חזור
ירמיהו
פרק לדהַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' וּנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ וְכָל־מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ וְכָל־הָעַמִּים נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ לֵאמֹר
הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', וּבאותו הפרק נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וְכָל־חֵילוֹ וְכָל־מַמְלְכוֹת אֶרֶץ מֶמְשֶׁלֶת יָדוֹ, הארצות שתחת שלטונו וְכָל־הָעַמִּים הנלווים אליו נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל־כָּל־עָרֶיהָ שבסביבתה, לֵאמֹר:
כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וּשְׂרָפָהּ בָּאֵשׁ
כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: הָלֹךְ וְאָמַרְתָּ, לך ודַבר
וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ כִּי תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן וְעֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל תִּרְאֶינָה וּפִיהוּ אֶת פִּיךָ יְדַבֵּר וּבָבֶל תָּבוֹא
וְאַתָּה לֹא תִמָּלֵט מִיָּדוֹ, כִּי גם אם תנסה לברוח, תָּפֹשׂ תִּתָּפֵשׂ וּבְיָדוֹ תִּנָּתֵן. וְעֵינֶיךָ אֶת־עֵינֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל תִּרְאֶינָה, וּפִיהוּ אֶת, עם פִּיךָ יְדַבֵּר, וּלבָבֶל תָּבוֹא בגלות.
אַךְ שְׁמַע דְּבַר־ה' צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה כֹּה־אָמַר ה' עָלֶיךָ לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב
אַךְ שְׁמַע דְּבַר־ה', צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, כֹּה־אָמַר ה' עָלֶיךָ: לֹא תָמוּת בֶּחָרֶב.
בְּשָׁלוֹם תָּמוּת וּבְמִשְׂרְפוֹת אֲבוֹתֶיךָ הַמְּלָכִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר־הָיוּ לְפָנֶיךָ כֵּן יִשְׂרְפוּ־לָךְ וְהוֹי אָדוֹן יִסְפְּדוּ־לָךְ כִּי־דָבָר אֲנִי־דִבַּרְתִּי נְאֻם־ה'
בְּשָׁלוֹם תָּמוּת, וּכמו בְמִשְׂרְפוֹת, שרפות הבשמים וחפצי המת האישיים, שהיו נוהגים לעשות לכבוד
וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם
וַיְדַבֵּר יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא אֶל־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּירוּשָׁלִָם. הוא מסר לו את הנבואה הקשה על השמדה כמעט מוחלטת, שבה הכבוד היחידי שנותר למלך היה שלא ימות בחרב — מה שצדקיהו בנסיבות אלו היה עשוי להעדיף.
וְחֵיל מֶלֶךְ־בָּבֶל נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת אֶל לָכִישׁ וְאֶל עֲזֵקָה כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר
וְחֵיל מֶלֶךְ־בָּבֶל נִלְחָמִים עַל־יְרוּשָׁלִַם וְעַל כָּל־עָרֵי יְהוּדָה הַנּוֹתָרוֹת, אֶל, על לָכִישׁ וְאֶל, על עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה, הן נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה עָרֵי מִבְצָר.
הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַם לִקְרֹא לָהֶם דְּרוֹר
הַדָּבָר אֲשֶׁר־הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה', אַחֲרֵי כְּרֹת הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בְּרִית אֶת, עם כָּל־הָעָם אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַם לִקְרֹא, להכריז לָהֶם דְּרוֹר, חירות.
לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ
כלומר, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִי וְהָעִבְרִיָּה להיות חָפְשִׁים, לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם בִּיהוּדִי אָחִיהוּ אִישׁ, שאיש לא יעבוד באחיו היהודי. נראה שהמצווה המפורשת בתורה המחייבת לשחרר עבד עברי בבוא העת,
וַיִּשְׁמְעוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ בַבְּרִית לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם עוֹד וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ
וַיִּשְׁמְעוּ כָל־הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֲשֶׁר־בָּאוּ בַבְּרִית שנערכה בטקס מרשים ברוב עם, לְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם עוֹד. וַיִּשְׁמְעוּ, נעתרו וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ חָפְשִׁים לְבִלְתִּי עֲבָד־בָּם עוֹד. וַיִּשְׁמְעוּ וַיְשַׁלֵּחוּ. הצעד הראשון נעשה בפומבי ובהפגנתיות, אבל יישומו המלא דרש שינויים בכל מנגנון המדינה ובתבניות החיים.
וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי־כֵן וַיָּשִׁבוּ אֶת־הָעֲבָדִים וְאֶת־הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים וַיִּכְבְּשׁוּם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת
וַיָּשׁוּבוּ אַחֲרֵי־כֵן — לאחר שעבר רושמו של הטקס היפה, וַיָּשִׁבוּ אֶת־הָעֲבָדִים וְאֶת־הַשְּׁפָחוֹת אֲשֶׁר שִׁלְּחוּ חָפְשִׁים, וַיִּכְבְּשׁוּם, השתלטו עליהם בכפייה ושעבדו אותם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. עקרונית, העבדים המשוחררים היו רשאים לפנות איש לשדהו ולאחוזתו, ככתוב בתורה, אך קשה היה לממש זכות זאת. כנראה היו ביד האדונים כוח כפייה, משרתים ואולי מעין משטרה שתמכה בהם. מכל מקום, הם גרמו שהעבדים ישובו למצבם הקודם.
וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר׃
לאחר תיאור הרקע לנבואה, חוזרת הכותרת הפותחת:וַיְהִי דְבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר׃
כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֵאמֹר׃
כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אָנֹכִי כָּרַתִּי בְרִית אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם, ברית סיני,
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תְּשַׁלְּחוּ אִישׁ אֶת־אָחִיו הָעִבְרִי אֲשֶׁר יִמָּכֵר לְךָ וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וְשִׁלַּחְתּוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ וְלֹא־שָׁמְעוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם
"מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, כלומר בהגיע השנה השביעית, בקצה הראשון שלה,
וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם וַתַּעֲשׂוּ אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו
וַתָּשֻׁבוּ אַתֶּם הַיּוֹם אלי וַתַּעֲשׂוּ אֶת־הַיָּשָׁר בְּעֵינַי, לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְרֵעֵהוּ. ההחלטה הטובה הזו לא נעשתה בצנעה, באופן פרטי בין האדון לעבדיו, אלא — וַתִּכְרְתוּ בְרִית לְפָנַי בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו. הטקס החגיגי נערך במקדש. מן הסתם השתתפו בו כל המשפחות העשירות שהיו להן האמצעים לקנות עבדים.
וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת־שְׁמִי וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת
וַתָּשֻׁבוּ וַתְּחַלְּלוּ אֶת־שְׁמִי, וַתָּשִׁבוּ אִישׁ אֶת־עַבְדּוֹ וְאִישׁ אֶת־שִׁפְחָתוֹ אֲשֶׁר־שִׁלַּחְתֶּם חָפְשִׁים לְנַפְשָׁם, וַתִּכְבְּשׁוּ אֹתָם לִהְיוֹת לָכֶם לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת. לא קיימתם את המצווה הישנה, ולא זו בלבד אלא חיללתם גם את ההתחייבות שקיבלתם על עצמכם לפני בביתי.
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אַתֶּם לֹא־שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ — הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר נְאֻם־ה' — אֶל־הַחֶרֶב אֶל־הַדֶּבֶר וְאֶל־הָרָעָב וְנָתַתִּי אֶתְכֶם לְזַעֲוָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה': אַתֶּם לֹא־שְׁמַעְתֶּם אֵלַי לִקְרֹא דְרוֹר אִישׁ לְאָחִיו וְאִישׁ לְרֵעֵהוּ — על כן הִנְנִי קֹרֵא לָכֶם דְּרוֹר ממין אחר, נְאֻם־ה' — אֶל־הַחֶרֶב, אֶל־הַדֶּבֶר, מגפה
וְנָתַתִּי אֶת־הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת בְּרִתִי אֲשֶׁר לֹא־הֵקִימוּ אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו
וְנָתַתִּי אֶת־הָאֲנָשִׁים הָעֹבְרִים אֶת, על בְּרִתִי שכרתי עמם אז,
שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַם הַסָּרִסִים וְהַכֹּהֲנִים וְכֹל עַם הָאָרֶץ הָעֹבְרִים בֵּין בִּתְרֵי הָעֵגֶל
באותו מעמד נכחו באופן רשמי שָׂרֵי יְהוּדָה וְשָׂרֵי יְרוּשָׁלַם, הַסָּרִסִים, בעלי תפקידים בבית המלך
וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ
וְנָתַתִּי אוֹתָם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם. וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. העגל הכרות סימל בטקס את ההתקשרות והנאמנות ההדדית. עתה, משנעשה על ידי האדונים העריצים מיצג חסר משמעות, הוא יבטא את היעזבותם והפקרתם בידי המקרים וההזנחה. גורלם של העוברים על הברית יהיו כגורל העגל, שנבלתו עזובה לחיות הבר.
וְאֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים מֵעֲלֵיכֶם
וְאֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו אֶתֵּן בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וּבְיַד חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל הָעֹלִים, המסתלקים מֵעֲלֵיכֶם. הצבא הבבלי סר מעל העיר לפי שעה כדי להילחם עם המצרים שיצאו כנגדו.
הִנְנִי מְצַוֶּה נְאֻם־ה' וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין ישֵׁב
הִנְנִי מְצַוֶּה על הבבלים, נְאֻם־ה', וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְנִלְחֲמוּ עָלֶיהָ, וּלְכָדוּהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ, וְאֶת־עָרֵי יְהוּדָה אֶתֵּן שְׁמָמָה מֵאֵין ישֵׁב.