בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת ה' לֵאמֹר

בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת, מלכות יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה מֵאֵת ה' לֵאמֹר:

כֹּה אָמַר ה' עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־ה' וְדִבַּרְתָּ עַל כָּל עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בֵּית־ה' אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אַל־תִּגְרַע דָּבָר

כֹּה אָמַר ה': עֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית־ה', העזָרה, שבה עומד קהל רב. מקום המקדש היה המרכז היחידי שבו התאסף קהל שהיה בו כדי לייצג את מעמדותיו וגווניו של בית ישראל כולו, וְדִבַּרְתָּ עַל, אל כָּל אנשי עָרֵי יְהוּדָה הַבָּאִים לְהִשְׁתַּחֲוֹת בבֵּית־ה' אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְדַבֵּר אֲלֵיהֶם. אַל־תִּגְרַע דָּבָר מכל מה שתצֻווה לומר, למרות שהנוכחים הם קהל מעורב, ודבריך לא בהכרח ינעמו לאוזניהם.

אוּלַי יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְנִחַמְתִּי אֶל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם

אוּלַי הם יִשְׁמְעוּ וְיָשֻׁבוּ, אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה, וְנִחַמְתִּי אֶל, ואחזור בי מן הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם מִפְּנֵי רֹעַ מַעַלְלֵיהֶם.

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר ה' אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה': אִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לָלֶכֶת בְּתוֹרָתִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם,

לִשְׁמֹעַ עַל דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ ולֹא שְׁמַעְתֶּם –

לִשְׁמֹעַ עַל, אל דִּבְרֵי עֲבָדַי הַנְּבִאִים אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁלֵחַ אֲלֵיכֶם, וְהַשְׁכֵּם וְשָׁלֹחַ, ועדיין לֹא שְׁמַעְתֶּם לדבריהם –

וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה כְּשִׁלֹה וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ

וְנָתַתִּי אֶת־הַבַּיִת הַזֶּה לחורבן כְּמשכן שִׁלֹה שנחרב, וְאֶת־הָעִיר הַזֹּאת, ירושלים אֶתֵּן לִקְלָלָה לְכֹל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים וְכָל־הָעָם אֶת־יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית ה'

וַיִּשְׁמְעוּ הַכֹּהֲנִים, משרתי המקדש וְהַנְּבִאִים, 'אנשי הרוח' של התקופה, שהיו פופולריים משום שדבריהם התאימו לציפיות הקהל, וְכָל־הָעָם אֶת־יִרְמְיָהוּ מְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּבֵית ה'.

וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים וְכָל־הָעָם לֵאמֹר מוֹת תָּמוּת

וַיְהִי כְּכַלּוֹת יִרְמְיָהוּ לְדַבֵּר אֵת כָּל־אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לְדַבֵּר אֶל־כָּל־הָעָם, ומן הסתם הוא זעק את נבואתו בקול גדול ועורר נגדו התקוממות כללית – וַיִּתְפְּשׂוּ אֹתוֹ הַכֹּהֲנִים, שהיו הממונים על הסדר בבית המקדש, וְהַנְּבִיאִים, המפיצים את חזונם לתקופה חדשה של חרות ועצמאות, וְכָל־הָעָם לֵאמֹר: מוֹת תָּמוּת. לא הייתה זו קללה בעלמא אלא קביעה שהתכוונו להוציאה אל הפועל.

מַדּוּעַ נִבֵּיתָ בְשֵׁם־ה' לֵאמֹר כְּשִׁלוֹ יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב! וַיִּקָּהֵל כָּל־הָעָם אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּבֵית ה'

מַדּוּעַ נִבֵּיתָ, ניבאת בְשֵׁם־ה' לֵאמֹר: כְּשִׁלוֹ, כמו שילה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה, וְהָעִיר הַזֹּאת תֶּחֱרַב מֵאֵין יוֹשֵׁב?! וַיִּקָּהֵל כָּל־הָעָם אֶל־יִרְמְיָהוּ בְּבֵית ה'.

וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיַּעֲלוּ מִבֵּית־הַמֶּלֶךְ בֵּית ה' וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר־ה' הֶחָדָשׁ

וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה, נציגי השלטון העליון אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. הם שמעו על המהומה במקדש, על דברי הנביא והתלהמותם של הרוצים להוציאו להורג. וַיַּעֲלוּ מִבֵּית־הַמֶּלֶךְ אל בֵּית ה', וַיֵּשְׁבוּ בְּפֶתַח שַׁעַר־ה' הֶחָדָשׁ. בית הדין של העיר היה יושב בדרך כלל בשער. נראה שהשער החדש במקדש היה לפחות בחלקו מקום חולין שלא קודש בקדושת העזרה. לשם התכנסו השרים כדי לשפוט.

וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר מִשְׁפַּט־מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה כִּי נִבָּא אֶל־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם

וַיֹּאמְרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִאִים אֶל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם, שנכח שם בעיקר מתוך סקרנות, חלקו נטה בעד וחלקו נגד, לֵאמֹר: מִשְׁפַּט־מָוֶת לָאִישׁ הַזֶּה, כִּי נִבָּא חורבן אֶל־הָעִיר הַזֹּאת כַּאֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם בְּאָזְנֵיכֶם.

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר ה' שְׁלָחַנִי לְהִנָּבֵא אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם

וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל־כָּל־הַשָּׂרִים וְאֶל־כָּל־הָעָם לֵאמֹר: ה' שְׁלָחַנִי לְהִנָּבֵא אֶל־הַבַּיִת הַזֶּה וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת אֵת כָּל־הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שְׁמַעְתֶּם. קודם כול, אינני אלא שליח ה'.

וְעַתָּה הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם וְיִנָּחֵם ה' אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיכֶם

וְעַתָּה, לגופו של עניין, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְשִׁמְעוּ בְּקוֹל ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְיִנָּחֵם ה' אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר עֲלֵיכֶם. דינכם טרם נחרץ. הלוואי שתשנו את דרכיכם, ולא תבוא עליכם הרעה.

וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם

וַאֲנִי הִנְנִי בְיֶדְכֶם. עֲשׂוּ־לִי כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֵיכֶם. אם רצונכם להרוג אותי, אינני יכול לקום נגדכם,

אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי – כִּי דָם נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶם וְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת וְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי ה' עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

אַךְ יָדֹעַ תֵּדְעוּ כִּי אִם־מְמִתִים אַתֶּם אֹתִי – כִּי עוון שפיכת דָם איש נָקִי אַתֶּם נֹתְנִים עֲלֵיכֶםוְאֶל־הָעִיר הַזֹּאת - ירושלים הָעִיר הַזֹּאתוְאֶל־יֹשְׁבֶיהָ, כִּי בֶאֱמֶת שְׁלָחַנִי ה' עֲלֵיכֶם לְדַבֵּר בְּאָזְנֵיכֶם אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה.

וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם אֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים אֵין־לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט־מָוֶת כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ

וַיֹּאמְרוּ הַשָּׂרִים וְכָל־הָעָם, לאחר ששמעו את דברי ירמיהו האחרונים, אֶל־הַכֹּהֲנִים וְאֶל־הַנְּבִיאִים, שהם התובעים: אֵין־לָאִישׁ הַזֶּה מִשְׁפַּט־מָוֶת, כִּי בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, ולא בדה את הדברים מלבו.

וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־קְהַל הָעָם לֵאמֹר׃

וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמְרוּ אֶל־כָּל־קְהַל הָעָם לֵאמֹר׃

מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־עַם יְהוּדָה לֵאמֹר כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים תִּהְיֶה וְהַר הַבַּיִת לְבָמוֹת יָעַר

מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי הָיָה נִבָּא, התנבא בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר אֶל־כָּל־עַם יְהוּדָה לֵאמֹר: "כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: צִיּוֹן כמו שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ, וִירוּשָׁלַיִם עִיִּים, עיי חורבות תִּהְיֶה, וְהַר הַבַּיִת יהפוך לְבָמוֹת יָעַר, לתלי עפר וגלי אבנים כמו אלה שביער". נבואת מיכה זו מופיעה בספרו שבתרי עשר.

הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה! הֲלֹא יָרֵא אֶת־ה' וַיְחַל אֶת־פְּנֵי ה'וַיִּנָּחֶם ה' אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר עֲלֵיהֶם וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל־נַפְשׁוֹתֵינוּ

הֶהָמֵת הֱמִתֻהוּ חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה?! דברי הנבואה הללו כבר נשמעו לפני כמה דורות, וגם אז אנשים בוודאי לא ששו לשמוע אותם, אבל לא פגעו בנביא, חלילה. הֲלֹא יָרֵא המלך חזקיהו אֶת־ה', וַיְחַל, התחנן אֶת־פְּנֵי ה' בבית הזה. וַיִּנָּחֶם ה' אֶל־הָרָעָה אֲשֶׁר־דִּבֶּר עֲלֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ, אם לא נעשה כן, ועל אחת כמה וכמה אם נפגע בנביא, עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה עַל־נַפְשׁוֹתֵינוּ, לעצמנו.

וְגַם־אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה' אוּרִיָּהוּ בֶּן־שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים וַיִּנָּבֵא עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ

לאחר שאנשים מכובדים מזקני הארץ קמו וסיפרו על המלך חזקיהו, שלא התנגד לדברי הנביא כלל אלא להיפך, כיבד את דבריו ולקחם ללבו, באו אחרים ותיארו תקדים הפוך, קרוב הרבה יותר, שמסקנתו הפוכה: וְגַם־אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא בְּשֵׁם ה', אוּרִיָּהוּ בֶּן־שְׁמַעְיָהוּ מִקִּרְיַת הַיְּעָרִים, וַיִּנָּבֵא עַל־הָעִיר הַזֹּאת וְעַל־הָאָרֶץ הַזֹּאת כְּכֹל דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ,

וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָיו וְכָל־הַשָּׂרִים אֶת־דְּבָרָיו וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ הֲמִיתוֹ וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא וַיִּבְרַח וַיָּבֹא מִצְרָיִם

וַיִּשְׁמַע הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וְכָל־גִּבּוֹרָיו וְכָל־הַשָּׂרִים אֶת־דְּבָרָיו, וַיְבַקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ להֲמִיתוֹ. וַיִּשְׁמַע אוּרִיָּהוּ וַיִּרָא, וַיִּבְרַח וַיָּבֹא למִצְרָיִם, שאינה תחת סמכותו של המלך.

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים מִצְרָיִם אֶת־אֶלְנָתָן בֶּן־עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל־מִצְרָיִם

וַיִּשְׁלַח אחריו הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים אֲנָשִׁים למִצְרָיִם, אֶת־אֶלְנָתָן בֶּן־עַכְבּוֹר וַאֲנָשִׁים אִתּוֹ, שרים מממשלת המלך אֶל־מִצְרָיִם.

וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם וַיְבִאֻהוּ אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים וַיַּכֵּהוּ בֶּחָרֶב וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נִבְלָתוֹ אֶל־קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם

מכיוון שלא הייתה לאוריהו חסות רשמית – וַיּוֹצִיאוּ אֶת־אוּרִיָּהוּ מִמִּצְרַיִם, וַיְבִאֻהוּ חזרה לארץ יהודה אֶל־הַמֶּלֶךְ יְהוֹיָקִים. וַיַּכֵּהוּ המלך בֶּחָרֶב. הוא ציווה להוציא להורג את האיש שאמר אותם הדברים שאמר ירמיהו. ויתרה מזו – וַיַּשְׁלֵךְ אֶת־נִבְלָתוֹ אֶל־קִבְרֵי בְּנֵי הָעָם. כדי לבזותו ככל האפשר ציווה לזרוק את גווייתו בקברים ההמוניים שבהם נקברו אנשים משולי החברה שאין מי שידאג להם.

אַךְ יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן הָיְתָה אֶת יִרְמְיָהוּ לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ

לאחר שנתגלע ויכוח והתעוררה מהומה, נותר הדבר תלוי בהחלטת השרים. יהויקים לא התערב, והניח לעם לערוך לירמיהו מעין משפט ציבורי.אַךְ בסופו של דבר, על אף דבריהם של מי שרצו בהמתת ירמיהו יַד אֲחִיקָם בֶּן־שָׁפָן, אחד השרים החשובים, הָיְתָה אֶת, עם יִרְמְיָהוּ, לְבִלְתִּי תֵּת־אֹתוֹ בְיַד־הָעָם לַהֲמִיתוֹ.