הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה שְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר

הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית לְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הִיא הַשָּׁנָה השְׁמֹנֶה־עֶשְׂרֵה-שָׁנָה לִנְבוּכַדְרֶאצַּר.

וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל־יְרוּשָׁלִָם וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה אֲשֶׁר בֵית־מֶלֶךְ יְהוּדָה

וְאָז חֵיל מֶלֶךְ בָּבֶל צָרִים עַל־יְרוּשָׁלִָם, מצור שהחל בעשרה בטבת של השנה התשיעית לצדקיהו, וְיִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא הָיָה כָלוּא בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה, בית המשמר אֲשֶׁר בבֵית־מֶלֶךְ יְהוּדָה,

אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ

אֲשֶׁר כְּלָאוֹ צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה לֵאמֹר, באומרו: מַדּוּעַ אַתָּה נִבָּא לֵאמֹר "כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ,

וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד־הַכַּשְׂדִּים כִּי־הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל וְדִבֶּר־פִּיו עִם־פִּיו וְעֵינָיו אֶת־עֵינָו תִּרְאֶינָה

וְצִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִמָּלֵט מִיַּד־הַכַּשְׂדִּים כִּי־הִנָּתֹן יִנָּתֵן בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְדִבֶּר־פִּיו עִם־פִּיו, וְעֵינָיו אֶת־עֵינָו תִּרְאֶינָה. הם יראו זה את זה — שאר הדברים הנוראים שעתידים לקרות לו בפגישה זו אינם מפורטים כאן.

וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת־צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ נְאֻם־ה' כִּי תִלָּחֲמוּ אֶת־הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ!

וּלבָבֶל יוֹלִךְ אֶת־צִדְקִיָּהוּ, וְשָׁם יִהְיֶה עַד־פָּקְדִי אֹתוֹ ואטול את נשמתו, נְאֻם־ה', וגם כִּי, כאשר תִלָּחֲמוּ אֶת־הַכַּשְׂדִּים לֹא תַצְלִיחוּ"?! למה אתה אומר זאת כעת?!

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ הָיָה דְּבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

וַיֹּאמֶר באותו זמן יִרְמְיָהוּ: הָיָה דְּבַר־ה' אֵלַי בתוך כל מאורעות המצור, לֵאמֹר׃

הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן־שַׁלֻּם-דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר בָּעֲנָתוֹת כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת

הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן־שַׁלֻּם-דֹּדְךָ בָּא, יבוא אֵלֶיךָ לֵאמֹר: קְנֵה לְךָ אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר בָּעֲנָתוֹת. אף שההצעה למכור שדה במצב הנוכחי מוזרה, ינסה חנמאל לעשות זאת; אולי יצליח לקבל כסף כלשהו בעדו. הוא יפנה אליך כבן דוד כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת. חוקי הגאולה שבתורה קובעים שהמוכר שטח מנחלתו, אחד מקרוביו גואל את הנכס מיד הקונה. לקרוב ביותר במשפחת האב ניתנת זכות קדימה לקנות את השדה. חנמאל מציע לירמיהו לממש את זכות הראשונים הזו קודם מכירת השדה לאחר, שכן הוא הגואל הקרוב ביותר.

וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי כִּדְבַר ה' אֶל־חֲצַר הַמַּטָּרָה וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר־בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה קְנֵה־לָךְ וָאֵדַע כִּי דְבַר־ה' הוּא

ואכן — וַיָּבֹא אֵלַי לבקר אותי במעצר חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי שלֻם, כִּדְבַר ה' אֶל־חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי: "קְנֵה נָא אֶת־שָׂדִי אֲשֶׁר־בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה. אתה היורש הקרוב וּבתור שכזה לְךָ זכות הַגְּאֻלָּה. קְנֵה־לָךְ". וָאֵדַע כִּי דְבַר־ה' הוּא.

וָאֶקְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת וָאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף

וָאֶקְנֶה אֶת־הַשָּׂדֶה מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן־דֹּדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, וָאֶשְׁקֲלָה־לּוֹ אֶת־הַכֶּסֶף שביקש בעד השדה — שִׁבְעָה שְׁקָלִים וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף.

וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם

וָאֶכְתֹּב בַּסֵּפֶר את הסכם הקניין, וָאֶחְתֹּם וָאָעֵד עֵדִים, וָאֶשְׁקֹל הַכֶּסֶף בְּמֹאזְנָיִם. באותה תקופה עדיין לא השתמשו באזור הזה במטבעות, והשקלים היו גושים קטנים במשקל מסוים ולא יחידות מוטבעות.

וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה — אֶת־הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְאֶת־הַגָּלוּי

וָאֶקַּח אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה, חוזה המכר — אֶת־הֶחָתוּם, החלק בשטר שנשמר סגור, הכולל את הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים של המכירה, פרטיה ותנאיה, וְאֶת־הַגָּלוּי, החלק הפתוח לכול של החוזה, אולי העתק של החלק החתום.

וָאֶתֵּן אֶת־הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה לְעֵינֵי כָּל־הַיְּהוּדִים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה

וָאֶתֵּן אֶת־הַסֵּפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה בֶּן־מַחְסֵיָה מזכירי-סופרי, לְעֵינֵי חֲנַמְאֵל בן דֹּדִי וּלְעֵינֵי הָעֵדִים הַכֹּתְבִים את חתימותיהם בְּסֵפֶר הַמִּקְנָה, לְעֵינֵי כָּל־הַיְּהוּדִים, בני יהודה הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. לאחר הכתיבה והחתימות ניתן הספר ביד ירמיהו כאישור המכירה, וירמיהו מסר אותו למזכירו למשמרת.

וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר׃

וָאֲצַוֶּה אֶת בָּרוּךְ לְעֵינֵיהֶם לֵאמֹר׃

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָקוֹחַ אֶת־הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה — וְאֵת הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ לְמַעַן יַעַמְדוּ יָמִים רַבִּים

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: לָקוֹחַ, קח אֶת־הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה, אֵת סֵפֶר הַמִּקְנָה הַזֶּה — וְאֵת, את הֶחָתוּם וְאֵת סֵפֶר הַגָּלוּי הַזֶּה, וּנְתַתָּם בִּכְלִי־חָרֶשׂ, חרס לְמַעַן יַעַמְדוּ, יתקיימו יָמִים רַבִּים. הספרים באותם הימים היו מגילות כתובות על גבי עור או קלף. כדי שלא יתעפשו צריך להצניען במקום יבש. בכלי חרס סגור היטב הן עשויות להחזיק מעמד גם אלפי שנים.

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת

כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת. הקניין הזה לא נעשה לשם עסקה מסחרית, שהרי קיומה בנסיבות אלו מוזר, אלא כטקס הצהרתי. שמירת השטר הייתה פעולה סמלית שנועדה להפגין את ערכם של השטרות. כאמור, מחמת המצור לא הייתה דעתם של אנשים פנויה לעסקים ולהשקעות עתידיות. קניית השדה, שאיננה למראית עין בלבד, היא צעד נושא משמעות המבטא את הנבואה שעוד ייקנו קרקעות בארץ, וכי לחיים בה עוד תהיה תקומה. צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת.

וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־ה' אַחֲרֵי תִתִּי אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה לֵאמֹר׃

וָאֶתְפַּלֵּל אֶל־ה' אַחֲרֵי תִתִּי אֶת־סֵפֶר הַמִּקְנָה אֶל־בָּרוּךְ בֶּן־נֵרִיָּה לֵאמֹר׃

אֲהָהּ ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה לֹא־יִפָּלֵא מִמְּךָ כָּל־דָּבָר

אֲהָהּ, אוי, ה' אֱלוֹהִים! הִנֵּה אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ בְּכֹחֲךָ הַגָּדוֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, לֹא־יִפָּלֵא, ייבצר מִמְּךָ כָּל־דָּבָר. אתה יוצר הכול, יודע כול, וכול יכול.

עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל־חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ

עֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל־חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם, ככתוב בתורה, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר, ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ.

גְּדֹל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו

גְּדֹל הָעֵצָה, מחשבותיך גדולות, וְרַב הָעֲלִילִיָּה, מעשיך רבים. אתה הוא אֲשֶׁר־עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל־כָּל־דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. אתה המתכנן, העושה והמשגיח,

אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה וּבְיִשְׂרָאֵל וּב אָדָם וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה

אֲשֶׁר שַׂמְתָּ אֹתוֹת וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד־הַיּוֹם הַזֶּה, וּבְיִשְׂרָאֵל וּבשאר בני אָדָם, וַתַּעֲשֶׂה־לְּךָ שֵׁם כַּיּוֹם הַזֶּה, כפי שברור עכשיו.

וַתֹּצֵא אֶת־עַמְּךָ אֶת־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל

וַתֹּצֵא אֶת־עַמְּךָ, אֶת־יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בְּאֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְיָד חֲזָקָה וּבְאֶזְרוֹעַ, זרוע נְטוּיָה וּבְמוֹרָא גָּדוֹל,

וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ

וַתִּתֵּן לָהֶם אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבוֹתָם לָתֵת לָהֶם, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.

וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא־שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וּבְתוֹרָתְךָ לֹא־הָלָכוּ אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת — לֹא עָשׂוּ וַתַּקְרֵא אֹתָם אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת —

וַיָּבֹאוּ וַיִּרְשׁוּ אֹתָהּ וְלֹא־שָׁמְעוּ בְקוֹלֶךָ וּבְתוֹרָתְךָ לֹא־הָלָכוּ. אֵת כָּל־אֲשֶׁר צִוִּיתָה לָהֶם לַעֲשׂוֹת — לֹא עָשׂוּ, וַתַּקְרֵא, זימנת, גרמת שתקרה אֹתָם אֵת כָּל־הָרָעָה הַזֹּאת —

הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ הָיָה וְהִנְּךָ רֹאֶה

הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ, נערמות ליד הָעִיר לְלָכְדָהּ. סוללות העפר היו אחד האמצעים להכניע עיר חומה הנתונה במצור. הן הורמו עד לגובה החומה, ובאמצעותן אפשר היה לחדור אל העיר מעל החומה. וְהָעִיר נִתְּנָה להיכבש בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ, מִפְּנֵי הַחֶרֶב וְהָרָעָב וְהַדָּבֶר שבעיר, וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, ה',וַאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ שיקרה אכן הָיָה, וְהִנְּךָ רֹאֶה.

וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי ה' אֱלוֹהִים קְנֵה־לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים והָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים!

וְעם כל זאת, אַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי, ה' אֱלוֹהִים: "קְנֵה־לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים". מה פשר הדבר ומה משמעותו, והלוא הָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים?!

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃

וַיְהִי דְּבַר־ה' אֶל־יִרְמְיָהוּ לֵאמֹר׃

הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָּל־בָּשָׂר — הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר!

הִנֵּה אֲנִי ה' אֱלֹהֵי כָּל־בָּשָׂר — הֲמִמֶּנִּי יִפָּלֵא כָּל־דָּבָר?! לא ייבצר ממני כלום, כדבריך.

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ

ולָכֵן, כֹּה אָמַר ה': הִנְנִי נֹתֵן אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּלְכָדָהּ,

וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְהִצִּיתוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ עַל־גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי

וּבָאוּ הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עַל־הָעִיר הַזֹּאת, וְהִצִּיתוּ אֶת־הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ וּשְׂרָפוּהָ, וְאֵת הַבָּתִּים אֲשֶׁר קִטְּרוּ, העלו עשן בשר או קטורת עַל־גַּגּוֹתֵיהֶם לַבַּעַל וְהִסִּכוּ, שפכו נְסָכִים לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִסֵנִי.

כִּי־הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם כִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם נְאֻם־ה'

כִּי־הָיוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אַךְ, רק עֹשִׂים הָרַע בְּעֵינַי מִנְּעֻרֹתֵיהֶם, מתחילת היותם לעם. או: כבר בגיל צעיר, כִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אַךְ מַכְעִסִים אֹתִי בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, נְאֻם־ה'.

כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי

כִּי עַל־אַפִּי וְעַל־חֲמָתִי, למורת רוח הָיְתָה לִּי הָעִיר הַזֹּאת — ירושלים לְמִן־הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּנוּ אוֹתָהּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. אמנם בה בנוי מקדשי, אבל לרוב הכעיסה אותי העיר ולא צייתה לי עד כדי כך שאני מבקש לַהֲסִירָהּ מֵעַל פָּנָי,

עַל כָּל־רָעַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי — הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם

עַל כָּל־רָעַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לְהַכְעִסֵנִי — הֵמָּה, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, כֹּהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם וְאִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם,

וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וְלַמֵּד אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד וְאֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר

וַיִּפְנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא הפנו אלי פָנִים, וְלַמֵּד, ואני מלמד, מכוון אֹתָם הַשְׁכֵּם וְלַמֵּד, וְאילו הם אֵינָם שֹׁמְעִים לָקַחַת מוּסָר.

וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ

וַיָּשִׂימוּ שִׁקּוּצֵיהֶם, צלמיהם ומזבח לעבודה זרה בַּבַּיִת אֲשֶׁר־נִקְרָא־שְׁמִי עָלָיו, בתוך בית המקדש לְטַמְּאוֹ.

וַיִּבְנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת לְמַעַן הַחֲטִי אֶת־יְהוּדָה

וַיִּבְנוּ אֶת־בָּמוֹת הַבַּעַל אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן־הִנֹּם לְהַעֲבִיר אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם לַמֹּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא־צִוִּיתִים וְלֹא עָלְתָה עַל־לִבִּי לַעֲשׂוֹת הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת, לְמַעַן הַחֲטִיא אֶת־יְהוּדָה. הפולחן האלילי לא נעשה בסתר. הוא הוכנס אפילו אל המקדש, ובגיא בן הינום הסמוך הם הקימו מרכז שוקק של עבודה זרה.

וְעַתָּה לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר —

וְעַתָּה, הפנה דעתך — לָכֵן, כיוון שלא נבצר ממני כל דבר, כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶל, על הָעִיר הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים עליה שהיא נִתְּנָה בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב וּבַדָּבֶר —

הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח

הוא אכן יכבוש אותה, אבל בסופו של דבר הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף, בכעס גָּדוֹל, וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה, וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח, לָבֶטַח,

וְהָיוּ לִי לְעָם וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים

וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. נשוב ונחדש את הקשר האמיץ.

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל־הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב, רצון אֶחָד וְדֶרֶךְ, אופן התנהגות אֶחָד, לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל־הַיָּמִים, לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם.

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר מֵעָלָי

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא־אָשׁוּב מֵאַחֲרֵיהֶם לְהֵיטִיבִי אוֹתָם, ברית קבועה שלא אסור ממנה, וְאֶת־יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם לְבִלְתִּי סוּר אף הם מֵעָלָי.

וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת בְּכָל־לִבִּי וּבְכָל־נַפְשִׁי

וְשַׂשְׂתִּי, אשמח עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם, וּנְטַעְתִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת בֶּאֱמֶת, בְּכָל־לִבִּי וּבְכָל־נַפְשִׁי. על אף הגלות הקרבה עוד תהיה גאולה לישראל, והם ישובו אל ארצם ואל אלוקיהם.

כִּי־כֹה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל־הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם

כִּי־כֹה אָמַר ה': כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל־הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל־הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת־כָּל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם.

וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים שְׁמָמָה הִיא מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים

וְנִקְנָה הַשָּׂדֶה בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים ששְׁמָמָה הִיא, מֵאֵין אָדָם וּבְהֵמָה, זו הארץ שנִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים.

שָׂדוֹת — בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם וּבְ עָרֵי יְהוּדָה — וּבְעָרֵי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּתָם נְאֻם־ה'

כי עוד שָׂדוֹת — בַּכֶּסֶף יִקְנוּ, וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי, בסביבות יְרוּשָׁלִַם וּבְכל עָרֵי יְהוּדָה — וּבְעָרֵי, בערי הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב שבנחלת יהודה – כִּי עוד אָשִׁיב אֶת־שְׁבוּתָם. נְאֻם־ה'.