חזור
ירמיהו
פרק לאכֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל
כֹּה אָמַר ה': מָצָא חֵן בעינַי בַּמִּדְבָּר עַם של שְׂרִידֵי חָרֶב, שורדי חרב הגלויות ב'מדבר העמים'.
מֵרָחוֹק ה' נִרְאָה לִי ואַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל־כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד
וכנגד טענתה של כנסת ישראל: "מֵרָחוֹק, מזמן רב, או: מרוחק ה' נִרְאָה לִי ועכשיו אין פניו אתי";
עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל עוֹד תַּעְדִּי תֻפַּיִךְ וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים
על כן, למרות החורבן והגלות עוֹד אֶבְנֵךְ וְנִבְנֵית בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל. עוֹד תַּעְדִּי, תתקשטי בתֻפַּיִךְ, תופים קטנים כגון תופי מרים וְיָצָאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים. ישראל מדומה לאשה צעירה השרה ורוקדת בתופים אחדים.
עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ
עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן, שעתה הם עזובים, שכן אוכלוסייתם הוגלתה למרחקים, והזרים שהובאו אליהם עדיין לא יישבו את כולם. בעתיד הדבר ישתנה — נָטְעוּ נֹטְעִים וְגם חִלֵּלוּ. הנוטעים יזכו ליהנות מפריים לאחר שלוש שנות הערלה.
כִּי יֶשׁ־יוֹם קָרְאוּ נֹצְרִים בְּהַר אֶפְרָיִם קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ
כִּי יֶשׁ־יוֹם בעתיד שבו קָרְאוּ, יכריזו נֹצְרִים, השומרים המשגיחים על השדות בְּהַר אֶפְרָיִם: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל־ה' אֱלֹהֵינוּ לחגוג בפֵּרות החדשים בירושלים".
כִּי־כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׁמְחָה וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם הַשְׁמִיעוּ הַלְלוּ וְאִמְרוּ הוֹשַׁע ה' אֶת־עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל
כִּי־כֹה אָמַר ה': רָנּוּ, רננו, שירו לְיַעֲקֹב שירי שִׁמְחָה, וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם, קבל עם ועולם,
הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה
כי אכן הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן, בבל וארצות הצפון שגלו אליהן, וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי, מקצווי אָרֶץ, בָּם — בין העולים יבואו גם עִוֵּר וּפִסֵּחַ, המסכנים ובעלי המומים, אשה הָרָה וְיֹלֶדֶת, שההליכה למרחק קשה גם עליהן, הכול יעלו יַחְדָּו. קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה, לא אנשים נבחרים בלבד.
בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי־הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא
בִּבְכִי של שמחה ושל התרגשות המלֻווה בזיכרון העבר שאיננו קל יָבֹאוּ, וּבְתַחֲנוּנִים המלווים את התקווה אוֹבִילֵם. אוֹלִיכֵם אֶל, ליד נַחֲלֵי מַיִם, אבל לא בדרכים עקלקלות, אלא בְּדֶרֶךְ יָשָׁר שלֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ, כִּי־הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב המנחה את בנו ודואג לעתידו, וְשבט אֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא, שהרי הבכורה ניתנה ליוסף, ואפרים בראש בניו. בְּכֹרִי הוּא,
שִׁמְעוּ דְבַר־ה' גּוֹיִם וְהַגִּידוּ בָאִיִּים מִמֶּרְחָק וְאִמְרוּ מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ
שִׁמְעוּ דְבַר־ה', גּוֹיִם, וְהַגִּידוּ דברו בָאִיִּים, במדינות הים מִמֶּרְחָק, וְאִמְרוּ: "מְזָרֵה, ה' שפיזר את יִשְׂרָאֵל הוא יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה השומר את עֶדְרוֹ,
כִּי־פָדָה ה' אֶת־יַעֲקֹב וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ
כִּי־פָדָה, שחרר ה' אֶת־יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד החָזָק מִמֶּנּוּ".
וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם צִיּוֹן וְנָהֲרוּ אֶל טוּב ה' עַל־דָּגָן וְעַל־תִּירֹשׁ וְעַל־יִצְהָר וְעַל־בְּנֵי־צֹאן וּבָקָר וְהָיְתָה נַפְשָׁם כְּגַן רָוֶה וְלֹא־יוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד
וּבָאוּ הנקבצים מכל הארצות וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם הר צִיּוֹן וְנָהֲרוּ, יימשכו כנהר,
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים יַחְדָּו וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם
אָז תִּשְׂמַח בְּתוּלָה בְּמָחוֹל, הבחורות ירקדו בשמחה, וּבַחֻרִים וּזְקֵנִים ישמחו יַחְדָּו. השמחה תמלא את הכול. וְהָפַכְתִּי את אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן, וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם.
וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים דָּשֶׁן וְעַמִּי אֶת־טוּבִי יִשְׂבָּעוּ נְאֻם־ה'
וְרִוֵּיתִי נֶפֶשׁ הַכֹּהֲנִים בדָּשֶׁן, מאכלים שמנים ומשובחים, כי אנשים ירבו להביא קרבנות לה',
כֹּה אָמַר ה' קוֹל בּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל־בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ
כֹּה אָמַר ה': קוֹל בּמקום הנקרא רָמָה,
כֹּה אָמַר ה' מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב
כֹּה אָמַר ה': מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מנעי מִדִּמְעָה, כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ, למעשייך הטובים,
וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם־ה' וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם
וְיֵשׁ־תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ, באחרית הימים.
שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי אֶפְרַיִם מִתְנוֹדֵד יִסַּרְתַּנִי וָאִוָּסֵר כְּעֵגֶל לֹא לֻמָּד הֲשִׁיבֵנִי וְאָשׁוּבָה כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהָי
שָׁמוֹעַ שָׁמַעְתִּי שאֶפְרַיִם, הבן שסטה מהדרך הטובה
כִּי־אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי סָפַקְתִּי עַל־יָרֵךְ בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי חֶרְפַּת נְעוּרָי
כִּי־אַחֲרֵי שׁוּבִי מדרכי הרעה, או: לאחר שחזרתי ארצה, נִחַמְתִּי, אני מתחרט על העבר, וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי, לאחר שנודעה לי האמת, סָפַקְתִּי עַל־יָרֵךְ, התאבלתי והצטערתי. בֹּשְׁתִּי וְגַם־נִכְלַמְתִּי כִּי נָשָׂאתִי, כאשר אני נושא בזיכרוני את חֶרְפַּת נְעוּרָי".
הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם ! אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים ! — כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם־ה'
והאב מגיב למשמע דברי בנו:הֲאומנם את הבֵן היַקִּיר, היקר לִי, אֶפְרַיִם, אני שומע?! האִם זה הוא יֶלֶד השַׁעֲשֻׁעִים שלי?! — כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, בכל פעם שאני מדבר עליו — זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, בלא הפסק. אחרי הכול הוא בני חביבי הבלתי נשכח. עַל־כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹ. רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ בוודאי. נְאֻם־ה'.
הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל־עָרַיִךְ אֵלֶּה
דימוי הבן המתנודד מתחלף בחזון הגאולה לבת נודדת:הַצִּיבִי לָךְ, ציוֹן, צִיֻּנִים, סימנים בצאתך לגלות. שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים, ציוני דרך. סמני דרכים ומקומות. שִׁתִי, שימי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה, למסלול הדֶּרֶךְ שבה הָלָכְתְּ, כדי שתוכלי לחזור הביתה בקלות — שׁוּבִי, בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶל־עָרַיִךְ אֵלֶּה, שמהן יצאת.
עַד־מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה ! כִּי־בָרָא ה'חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ — נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר
עַד־מָתַי תִּתְחַמָּקִין, תשתמטי, תסתתרי או: תפני אנה ואנה, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה, ותחכי באפס מעשה עד שה' יעשה דבר בעבורך?! כִּי־בָרָא, עתיד לברוא ה' תופעה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ — נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר, האשה תחזר אחר האיש, שלא כמנהגו של עולם עד עתה. כלומר, במשך שנים רבות ה' הוא שיזם, חיזר אחרי ישראל והניעם. מצב זה עומד להשתנות, וישראל יחזרו אליו מרצונם ומיזמתם.
כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ
כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: עוֹד יֹאמְרוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת־שְׁבוּתָם: "יְבָרֶכְךָ ה', נְוֵה צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ". עוד ישובו אל מקום המקדש ויאחלו לו שה' ישכון בתוכו.
וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וכָל־עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בָּעֵדֶר
וְיָשְׁבוּ בָהּ — בארץ יְהוּדָה ובכָל־עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים, עובדי אדמה וְנָסְעוּ בה בָּעֵדֶר הרועים הנודדים עם עדרם בבטחה ובשלווה כבימי קדם,
כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל־נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי
כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, יבשה, וְכָל־נֶפֶשׁ דָּאֲבָה, כואבת מִלֵּאתִי כל טוב.
עַל־זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי
כאן באים דברי הנביא:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְזָרַעְתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְזָרַעְתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה באדמתם, זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה. ברכת הריבוי תחול על מין האדם ועל הבהמות.
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי עֲלֵיהֶם לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ — כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ נְאֻם־ה'
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר שָׁקַדְתִּי, הזדרזתי עֲלֵיהֶם — על בית ישראל ובית יהודה לִנְתוֹשׁ, לעקור וְלִנְתוֹץ, לשבר וְלַהֲרֹס וּלְהַאֲבִיד וּלְהָרֵעַ — כֵּן אֶשְׁקֹד עֲלֵיהֶם לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ, נְאֻם־ה'.
בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה
בַּיָּמִים הָהֵם לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד כמשל הרווח: "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר, ענבים שלא גמלו כל צורכם, וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה, ייפגמו",
כִּי אִם אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת כָּל־הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר — תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו
כִּי אִם: "אִישׁ בַּעֲוֹנוֹ יָמוּת. כָּל־הָאָדָם הָאֹכֵל הַבֹּסֶר — תִּקְהֶינָה שִׁנָּיו". אם כעת מניחים שהגלות חייבת להימשך בגלל חטאי האבות — יבוא זמן שהבנים יתעוררו לשינוי התפיסה הזאת.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְכָרַתִּי אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה, אחדש את הברית עמם –
לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת־בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם־ה'
לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי, שהחזקתי בְיָדָם כדי לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ביד חזקה ובמורא גדול,
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־ה' נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם־ה', נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי לא בספרים גרידא, אלא היא תיחקק בְּקִרְבָּם, וְעַל־לִבָּם אֶכְתֳּבֶנָּה. וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם. הקשר יהיה מהותי ופנימי, וממילא גם בר-קיימא.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־ה' כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־ה' כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד
וְכאשר התורה תחדור אל לבם, לֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר: "דְּעוּ אֶת־ה'". הם לא יצטרכו עוד ללמד זה את זה, כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי, לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם, נְאֻם־ה', כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד. בבוא עת גאולתם יהיה להם לב חדש.
כֹּה אָמַר ה' נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם — וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ
הברית החדשה תיכרת עם העם הנצחי.כֹּה אָמַר ה' הנֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר, להאיר יוֹמָם, ביום, וחֻקֹּת, מהלכם הקבוע של יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה, רֹגַע, המסעיר, מרגיז ומרעיש
אִם־יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם־ה' גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים
אִם־יָמֻשׁוּ, יזוזו הַחֻקִּים הָאֵלֶּה — חוקי הטבע מִלְּפָנַי, נְאֻם־ה', גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי, עַם לְפָנַי כָּל־הַיָּמִים. כל עוד יתקיימו חוקות שמים וארץ — גם ישראל יוסיפו להתקיים כעם.
כֹּה אָמַר ה'אִם־יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם־ה'
כֹּה אָמַר ה' באופן אחר: אִם־יִמַּדּוּ, אם תימצא דרך למדוד את השָׁמַיִם מִלְמַעְלָה, וְיֵחָקְרוּ, וייבדקו עד תומם מוֹסְדֵי, יסודות אֶרֶץ מלְמָטָּה — דברים שאינם אפשריים — גַּם־אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל־זֶרַע יִשְׂרָאֵל, העם כולו, עַל־כָּל־אֲשֶׁר עָשׂוּ. נְאֻם־ה'. הקשר שלי עם זרע ישראל אינו מוגבל.
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְנִבְנְתָה הָעִיר לַה' מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד־שַׁעַר הַפִּנָּה
הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְנִבְנְתָה הָעִיר ירושלים לַה' מחדש לכל הרוחב שמִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד־שַׁעַר הַפִּנָּה. בחומות העיר היו כמה מגדלים שנועדו למנוע את האויב מלהתקרב.
וְיָצָא עוֹד קַו הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה
וְיָצָא עוֹד קַו הַמִּדָּה כנֶגְדּוֹ, בכיוון אחר ויעבור עַל גִּבְעַת גָּרֵב, וְנָסַב גֹּעָתָה, מקומות סמוכים לירושלים.
וְכָל־הָעֵמֶק הַפְּגָרִים והַדֶּשֶׁן וְכָל־הַשְּׁדֵמוֹת עַד־נַחַל קִדְרוֹן ועַד־פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַה' לֹא־יִנָּתֵשׁ וְלֹא־יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם
וְכָל־הָעֵמֶק שבקרבת העיר, עמק הַפְּגָרִים ומקום שפך הַדֶּשֶׁן של הקרבנות