לֵאמֹר הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר – הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד! הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי נְאֻם־ה'

לֵאמֹר, כך ייאמר בפי כול, על פי הדין האמור בתורה: הֵן, אם יְשַׁלַּח, יגרש אִישׁ אֶת־אִשְׁתּוֹ, וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ־אַחֵר – הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד?! הֲלוֹא אם יעשו כך, חָנוֹף תֶּחֱנַף, תתלכלך, תיטמא ותתקלקל הָאָרֶץ הַהִיא. וְאַתְּ, כנסת ישראל, זָנִית עם רֵעִים רַבִּים. אף על פי כן – וְשׁוֹב, את עדיין יכולה לשוב אֵלַי. נְאֻם־ה'.

שְׂאִי־עֵינַיִךְ עַל־שְׁפָיִם וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְתְּ עַל־דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ

שְׂאִי־עֵינַיִךְ עַל־שְׁפָיִם, גבעות חשופות, וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְתְּ. הדימויים הארציים והמוחשיים מגלמים חטאי עבודה זרה. עַל־דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ וחיכית לָהֶם – לרֵעים כַּעֲרָבִי בַּמִּדְבָּר, היושב וממתין לשיירות הסוחרים, וַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ.

וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה ומֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם

וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים, גשמים, וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה, ולכאורה במצב כזה היית צריכה להתעורר, ואולם דבר לא קרה – מֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ, ובעזות מצחך מֵאַנְתְּ להִכָּלֵם. אינך מתביישת כלל במעשייך.

הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה

ולא זו בלבד אלא – הֲלוֹא מֵעַתָּה, משעת עצירת הגשם קָרָאת לִי "אָבִי, אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה". גם אחרי שבגדת בי עם שאר מאהבייך, את ממשיכה לכנות אותי בשמות חיבה. פירוש אחר: היה ראוי שלאחר עצירת הגשם תחזרי בך ותשובי אלי, ולא עשית זאת.

הֲיִנְטֹר ה' לְעוֹלָם אִם־יִשְׁמֹר לָנֶצַח! הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל

הֲיִנְטֹר ה' לְעוֹלָם, אִם־יִשְׁמֹר טינה לָנֶצַח?! אתם עוברים עברות משום שכאשר אתם חוזרים ומבקשים סליחה, אתם יודעים שבוודאי ימחל לכם. הִנֵּה כך דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת וַתּוּכָל, ועלה בידך.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ הֲרָאִיתָ אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל ! הֹלְכָה הִיא עַל־כָּל־־־־־הַר גָּבֹהַּ וְאֶל־תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי שָׁם

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי בִּימֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַמֶּלֶךְ: הֲרָאִיתָ את אֲשֶׁר עָשְׂתָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, ממלכת ישראל השובבה?! הֹלְכָה, הלכה הִיא עַל־כָּל־־־־־הַר גָּבֹהַּ וְאֶל־תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וַתִּזְנִי, וזנתה שָׁם. מדובר בעיקר בזנות דתית – עבודה זרה.

וָאֹמַר אַחֲרֵי עֲשֹׂתָהּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב וְלֹא־שָׁבָה וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה

וָאֹמַר, קיוויתי כי אַחֲרֵי עֲשֹׂתָהּ אֶת־כָּל־אֵלֶּה אֵלַי תָּשׁוּב, וְלֹא־שָׁבָה. בוודאי היו יחידים שחזרו, אבל הממלכה כמכלול לא חזרה לאחר החורבן. וְלֹא־שָׁבָה.וַתֵּרֶא בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ, יְהוּדָה את מעשיה. אם ישראל נקראת 'משובה' מפני התנהגותה חסרת הרסן, יהודה, שלא למדה לקח מאחותה, מכונה בשם קשה יותר – 'בוגדה'.

וָאֵרֶא כִּי עַל־כָּל־אֹדוֹת אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ וְלֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן גַּם־הִיא

וָאֵרֶא כִּי עַל־כָּל־אֹדוֹת, בגלל כל הדברים אֲשֶׁר נִאֲפָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל שִׁלַּחְתִּיהָ, וָאֶתֵּן אֶת־סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ, הגט שלה אֵלֶיהָ, גירשתי אותה מביתה, מהארץ. וְעל אף כל זאת לֹא יָרְאָה בֹּגֵדָה יְהוּדָה אֲחוֹתָהּ. יהודה לא פחדה בראותה את מדינת אחותה הרוסה, וַתֵּלֶךְ וַתִּזֶן, זנתה גַּם־הִיא.

וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף אֶת־הָאָרֶץ וַתִּנְאַף אֶת הָאֶבֶן וְאֶת הָעֵץ

וְהָיָה מִקֹּל זְנוּתָהּ וַתֶּחֱנַף, טימאה אֶת־הָאָרֶץ, וַתִּנְאַף אֶת, עם הָאֶבֶן וְאֶת, ועם הָעֵץ. הדימויים הגסים מרמזים לעבודה הזרה העשויה מעץ ומאבן, ונקראת על שמם במקומות רבים.

וְגַם־בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל־לִבָּהּ כִּי אִם־בְּשֶׁקֶר נְאֻם־ה'

וְגַם־בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁבָה אֵלַי בָּגוֹדָה אֲחוֹתָהּ יְהוּדָה בְּכָל־לִבָּהּ, כִּי אִם־בְּשֶׁקֶר. נְאֻם־ה'. גם אם נראה כאילו היא מתעוררת לתשובה, התעוררותה איננה אמתית.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי צִדְּקָה נַפְשָׁהּ מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: צִדְּקָה נַפְשָׁהּ, זיכתה עצמה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל יותר מִבֹּגֵדָה יְהוּדָה. בממלכת ישראל אמנם נעשו החטאים בחוצפה ובראש חוצות, אבל יהודה הוסיפה עליהם גם צביעות.

הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה' לוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי־חָסִיד אֲנִי נְאֻם־ה' לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם

הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה, הפנה את דבריך אל ממלכת ישראל לשעבר, וְאָמַרְתָּ: שׁוּבָה, מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל, נְאֻם־ה', לוֹא־אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם, לא אזעף עליכם, כִּי־חָסִיד אֲנִי, המרבה לסלוח גם למי שאין בידו זכות, נְאֻם־ה', לֹא אֶטּוֹר, אשמור טינה לְעוֹלָם. חזרו אלי ואמחל לכם.

אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ כִּי בַּה' אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ וַתְּפַזְּרִי אֶת־דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וּבְקוֹלִי לֹא־שְׁמַעְתֶּם נְאֻם־ה'

אַךְ דְּעִי עֲוֹנֵךְ, כִּי בַּה' אֱלֹהַיִךְ פָּשָׁעַתְּ, מרדת, וַתְּפַזְּרִי, שלחת לכל עבר, בזבזת אֶת־דְּרָכַיִךְ לַזָּרִים תַּחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן כאשה מופקרת. וּבְקוֹלִי לֹא־שְׁמַעְתֶּם. נְאֻם־ה'.

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים נְאֻם־ה' כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן

שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, פרועים, סרי דרך, נְאֻם־ה', כִּי אָנֹכִי הוא שבָּעַלְתִּי בָכֶם, אני הוא אדוניכם. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אלי, גם אם לא תחזרו כולכם אלא אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם לצִיּוֹן.

וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים כְּלִבִּי וְרָעוּ אֶתְכֶם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל

וְנָתַתִּי לָכֶם רֹעִים, מנהיגים הגונים כְּלִבִּי, וְרָעוּ אֶתְכֶם בדֵּעָה וְהַשְׂכֵּיל.

וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם־ה' לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית־ה' וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ־בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד

וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ, בני ישראל, וּפְרִיתֶם, ותשגשגו בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה, ההם, נְאֻם־ה', לֹא־יֹאמְרוּ עוֹד כפתרון לכל הבעיות וכמבטח בלתי מחייב: "אֲרוֹן בְּרִית־ה'", וְלֹא יַעֲלֶה עַל־לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ־בוֹ וְלֹא יִפְקֹדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד כנהוג עתה ביהודה. תשובה אמתית אינה היצמדות לחפצים קדושים אלא הדבקות באמונה ובמעשים הראויים.

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם כִּסֵּא ה' וְנִקְווּ אֵלֶיהָ כָל־הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם וְלֹא־יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבָּם הָרָע

בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלִַם "כִּסֵּא ה'", וְנִקְווּ, ייאספו אֵלֶיהָ כָל־הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלִָם, וְלֹא־יֵלְכוּ עוֹד אַחֲרֵי שְׁרִרוּת, תוקף. או: הסתכלות, חשק לִבָּם הָרָע.

בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם

בַּיָּמִים הָהֵמָּה יֵלְכוּ בֵית־יְהוּדָה עַל, יחד עם בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְיָבֹאוּ יַחְדָּו מֵאֶרֶץ צָפוֹן עַל, אל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם. ישראל שהוגלו צפונה ישובו ארצה.

וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ בַּבָּנִים וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם וָאֹמַר אָבִי תִּקְרְאִי־לִי וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי

וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי: אָנֹכִי אָמַרְתִּי:אֵיךְ אֲשִׁיתֵךְ, אשים אותך בַּבָּנִים, בין העמים?! שקדתי על מקום מסוים בעבורך, וְאֶתֶּן־לָךְ אֶרֶץ חֶמְדָּה, את ארצך הנחשקת, שהיא נַחֲלַת צְבִי, נחלה מפוארת או: רצויה על ידי צִבְאוֹת גּוֹיִם. וָאֹמַר: "אָבִי" תִּקְרְאִי־לִי בחיבה, וּמֵאַחֲרַי לֹא תָשׁוּבִי עוד.

אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה מֵרֵעָהּ כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה'

אָכֵן בָּגְדָה אִשָּׁה ופרשׁה מֵרֵעָהּ, מחברהּ, מאישהּ, כֵּן בְּגַדְתֶּם בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם־ה'. הנטישה שנטשו ישראל את עבודת ה' חמורה כבגידה בין רֵעים אהובים וכפירוק משפחה.

קוֹל עַל־שְׁפָיִים נִשְׁמָע בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי הֶעֱווּ אֶת־דַּרְכָּם שָׁכְחוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם

קוֹל עַל־שְׁפָיִים, גבעות נִשְׁמָע, והוא בְּכִי תַחֲנוּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי הֶעֱווּ, עיוותו אֶת־דַּרְכָּם ושָׁכְחוּ אֶת־ה' אֱלֹהֵיהֶם.

שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם

וכמענה לקול:שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים, אֶרְפָּה, ארפֶּה, אעזוב, או: ארפא את מְשׁוּבֹתֵיכֶם. אסלח למעשיכם הסוררים.

הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ אָכֵן לַשֶּׁקֶר מִגְּבָעוֹת הָמוֹן הָרִים אָכֵן בַּה' אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל

ובני ישראל יאמרו: הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ, באנו אליך, כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ. אָכֵן לַשֶּׁקֶר ציפינו מִגְּבָעוֹת, מהָמוֹן, המולת הָרִים, ממקומות הפולחן הנישאים הרוגשים. והנה התברר לנו שאין בהם ממש. אָכֵן בַּה' אֱלֹהֵינוּ תְּשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. רק אחריו נלך מכאן ואילך.

וְהַבֹּשֶׁת אָכְלָה אֶת יְגִיעַ אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ אֶת־צֹאנָם וְאֶת־בְּקָרָם אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם

וְהַבֹּשֶׁת, העבודה הזרה אָכְלָה אֶת פרי יְגִיעַ, עמל אֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ, אֶת־צֹאנָם וְאֶת־בְּקָרָם, אֶת־בְּנֵיהֶם וְאֶת־בְּנוֹתֵיהֶם.

נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ

כשאנו מתבוננים על העבר ומסכמים את חיינו – נִשְׁכְּבָה בְּבָשְׁתֵּנוּ וּתְכַסֵּנוּ כְּלִמָּתֵנוּ, הבושה עוטפת אותנו מכל צד, כִּי לַה' אֱלֹהֵינוּ חָטָאנוּ, אֲנַחְנוּ וַאֲבוֹתֵינוּ, מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד־הַיּוֹם הַזֶּה, וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ.