הִרְאַנִי וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל ה'אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־יְכָנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת־הֶחָרָשׁ וְאֶת־הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל

הִרְאַנִי ה' בחזון נבואי וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי, דוודים, סלים של תְאֵנִים מוּעָדִים, עומדים הכן לִפְנֵי הֵיכַל ה'. הדבר אירע אַחֲרֵי הַגְלוֹת נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל אֶת־יְכָנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרֵי יְהוּדָה וְאֶת־הֶחָרָשׁ וְאֶת־הַמַּסְגֵּר מִירוּשָׁלִַם וַיְבִאֵם בָּבֶל. גלות יכניהו הייתה קטנה מן הגלות הבאה אחריה, אבל היא הייתה משמעותית מבחינה היסטורית. יצאו בה אנשים איכותיים יותר. הבבלים הגלו חלק הארי משרי המדינה ומנהיגיה עם בעלי המלאכה המיומנים כדי למנוע מתושבי המדינה לייצר נשק ולתכנן מרד.

הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ

הַדּוּד האֶחָד מלא תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת, המתבשלות לראשונה. התאנים המבכירות חביבות על הכול. וְהַדּוּד האֶחָד מלא תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ.

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי מָה־אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר תְּאֵנִים הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת – טֹבוֹת מְאֹד וְהָרָעוֹת – רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: מָה־אַתָּה רֹאֶה, יִרְמְיָהוּ? וָאֹמַר: תְּאֵנִים. הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת – טֹבוֹת מְאֹד, וְהָרָעוֹת – רָעוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ. ירמיהו לא נדרש לתיאור השטחי של המראה. הוא מחדד את ההבדל הבולט בין שני סוגי התאנים. : תְּאֵנִים. הַתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת – טֹבוֹת מְאֹד, וְהָרָעוֹת – רָעוֹת מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ.

וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

מעבר לתמונה, ירמיהו שמע בנבואתו גם מסר מילולי:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃

כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת־גָּלוּת יְהוּדָה אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶרֶץ כַּשְׂדִּים לְטוֹבָה

כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: כַּתְּאֵנִים הַטֹּבוֹת הָאֵלֶּה, כֵּן אַכִּיר, אדע, אבחין ואבכר אֶת־גָּלוּת יְהוּדָה, אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּי מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה אל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, לְטוֹבָה.

וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה וַהֲשִׁבֹתִים עַל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ

וְשַׂמְתִּי עֵינִי עֲלֵיהֶם לְטוֹבָה, וַהֲשִׁבֹתִים עַל, אל הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּבְנִיתִים וְלֹא אֶהֱרֹס וּנְטַעְתִּים וְלֹא אֶתּוֹשׁ, אעקור.

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי כִּי אֲנִי ה' וְהָיוּ־לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים כִּי־יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל־לִבָּם

וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב לָדַעַת אֹתִי, להכיר כִּי אֲנִי ה', וְהָיוּ־לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, כִּי־יָשֻׁבוּ אֵלַי בְּכָל־לִבָּם.

וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ כִּי־כֹה אָמַר ה' כֵּן אֶתֵּן אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְהַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

וְכַתְּאֵנִים הָרָעוֹת אֲשֶׁר לֹא־תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ, אלא מושלכות לכליה – כִּי־כֹה אָמַר ה', כֵּן אֶתֵּן אֶת־צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה וְאֶת־שָׂרָיו וְאֵת שְׁאֵרִית יְרוּשָׁלִַם הַנִּשְׁאָרִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, וְכן את הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אלו שברחו לשם מאימת נבוכדנאצר, ואולי הוגלו על ידי המצרים עם המלך, בן יאשיהו.

וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל לִשְׁנִינָה וְלִקְלָלָה בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־אַדִּיחֵם שָׁם

וּנְתַתִּים לְזַעֲוָה, זוועה, חלחלה לְרָעָה לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, לְחֶרְפָּה וּלְמָשָׁל, כדוגמא לצרות ואסונותלִשְׁנִינָה, לדיבור קשה, ללעג וְלִקְלָלָה בְּכָל־הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר־אַדִּיחֵם שָׁם.

וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר עַד־תֻּמָּם מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם

וְשִׁלַּחְתִּי בָם אֶת־הַחֶרֶב אֶת־הָרָעָב וְאֶת־הַדָּבֶר, עַד־תֻּמָּם, עד שיכלו לגמרי מֵעַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר־נָתַתִּי לָהֶם וְלַאֲבוֹתֵיהֶם. נבואה זו, הצופה את סוף ימי צדקיהו, מבחינה בין ישראל שגלו לבבל – שעתידים לשגשג ולחיות חיים טובים למדי ברוחם ובגופם, לבין האחרים – שיסבלו פעם אחר פעם.