Jeremiah 35

חזור

ירמיהו

פרק לה

הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בִּימֵי יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר׃

הָלוֹךְ אֶל־בֵּית הָרֵכָבִים וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם וַהֲבִאוֹתָם בֵּית ה' אֶל־אַחַת הַלְּשָׁכוֹת וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן

הָלוֹךְ אֶל־בֵּית הָרֵכָבִים, צאצאי יונדב בן רכָב שהתמסר לעבודת ה'. וְדִבַּרְתָּ אוֹתָם, אִתם, וַהֲבִאוֹתָם אל בֵּית ה', אֶל־אַחַת הַלְּשָׁכוֹת, החדרים הסמוכים למקדש. אולי כיוון שירמיהו היה כהן, קל היה לו לבצע זאת. וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם, הגש להם שם יָיִן. עריכת משתה במקדש על ידי הנביא בוודאי תעורר את תמיהת הציבור ותתפרסם.

וָאֶקַּח אֶת־יַאֲזַנְיָה בֶן־יִרְמְיָהוּ בֶּן־חֲבַצִּנְיָה וְאֶת־אֶחָיו וְאֶת־כָּל־בָּנָיו וְאֵת כָּל־בֵּית הָרֵכָבִים

וָאֶקַּח אֶת־יַאֲזַנְיָה בֶן־יִרְמְיָהוּ בֶּן־חֲבַצִּנְיָה, שהיה כנראה הדמות המרכזית במשפחה, וְאֶת־אֶחָיו וְאֶת־כָּל־בָּנָיו וְאֵת כָּל־בֵּית הָרֵכָבִים,

וָאָבִא אֹתָם בֵּית ה' אֶל־לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן־יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר־אֵצֶל לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־שַׁלֻּם שֹׁמֵר הַסַּף

וָאָבִא אֹתָם אל בֵּית ה', אֶל־לִשְׁכַּת בְּנֵי חָנָן בֶּן־יִגְדַּלְיָהוּ אִישׁ הָאֱלֹהִים, נביא או אדם שהיה ידוע כקדוש. זוהי הלשכה אֲשֶׁר־אֵצֶל, ליד לִשְׁכַּת הַשָּׂרִים, שאולי נועדה לשהייתם של אנשים חשובים שהמתינו במקדש, אֲשֶׁר מִמַּעַל לְלִשְׁכַּת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶן־שַׁלֻּם, שֹׁמֵר הַסַּף, הממונה על שמירת המקדש וכליו. הלשכות הללו אינן מופיעות בתיאור בית המקדש שבנה שלמה. יש להניח שבמשך הדורות בנו במתחם חדרים נוספים ששימשו בעלי תפקידים שונים, לאו דווקא תפקידי כהונה.

וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית־הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת וָאֹמַר אֲלֵיהֶם שְׁתוּ־יָיִן

וָאֶתֵּן לִפְנֵי בְּנֵי בֵית־הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת, וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: שְׁתוּ־יָיִן. בְּנֵי בֵית־הָרֵכָבִים גְּבִעִים מְלֵאִים יַיִן וְכֹסוֹת, וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: שְׁתוּ־יָיִן.

וַיֹּאמְרוּ לֹא נִשְׁתֶּה־יָּיִן כִּי יוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר לֹא תִשְׁתּוּ־יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם

וַיֹּאמְרוּ: לֹא נִשְׁתֶּה־יָּיִן, כִּי יוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ, ראש משפחתנו צִוָּה עָלֵינוּ לֵאמֹר: "לֹא תִשְׁתּוּ־יַיִן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם עַד־עוֹלָם.

ובַיִת לֹא־תִבְנוּ וְזֶרַע לֹא־תִזְרָעוּ וְכֶרֶם לֹא־תִטָּעוּ וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל־יְמֵיכֶם לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם

ולא זו בלבד, גם בַיִת לֹא־תִבְנוּ, וְזֶרַע לֹא־תִזְרָעוּ, וְכֶרֶם לֹא־תִטָּעוּ, וְלֹא יִהְיֶה לָכֶם בית או כרם בכל דרך שהיא, כִּי בָּאֳהָלִים תֵּשְׁבוּ כָּל־יְמֵיכֶם, לְמַעַן תִּחְיוּ יָמִים רַבִּים עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם גָּרִים שָׁם". הוראותיו של יונדב נועדו למנוע מצאצאיו להפוך לתושבי קבע. מגוריהם אינם קבועים, והם אינם עוסקים בחקלאות, וכך נמנע מהם הקשר אל האדמה. מסתבר שהם חיו בשדה חיי רועי צאן נוודים, או עסקו באומנויות כמו נפחות, נגרות וכיוצא באלה.

וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ לְבִלְתִּי שְׁתוֹת־יַיִן כָּל־יָמֵינוּ אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ

וַנִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אָבִינוּ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ, לְבִלְתִּי שְׁתוֹת־יַיִן כָּל־יָמֵינוּ, אֲנַחְנוּ נָשֵׁינוּ בָּנֵינוּ וּבְנֹתֵינוּ,

וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה־לָּנוּ

וּלְבִלְתִּי בְּנוֹת בָּתִּים לְשִׁבְתֵּנוּ, וְכֶרֶם וְשָׂדֶה וָזֶרַע לֹא יִהְיֶה־לָּנוּ.

וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ

וַנֵּשֶׁב בָּאֳהָלִים, וַנִּשְׁמַע וַנַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּנוּ יוֹנָדָב אָבִינוּ. אנו שומרים בהקפדה על המסורת המיוחדת של משפחתנו, ומקיימים את הוראת אבי המשפחה. כך נישאר על האדמה לאורך ימים ושנים.

וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־הָאָרֶץ וַנֹּאמֶר בֹּאוּ וְנָבוֹא יְרוּשָׁלִַם מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם וַנֵּשֶׁב בִּירוּשָׁלִָם

וַיְהִי בַּעֲלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶל־הָאָרֶץ, וַנֹּאמֶר: מכיוון שהגיעה שעת מלחמה, והאויב באזור, בֹּאוּ וְנָבוֹא ליְרוּשָׁלִַם לשם ביטחוננו, מִפְּנֵי חֵיל הַכַּשְׂדִּים וּמִפְּנֵי חֵיל אֲרָם, שצורף אל הכשדים כצבא עזר כשעלו על יהודה, וַנֵּשֶׁב לעת עתה בִּירוּשָׁלִָם.

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל־דְּבָרַי נְאֻם־ה'

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ לְאִישׁ יְהוּדָה וּלְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: הֲלוֹא תִקְחוּ מוּסָר לִשְׁמֹעַ אֶל־דְּבָרַי. נְאֻם־ה'. הרי לכם דוגמא ללמוד ממנה מוסר. כאן, כבמקרים אחרים, תתואר פעולה הנושאת משמעות סמלית. פעולות כאלה משמשות סימן לרבים, ולעתים המעורבים בהן אינם מתוודעים אל הערך הסמלי שלהן אלא לאחר זמן.

הוּקַם אֶת־דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֲשֶׁר־צִוָּה אֶת־בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת־יַיִן — וְלֹא שָׁתוּ עַד־הַיּוֹם הַזֶּה כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם וְאָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר — וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי

הנה הוּקַם, קיימו אֶת־דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֲשֶׁר־צִוָּה אֶת־בָּנָיו לְבִלְתִּי שְׁתוֹת־יַיִן — וְלֹא שָׁתוּ כמה דורות עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁמְעוּ אֵת מִצְוַת אֲבִיהֶם, וְאילו אָנֹכִי דִּבַּרְתִּי אֲלֵיכֶם כאב המדריך את בניו הַשְׁכֵּם וְדַבֵּר — וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִאִים הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ לֵאמֹר שֻׁבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם וְאַל־תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם וּשְׁבוּ אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם ולֹא הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי

וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם אֶת־כָּל־עֲבָדַי הַנְּבִאִים, הַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, לֵאמֹר: שֻׁבוּ־נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ מַעַלְלֵיכֶם, מעשיכם, וְאַל־תֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם, וּבכך שְׁבוּ אֶל, תתקיימו על הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבֹתֵיכֶם. את הצו הזה קיבלתם כבר משעת יציאתכם ממצרים, והנביאים שבכל הדורות חיזקו אותו שוב ושוב, ובכל זאת לֹא הִטִּיתֶם אֶת־אָזְנְכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם אֵלָי.

— כִּי הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֶת־מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם וְהָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי

ושוב — כִּי, הנה הֵקִימוּ בְּנֵי יְהוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב אֶת־מִצְוַת אֲבִיהֶם אֲשֶׁר צִוָּם. המשפחה הזו שומרת על מסורתה באדיקות, וְאילו הָעָם הַזֶּה לֹא שָׁמְעוּ אֵלָי.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי מֵבִיא אֶל־יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא אֶל־יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם, יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ, וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ, נענו. י צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הִנְנִי מֵבִיא אֶל־יְהוּדָה וְאֶל כָּל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אֵת כָּל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עֲלֵיהֶם, יַעַן דִּבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְלֹא שָׁמֵעוּ, וָאֶקְרָא לָהֶם וְלֹא עָנוּ

וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם וַתִּשְׁמְרוּ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה אֶתְכֶם —

וּלְבֵית הָרֵכָבִים אָמַר יִרְמְיָהוּ: כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: יַעַן אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם עַל, אל מִצְוַת יְהוֹנָדָב אֲבִיכֶם, וַתִּשְׁמְרוּ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָיו, וַתַּעֲשׂוּ כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוָּה אֶתְכֶם —

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב עֹמֵד לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא־יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן־רֵכָב עֹמֵד, מלעמוד לְפָנַי בעבודת הקודש, או: עומד תחת השגחתי כָּל־הַיָּמִים. מובטחים למשפחה הזו חיי נצח. גם אם המשפחה לא תשרוד כיחידה מוגדרת, יתמיד המשך קיומם של צאצאיה בקרב ישראל. זה יהיה שכרם על שמירת המסורת שלהם. אין בכך כדי לחייב את כל זרעם לשבת באוהל ולהימנע משתיית יין, אבל אלה שקיבלו על עצמם את המנהגים הללו ושמרו אותם במשך דורות, ראויים לקבל את שכרם ולעמוד תמיד לפני ה'.