Jeremiah 42

חזור

ירמיהו

פרק מב

וַיִּגְּשׁוּ כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן־הוֹשַׁעְיָה וְכָל־הָעָם מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל

וַיִּגְּשׁוּ אל ירמיהו כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן־הוֹשַׁעְיָה וְכָל־הָעָם ששרדו את החורבן והתגבשו לקבוצה, מִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל,

וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא תִּפָּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּי־נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵֶּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ

וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: תִּפָּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ, וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כָּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת, כִּי־נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵֶּה, כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָנוּ. מכל הממלכה, שריה וצבאה נשארו מספר גדודים קטנים ומעט תושבים ששרדו.

וְיַגֶּד־לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ־בָּהּ וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה

וְיַגֶּד־לָנוּ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵלֶךְ־בָּהּ, וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶׂה. מתוך מצוקה ומבוכה הם פונים אל הנביא שיביא לפני ה' את בקשתם, והוא יורה להם מה לעשות.

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם — אַגִּיד לָכֶם לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: שָׁמַעְתִּי, קיבלתי. הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם ומבקש ממנו מענה לשאלתכם. וְהָיָה כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה ה' אֶתְכֶם — אַגִּיד לָכֶם. לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָר. אמנם רק משה רבנו היה יכול לפנות אל אלוקים ולקבל תשובה מידית, ובכל זאת ירמיהו אמר להם: אני אתפלל אל ה', ואם הוא יתן בפי מענה — אמסור אותו לכם בדיוק. את דעתי הפוליטית והאסטרטגית אוכל אולי לומר מעצמי, אך לא את דבר ה'.

וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ יְהִי ה' בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם־לֹא כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ — כֵּן נַעֲשֶׂה

וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ: יְהִי ה' בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן, אִם־לֹא כְּכָל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִשְׁלָחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ — כֵּן נַעֲשֶׂה.

אִם־טוֹב וְאִם־רָע — בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו — נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ

אִם־טוֹב וְאִם־רָע — בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו — נִשְׁמָע, לְמַעַן אֲשֶׁר יִיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ. הם מביעים מחויבות מוחלטת לדבר ה'.

וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ

ירמיהו לא קיבל תשובה מידית, אבל — וַיְהִי מִקֵּץ עֲשֶׂרֶת יָמִים, וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ.

וַיִּקְרָא אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְאֶל כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל

וַיִּקְרָא ירמיהו אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְאֶל כָּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וּלְכָל־הָעָם לְמִקָּטֹן וְעַד־גָּדוֹל,

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֵלָיו לְהַפִּיל תְּחִנַּתְכֶם לְפָנָיו׃

אִם־שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת — וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ כִּי נִחַמְתִּי אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם

אִם־שׁוֹב תֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ הַזֹּאת — וּבָנִיתִי אֶתְכֶם וְלֹא אֶהֱרֹס, וְנָטַעְתִּי אֶתְכֶם וְלֹא אֶתּוֹשׁ, אעקור, כִּי נִחַמְתִּי, התחרטתי כביכול אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לָכֶם. אם תישארו בארץ — תשתרשו ותצליחו בה. ולנוכח פחדם מנקמתו הצפויה של מלך בבל ביהודה המורדת אומר הנביא:

אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר־אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו אַל־תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ נְאֻם־ה' כִּי־אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ

אַל־תִּירְאוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ בָּבֶל אֲשֶׁר־אַתֶּם יְרֵאִים מִפָּנָיו. והוא שב ומבטיחם: אַל־תִּירְאוּ מִמֶּנּוּ, נְאֻם־ה', כִּי־אִתְּכֶם אָנִי לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וּלְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ. אתם תוכלו לחיות בבטחה בארץ.

וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם

וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לפני מלך בבל, וְרִחַם אֶתְכֶם, וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַתְכֶם, הנחלות שהיו לכם בעבר.

וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם

וְאִם־אֹמְרִים אַתֶּם: "לֹא נֵשֵׁב בָּאָרֶץ הַזֹּאת", לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם, אם אתם סבורים שלא לציית לדברי —

לֵאמֹר לֹא כִּי אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא אֲשֶׁר לֹא־נִרְאֶה מִלְחָמָה וְקוֹל שׁוֹפָר לֹא נִשְׁמָע וְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְעָב וְשָׁם נֵשֵׁב

לֵאמֹר: "לֹא, כִּי אל אֶרֶץ מִצְרַיִם נָבוֹא, אֲשֶׁר שם לֹא־נִרְאֶה מִלְחָמָה, וְקוֹל שׁוֹפָר התרעה לֹא נִשְׁמָע, וְלַלֶּחֶם לֹא־נִרְעָב, וְשָׁם נֵשֵׁב, נתקיים".

וְעַתָּה לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־ה' שְׁאֵרִית יְהוּדָה כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אִם־אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם —

וְעַתָּה, כיוון שנראה שאתם מעדיפים את האפשרות האחרת — לברוח לממלכה הסמוכה, שבה אתם חושבים למצוא ביטחון — לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר־ה' שְׁאֵרִית יְהוּדָה: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִם־אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם —

וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה — שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ — שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם מִצְרַיִם וְשָׁם תָּמֻתוּ

וְהָיְתָה הַחֶרֶב אֲשֶׁר אַתֶּם יְרֵאִים מִמֶּנָּה — שָׁם תַּשִּׂיג אֶתְכֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְהָרָעָב אֲשֶׁר־אַתֶּם דֹּאֲגִים מִמֶּנּוּ — שָׁם יִדְבַּק אַחֲרֵיכֶם, במִצְרַיִם, וְשָׁם תָּמֻתוּ.

וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם לָבוֹא מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם — יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם

וְיִהְיוּ כָל־הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־שָׂמוּ אֶת־פְּנֵיהֶם, תכננו לָבוֹא למִצְרַיִם לָגוּר שָׁם — יָמוּתוּ בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדָּבֶר, וְלֹא־יִהְיֶה לָהֶם שָׂרִיד וּפָלִיט מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם.

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי עַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם — כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם מִצְרָיִם וִהְיִיתֶם לְאָלָה וּלְשַׁמָּה וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה וְלֹא־תִרְאוּ עוֹד אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר נִתַּךְ אַפִּי וַחֲמָתִי, כעסי הרב עַל־יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם — כֵּן תִּתַּךְ חֲמָתִי עֲלֵיכֶם בְּבֹאֲכֶם למִצְרָיִם, וִהְיִיתֶם דגם לְאָלָה, קללה וּלְשַׁמָּה, להשתוממות וְלִקְלָלָה וּלְחֶרְפָּה, וְלֹא־תִרְאוּ עוֹד אֶת־הַמָּקוֹם הַזֶּה — ארץ יהודה. אם תִּגלו למצרים — שם תמותו, ולא בכבוד.

דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם שְׁאֵרִית יְהוּדָה אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי־הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם

נראה שכשירמיהו מסר להם את דברי ה', הוא חש שכבר גמלה בלבם ההחלטה לצאת למצרים, שלא כפי שהצהירו, שישמעו לכל מה שיאמר להם; ובעצם הם הוליכו שולל אותו ואת עצמם. לכן הוא מוסיף דברים משלו: דִּבֶּר ה' עֲלֵיכֶם, שְׁאֵרִית יְהוּדָה: אַל־תָּבֹאוּ מִצְרָיִם. יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי־הַעִידֹתִי, התריתי בָכֶם הַיּוֹם,

כִּי הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם כִּי־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ — כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְעָשִׂינוּ

כִּי הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, עשיתם שקר בעצמכם, כִּי־אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי אֶל־ה' אֱלֹהֵיכֶם לֵאמֹר: הִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ, וּכְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ — כֵּן הַגֶּד־לָנוּ וְעָשִׂינוּ.

וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם

וָאַגִּד לָכֶם הַיּוֹם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְכֹל אֲשֶׁר־שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם

וְעַתָּה יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר תָּמוּתוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר חֲפַצְתֶּם לָבוֹא לָגוּר שָׁם. נבואתו של ירמיהו היא אפוא חד-משמעית: אם תישארו בארץ תזכו בביטחון, הצלחה ושגשוג, ולא תהיה לכם סיבה לפחד ממלך בבל. לעומת זאת, אם תצאו למצרים, יבואו עליכם רק צרות, סבל וייסורים.