות גם אלף שנים לאחר זמנו של ירמיהו, אֶל־נְוֵה אֵיתָן, מקום מרעה עצום. כִּי־אַרְגִּיעָה, בן רגע אֲרִיצֶנּוּ, אשלח אותו להיות מֵעָלֶיהָ — על הכבשה, המגלמת את אדום השאננה.
לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל אֱדוֹם וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן אִם־לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן אִם־לֹא יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם
לָכֵן שִׁמְעוּ עֲצַת־ה' אֲשֶׁר יָעַץ אֶל, על אֱדוֹם, וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר חָשַׁב אֶל יֹשְׁבֵי תֵימָן: אִם־לוֹא, אכן יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן. הם יהיו כה עלובים, שאפילו חיילים צעירים ולא מנוסים יגררו אותם כמו טרף. אִם־לֹא, באמת יַשִּׁים עֲלֵיהֶם נְוֵהֶם, יהפוך את בתיהם לשממה.
מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ צְעָקָה — בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ
מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ, צְעָקָה של האדומים — בְּיַם־סוּף נִשְׁמַע קוֹלָהּ.
הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה
הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה האויב וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל־בָּצְרָה. וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה.
לְדַמֶּשֶׂק בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד כִּי־שְׁמֻעָה רָעָה שָׁמְעוּ נָמֹגוּ בַּיָּם דְּאָגָה הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל
נבואה לְממלכת דַמֶּשֶׂק: בּוֹשָׁה חֲמָת וְאַרְפָּד, ערי ארם-דמשק נהיו לכלימה וחרפה, כִּי־שְׁמֻעָה רָעָה על בוא אויב שָׁמְעוּ, ונָמֹגוּ, נמסו ונחלשו, כמו מי שנמצא בַּיָּם מדְּאָגָה, הַשְׁקֵט, להירגע לֹא יוּכָל.
רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה צָרָה וַחֲבָלִים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה
רָפְתָה, נחלשה דַמֶּשֶׂק, הִפְנְתָה, פנתה לָנוּס, וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה, היא רעדה, צָרָה וַחֲבָלִים, צירים אֲחָזַתָּה כַּיּוֹלֵדָה. הארמים במצוקה קשה, ומעמדם מתמוטט לנגדם.
אֵיךְ לֹא־עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּת קִרְיַת מְשׂוֹשִׂי !
וכך הם אומרים: אֵיךְ לֹא־עֻזְּבָה, כיצד לא הניחו הכובשים
לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת
לָכֵן יִפְּלוּ בַחוּרֶיהָ בִּרְחֹבֹתֶיהָ, וְכָל־אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה יִדַּמּוּ, ייכרתו
וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד
וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת דַּמָּשֶׂק, וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בֶּן־הֲדָד, שמלך בדמשק במשך שנים.
לְקֵדָר וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל כֹּה אָמַר ה' קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם
הנבואה המיועדת לְקֵדָר, שבט או איגוד שבטים ערביים בשוליה של ארץ ישראל, וּלְמַמְלְכוֹת חָצוֹר, שכנראה גם הן ממלכות ערביות באזור, אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל. כֹּה אָמַר ה': קוּמוּ עֲלוּ אֶל־קֵדָר וְשָׁדְדוּ אֶת־בְּנֵי־קֶדֶם, בני המזרח.
אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ יְרִיעוֹתֵיהֶם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ לָהֶם וְקָרְאוּ עֲלֵיהֶם מָגוֹר מִסָּבִיב
את אָהֳלֵיהֶם וְצֹאנָם יִקָּחוּ, את יְרִיעוֹתֵיהֶם, יריעות האוהלים שלהם וְכָל־כְּלֵיהֶם וּגְמַלֵּיהֶם יִשְׂאוּ וייקחו לָהֶם. לא מדובר בכיבוש שטח אלא בשוד בהמותיהם וחפציהם של שבטים נודדים. וְקָרְאוּ, הבריות יאמרו עֲלֵיהֶם דברי מָגוֹר, אימה מִסָּבִיב::
נֻסוּ נֻּדוּ מְאֹד הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת יֹשְׁבֵי חָצוֹר נְאֻם־ה' כִּי־יָעַץ עֲלֵיכֶם נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל עֵצָה וְחָשַׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה
נֻסוּ, נֻּדוּ, נועו מְאֹד. הֶעְמִיקוּ לָשֶׁבֶת, התחבאו
קוּמוּ עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְׁלֵיו יוֹשֵׁב לָבֶטַח נְאֻם־ה' לֹא־דְלָתַיִם וְלֹא־בְרִיחַ לוֹ בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ
קוּמוּ, עֲלוּ אֶל־גּוֹי שְׁלֵיו היוֹשֵׁב לָבֶטַח, נְאֻם־ה', גוי שלֹא־דְלָתַיִם וְלֹא־בְרִיחַ, מוט הנועל את השער לוֹ, בָּדָד יִשְׁכֹּנוּ. עם נוודים. למרות שאין בו כדי לאיים, נבוכדנאצר ישדוד אותו בדרכו.
וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם — לְשָׁלָל וְזֵרִתִים לְכָל־רוּחַ קְצוּצֵי פֵאָה וּמִכָּל־עֲבָרָיו אָבִיא אֶת־אֵידָם נְאֻם־ה'
וְהָיוּ גְמַלֵּיהֶם לָבַז, וַהֲמוֹן מִקְנֵיהֶם — לְשָׁלָל. וְזֵרִתִים, אפזר אותם לְכָל־רוּחַ, קְצוּצֵי פֵאָה. נראה ששבטים אלה נהגו להסתפר ולקצוץ את שערותיהם.
וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים שְׁמָמָה עַד־עוֹלָם לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם
וְהָיְתָה חָצוֹר לִמְעוֹן תַּנִּים, שְׁמָמָה עַד־עוֹלָם. לֹא־יֵשֵׁב שָׁם אִישׁ, וְלֹא־יָגוּר בָּהּ בֶּן־אָדָם. כל האזור המדברי שנמצא על גבולות ארץ ישראל המזרחיים והדרומיים יהיה שממה.
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר׃
אֲשֶׁר הָיָה דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־עֵילָם, בְּרֵאשִׁית מַלְכוּת צִדְקִיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, לֵאמֹר׃
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם
כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת־קֶשֶׁת עֵילָם, שהיא רֵאשִׁית גְּבוּרָתָם וכוחם.
וְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם וְזֵרִתִים לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה וְלֹא־יִהְיֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא שָׁם נִדְּחֵי עֵילָם
וְהֵבֵאתִי אֶל־עֵילָם אַרְבַּע רוּחוֹת מֵאַרְבַּע קְצוֹת הַשָּׁמַיִם, וְזֵרִתִים, אפזר אותם לְכֹל הָרֻחוֹת הָאֵלֶּה, וְלֹא־יִהְיֶה, יימצא הַגּוֹי אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא, יבואו לשָׁם נִדְּחֵי עֵילָם. העילמים לא יוכלו להגן על עצמם, והם יתפזרו בקרב עמים אחרים.
וְהַחְתַּתִּי אֶת־עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה אֶת־חֲרוֹן אַפִּי נְאֻם־ה' וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם
וְהַחְתַּתִּי, אשבור אֶת־עֵילָם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וְלִפְנֵי מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וְהֵבֵאתִי עֲלֵיהֶם רָעָה, אֶת־חֲרוֹן אַפִּי, כעסי. נְאֻם־ה'. וְשִׁלַּחְתִּי אַחֲרֵיהֶם אֶת־הַחֶרֶב עַד כַּלּוֹתִי אוֹתָם.
וְשַׂמְתִּי כִסְאִי בְּעֵילָם וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים נְאֻם־ה'
וְשַׂמְתִּי את כִסְאִי בְּעֵילָם לשפוט אותה, וְהַאֲבַדְתִּי מִשָּׁם מֶלֶךְ וְשָׂרִים. נְאֻם־ה'.
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת עֵילָם נְאֻם־ה'
וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּת עֵילָם. נְאֻם־ה'. אמנם לא הייתה לעילם תחייה כמדינה עצמאית, ולא נשאר דבר מהממלכה מלבד זיכרון היסטורי, אבל היא לא נותרה שוממה ואנשים חיים על אדמתה עד היום.