הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה'אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ וְהוּא אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה

הַדָּבָר, שייאמר הלאה, אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה'. וכאן יוקדם תיאור מפורט של השתלשלות המאורעות שהיו רקע לאותה נבואה: אַחַר שַׁלַּח אֹתוֹ נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים מִן־הָרָמָה בְּקַחְתּוֹ אֹתוֹ, וְהוּא — ירמיהו היה אז אָסוּר בָּאזִקִּים בְּתוֹךְ כָּל־גָּלוּת, קהילת גולי יְרוּשָׁלִַם וִיהוּדָה הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה. כיוון שהיהודים גלו לבבל, ירמיהו התלווה אליהם, אלא שכנראה היה מוכָּר, והרי נבוכדנאצר הורה לנבוזראדן לטפל בו באופן מיוחד.

וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה

לכן — וַיִּקַּח רַב־טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ, את ירמיהו וַיֹּאמֶר אֵלָיו: ה' אֱלֹהֶיךָ דִּבֶּר אֶת־הָרָעָה הַזֹּאת אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה. נבואתך התקיימה.

וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר כִּי־חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא־ שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ — וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה

וַיָּבֵא וַיַּעַשׂ ה' כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, כִּי־חֲטָאתֶם לַה' וְלֹא־ שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלוֹ — וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה.

וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל — בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל — חֲדָל רְאֵה כָּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ אֶל־ טוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה — לֵךְ

וְעַתָּה הִנֵּה פִתַּחְתִּיךָ הַיּוֹם מִן־הָאזִקִּים אֲשֶׁר עַל־יָדֶךָ. אשחרר אותך, ואתה תהפוך אדון לגורלך ותוכל לבחור — אִם־טוֹב בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא אִתִּי בָבֶל — בֹּא וְאָשִׂים אֶת־עֵינִי עָלֶיךָ, אשגיח עליך כאורח נכבד הזוכה ליחס אישי; וְאִם־רַע בְּעֵינֶיךָ לָבוֹא־אִתִּי בָבֶל — חֲדָל ותישאר בארץ. אם תבחר להישאר — רְאֵה כָּל־הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, אֶל־הטוֹב וְאֶל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת שָׁמָּה — לֵךְ.

וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל בְּעָרֵי יְהוּדָה וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת — לֵךְ

וְעוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב, בעוד ירמיהו שהה ולא שב אחור, המליצו לפניועוֹדֶנּוּ לֹא־יָשׁוּב: וְשֻׁבָה אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אֲשֶׁר הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אותו למשול בְּעָרֵי יְהוּדָה, וְשֵׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם, אוֹ אֶל־כָּל־הַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לָלֶכֶת — לֵךְ. אינך מוגבל, הרשות בידך לעשות כרצונך.

וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ

נראה שירמיהו הביע את כוונתו להישאר. וַיִּתֶּן־לוֹ רַב־טַבָּחִים אֲרֻחָה וּמַשְׂאֵת, מתנה וַיְשַׁלְּחֵהוּ. בעקבות ההוראה שקיבל מהמלך, נהג בו רב הטבחים באדיבות חריגה ביותר. וַיָּבֹא יִרְמְיָהוּ אֶל־גְּדַלְיָה בֶן־אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, אל המצפה, וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ בְּתוֹךְ הָעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ. כאמור, מלך בבל לא החריב את הארץ ולא הגלה את כל יושביה. ירושלים אמנם נהרסה ברעב ובמצור, וחלקים ממנה נשרפו באש, אבל נותרו בארץ אזורים מיושבים ומלך בבל היה מעוניין — גם מסיבה כלכלית — שאנשים ימשיכו ליישב את הארץ.

וַיִּשְׁמְעוּ כָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בָּאָרֶץ וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר לֹא־הָגְלוּ בָּבֶלָה

וַיִּשְׁמְעוּ כָל־שָׂרֵי, מפקדי הַחֲיָלִים, אֲשֶׁר נותרו פזורים בַּשָּׂדֶה, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם, שחלקם אולי ברחו מירושלים, וחלקם לא היו בתוכה בגלל המצור, כִּי־הִפְקִיד מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם למושל האזרחי בָּאָרֶץ, וְכִי הִפְקִיד אִתּוֹ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים וָטָף, וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הפקיד, מֵאֲשֶׁר לֹא־הָגְלוּ בָּבֶלָה. גדליה היה אמור לנסות לשקם את הארץ בעזרת הדלים הנשארים.

וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה ויִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן בְּנֵי־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם

וַיָּבֹאוּ אֶל־גְּדַלְיָה הַמִּצְפָּתָה, למצפה שבנחלת בנימין, מצפון לירושלים, ובין הבאים היו יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָהוּ וְיוֹחָנָן וְיוֹנָתָן, שהיו בְּנֵי־קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן־תַּנְחֻמֶת וּבְנֵי עֵיפַי הַנְּטֹפָתִי וִיזַנְיָהוּ בֶּן־הַמַּעֲכָתִי, הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם.

וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם לֵאמֹר אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד הַכַּשְׂדִּים שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם

וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן וּלְאַנְשֵׁיהֶם שבועת אמונים, שלא יארע להם כל רע תחת שלטונו, לֵאמֹר: אַל־תִּירְאוּ מֵעֲבוֹד את הַכַּשְׂדִּים, שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת־מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִיטַב לָכֶם. למרות שלחמתם נגד הכשדים, המלך הבבלי אינו מעוניין בחשבונות עבר. הוא גמר את עסקיו בארץ יהודה לאחר ששבר את כוחה של המדינה ולא יתאנה לכם.

וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם

וַאֲנִי, שמינו אותי לטפל בענייני הארץ, הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה, ותפקידיה לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר יָבֹאוּ אֵלֵינוּ, לשמש נציג העם בפני הכשדים. וְאַתֶּם אִסְפוּ יַיִן וְקַיִץ, פרות בשלים ובעיקר תאנים שהבשילו, וְשֶׁמֶן, וְשִׂמוּ בִּכְלֵיכֶם. ייתכן שלאחר המלחמה לא נשאר הרבה דגן בשדות לאפות ממנו לחם, וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם, במקומות אֲשֶׁר־תְּפַשְׂתֶּם.

וְגַם כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְ־בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן

וְגַם כָּל־הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר־בְּמוֹאָב וּבִבְנֵי־עַמּוֹן וּבֶאֱדוֹם וַאֲשֶׁר בְּכָל־הָאֲרָצוֹת שָׁמְעוּ כִּי־נָתַן מֶלֶךְ־בָּבֶל שְׁאֵרִית לִיהוּדָה, וְכִי הִפְקִיד עֲלֵיהֶם אֶת־גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן.

וַיָּשֻׁבוּ כָל־הַיְּהוּדִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ־יְהוּדָה אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד

וַיָּשֻׁבוּ כָל־הַיְּהוּדִים מִכָּל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְּחוּ־שָׁם, וַיָּבֹאוּ אל אֶרֶץ־יְהוּדָה, אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה, וַיַּאַסְפוּ יַיִן וָקַיִץ הַרְבֵּה מְאֹד. הם אספו מן היבולים הרבים שנותרו בארץ כדי להתקיים מהם ולהתחיל בחיים חדשים.

וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה

וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וְכָל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל־גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּתָה,

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ וְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: הֲיָדֹעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי־עַמּוֹן שָׁלַח אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה לְהַכֹּתְךָ נָפֶשׁ? וְלֹא־הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן־אֲחִיקָם. גדליה הצדיק וההגון לא האמין שישמעאל, שאותו הכיר, ירצה להרגו ללא סיבה. גם אם היו חלוקים בדעותיהם, לא היו מסוכסכים באופן אישי. על כן חשב שאין זו אלא עלילה.

וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אָמַר אֶל־גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה וְאִישׁ לֹא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפֹצוּ כָּל־יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה!

וְיוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ, שאולי היה ידידו של גדליהו, אָמַר אֶל־גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר: אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת־יִשְׁמָעֵאל בֶּן־נְתַנְיָה, וְאִישׁ לֹא יֵדָע. הרי מאחורי ישמעאל אין תמיכה, ובידי גדוד חיילים. הצעתו לחסל את ישמעאל באופן בלתי רשמי, שלא בהוראתו של גדליהו, לא באה רק כדי להסיר את האיום האישי: לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ, וְנָפֹצוּ כָּל־יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה?! הרי בך תלויה תקוותם של היהודים בארץ. בלעדיך לא ברור כלל אם יימצא מי שיוכל להחזיק בשארית העם, הארץ לא תשוב להיבנות, והכול יאבד.

וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ אַל־תַּעֲשֵׂ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל

וַיֹּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן־אֲחִיקָם אֶל־יוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ: אַל־תַּעֲשֵׂה אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, כִּי־שֶׁקֶר אַתָּה דֹבֵר אֶל, על יִשְׁמָעֵאל. אתה מעליל עליו עלילת שווא. על אף המחלוקות הפוליטיות בינינו ישמעאל הוא קצין הגון. גדליהו שאולי היה תמים מדי לתפקידו, לא שעה לאזהרות יוחנן והורה לו שלא להתערב.