הוֹי רֹעִים מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת־צֹאן מַרְעִיתִי נְאֻם־ה'

דברי תוכחה נוספים המיועדים למנהיגי ישראל: הוֹי רֹעִים שאינם ממלאים את תפקידם – המְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת־צֹאן מַרְעִיתִי, נְאֻם־ה'.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת־עַמִּי אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת־צֹאנִי וַתַּדִּחוּם וְלֹא פְקַדְתֶּם אֹתָם הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת־רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם נְאֻם־ה'

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל־הָרֹעִים הָרֹעִים אֶת־עַמִּי: אַתֶּם הֲפִצֹתֶם אֶת־צֹאנִי וַתַּדִּחוּם, הרחקתם אותם, וְלֹא פְקַדְתֶּם, השגחתם, ביקרתם אֹתָם. על כן, הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת־רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם. נְאֻם־ה'.

וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת־שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל־נְוֵהֶן וּפָרוּ וְרָבוּ

וַאֲנִי אֲקַבֵּץ אֶת־שְׁאֵרִית צֹאנִי מִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּי אֹתָם שָׁם, שהרי כבר שנים קודם לכן התחילה גלות, וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְהֶן עַל־נְוֵהֶן, אל מקום המרעה שלהם, וּפָרוּ וְרָבוּ.

וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים וְרָעוּם וְלֹא־יִירְאוּ עוֹד וְלֹא־יֵחַתּוּ וְלֹא יִפָּקֵדוּ נְאֻם־ה'

וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעִים נאמנים וְרָעוּם, וְלֹא־יִירְאוּ, יפחדוְרָעוּם, וְלֹא־יִירְאוּ עוֹד וְלֹא־יֵחַתּוּ, יישברו וייבהלו, וְלֹא יִפָּקֵדוּ, יחסרו עוד. נְאֻם־ה'.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח מלבלב, בן צַדִּיק וּמָלַךְ כמֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל, הוא יצליח וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ.

בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ

בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח, וְזֶה־שְּׁמוֹ אֲשֶׁר־יִקְרְאוֹ, שיקראוּ לו: ה' צִדְקֵנוּ, מקור ישועתנו.

לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים נְאֻם־ה' וְלֹא־יֹאמְרוּ עוֹד חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם

לָכֵן הִנֵּה־יָמִים בָּאִים, נְאֻם־ה', וְלֹא־יֹאמְרוּ עוֹד האנשים: "חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". יבואו ימים שבהם כבר לא תיחשב היציאה ממצרים למופת הגדול –

כִּי אִם חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם וְיָשְׁבוּ עַל־אַדְמָתָם

כִּי אִם יאמרו: "חַי־ה' אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת־זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם, וְיָשְׁבוּ לבסוף עַל־אַדְמָתָם". הישועה שלעתיד לבוא תהיה גדולה מיציאת מצרים.

לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל־עַצְמֹתַי הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי ה' וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ

לַנְּבִאִים, על אודותיהם: נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי, הצטערתי עד כאב, רָחֲפוּ, רעדו, התפקקו כָּל־עַצְמֹתַי, הָיִיתִי כְּאִישׁ שִׁכּוֹר וּכְגֶבֶר עֲבָרוֹ יָיִן מִפְּנֵי ה' וּמִפְּנֵי דִּבְרֵי קָדְשׁוֹ. הנביא מתאר כיצד הוא מרגיש כאשר הוא מקבל את הנבואה, כדי להסביר את ההבדל המהותי בין דבריו שלו לדבריהם של אחרים המפרסמים את תחזיותיהם בעל פה או בכתב.

כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי־מִפְּנֵי אָלָה אָבְלָה הָאָרֶץ יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר וַתְּהִי מְרוּצָתָם רָעָה וּגְבוּרָתָם לֹא־כֵן

מכאן לתוכחה על מצבם המוסרי של העם ושל מנהיגיו הרוחניים: כִּי מְנָאֲפִים מָלְאָה הָאָרֶץ, כִּי־מִפְּנֵי אָלָה, קללה, או שבועת שקר אָבְלָה, קדרה, חרבה הָאָרֶץ. הניאוף והקללות הממלאים את הארץ גורמים לפורענויות שונות – יָבְשׁוּ נְאוֹת מִדְבָּר, וַתְּהִי מְרוּצָתָם, ריצתם של יושבי הארץ רָעָה, וּגְבוּרָתָם לֹא־כֵן, אינה כראוי. ריצתם וגבורתם נחלשו.

כִּי־גַם־נָבִיא גַם־כֹּהֵן חָנֵפוּ גַּם־בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם נְאֻם־ה'

כִּי־גַם־נָבִיא וגַם־כֹּהֵן חָנֵפוּ, הושחתו וחטאו. גַּם־בְּבֵיתִי, בבית ה', מקום שהכהנים, ולפעמים גם הנביאים, נמצאים, מָצָאתִי את רָעָתָם. נְאֻם־ה'.

לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה יִדַּחוּ וְנָפְלוּ בָהּ כִּי־אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה שְׁנַת פְּקֻדָּתָם נְאֻם־ה'

לָכֵן יִהְיֶה דַרְכָּם החוטאת לָהֶם כַּחֲלַקְלַקּוֹת, כדברים חלקים בָּאֲפֵלָה, הם יִדַּחוּ, ייהדפו, ייתקלו וְנָפְלוּ בָהּ, כִּי־אָבִיא עֲלֵיהֶם רָעָה בשְׁנַת פְּקֻדָּתָם, בזמן קבלת גמולם. נְאֻם־ה'.

וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל

וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי משכבר תִפְלָה, דבר מגונה – הִנַּבְּאוּ, הם התנבאו בשם הבַּעַל וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי, אֶת־יִשְׂרָאֵל.

וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים לְבִלְתִּי־שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ הָיוּ־לִי כֻלָּם כִּסְדֹם וְיֹשְׁבֶיהָ כַּעֲמֹרָה

וּבִנְבִאֵי יְרוּשָׁלִַם, שהם לכאורה נביאי ה', גם בהם רָאִיתִי שַׁעֲרוּרָה, קלקול – נָאוֹף וְהָלֹךְ בַּשֶּׁקֶר, הם נואפים והולכים בשקר בעצמם, וְיתר על כן, הם גם חִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים, מעודדים אחרים לְבִלְתִּי־שָׁבוּ אִישׁ מֵרָעָתוֹ, וכך הָיוּ־לִי כֻלָּם כִּסְדֹם, וְיֹשְׁבֶיהָ של ירושלים – כַּעֲמֹרָה.

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת עַל־הַנְּבִאִים הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה וְהִשְׁקִתִים מֵי־רֹאשׁ כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה לְכָל־הָאָרֶץ

לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת עַל־הַנְּבִאִים: הִנְנִי מַאֲכִיל אוֹתָם לַעֲנָה, צמח מר, וְהִשְׁקִתִים מֵי־רֹאשׁ, צמח רעיל, כִּי מֵאֵת נְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם יָצְאָה חֲנֻפָּה, צביעות וטומאה לְכָל־הָאָרֶץ.

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת אַל־תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי ה'

כֹּה־אָמַר ה' צְבָאוֹת: אַל־תִּשְׁמְעוּ עַל, אל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם. מַהְבִּלִים, מתעים, מטמטמים הֵמָּה אֶתְכֶם. את חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ, ולֹא מִפִּי ה'.

אֹמְרִים אָמוֹר לִמְנַאֲצַי דִּבֶּר ה' שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם וכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ לֹא־תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה

אֹמְרִים אָמוֹר אמירה ברורה ונחרצת לִמְנַאֲצַי: "דִּבֶּר ה' אלינו ואמר: שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם". ולכֹל הֹלֵךְ בִּשְׁרִרוּת לִבּוֹ אָמְרוּ הנביאים: "לֹא־תָבוֹא עֲלֵיכֶם רָעָה".

כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד ה' וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת־דְּבָרוֹ! מִי־הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע!

כִּי, והרי מִי מכל אלה עָמַד בְּסוֹד, בפמליה או בשיח החשאי של ה', וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת־דְּבָרוֹ?! מִי־הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע?!

הִנֵּה סַעֲרַת ה' חֵמָה יָצְאָה וְסַעַר מִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל

הִנֵּה סַעֲרַת ה' בחֵמָה יָצְאָה. מה' תצא סערה זועמת. וְסַעַר מִתְחוֹלֵל, מסתובב כמערבולת, עַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יָחוּל.

לֹא יָשׁוּב אַף ה'עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה

לֹא יָשׁוּב אַף, כעס ה' עַד־עֲשֹׂתוֹ וְעַד־הֲקִימוֹ מְזִמּוֹת לִבּוֹ, מחשבותיו. רק בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, לאחר זמן תִּתְבּוֹנְנוּ בָהּ בִּינָה. תבינו את דברי.

לֹא־שָׁלַחְתִּי אֶת־הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא־דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ

לֹא־שָׁלַחְתִּי אֶת־הַנְּבִאִים הללו, וְהֵם רָצוּ מיהרו מעצמם לנבא. לֹא־דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם, וְהֵם נִבָּאוּ.

וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת־עַמִּי – וִישִׁבוּם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם

וְאִם, ואילו באמת עָמְדוּ בְּסוֹדִי, וְיַשְׁמִעוּ, והיו משמיעים את דְבָרַי האמתיים אֶת־עַמִּי – וִישִׁבוּם, כי אז היו משיבים את העם מִדַּרְכָּם הָרָע וּמֵרֹעַ מַעַלְלֵיהֶם. והרי עתה אין הם קוראים לשום תיקון, אלא דרכם לשמר את המצב הקיים ולהנציחו.

הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם־ה' וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק!

בסגנון אחר, ומתוך תפיסה כללית יותר, ממשיך הנביא לבקר את נביאי השקר: הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי, נְאֻם־ה' וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק?! האם אתם חושבים שנוכחותי והשגחתי מוגבלת, ואיננה מגיעה למרחקים?!

אִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ נְאֻם־ה'! הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם־ה'

האִם־יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים, וַאֲנִי לֹא־אֶרְאֶנּוּ, נְאֻם־ה'?! האם דבר עשוי להיעלם ממני?! הֲלוֹא אֶת־הַשָּׁמַיִם וְאֶת־הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא, נְאֻם־ה', וממילא הכול גלוי לפני ואין מושגי קרבה וריחוק תקפים לגבי.

שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי

מכיוון שנוכחותי מקיפה הכול, שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־אָמְרוּ הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים בִּשְׁמִי שֶׁקֶר לֵאמֹר: "חָלַמְתִּי, חָלָמְתִּי". לא כל נביאי השקר דיברו כנביאים, כי הם ידעו שנבואה של ממש נאמרת בדרך כלל מתוך סערה גדולה ומתוך מאמץ מיוחד. מכיוון שחששו להתיימר לכך, ואולי נרתעו מלהכין עצמם לנבואה כזו, הם רק טענו שחלמו חלום נבואי.

עַד־מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת לִבָּם!

עַד־מָתַי ימשיכו לומר כך?! הֲיֵשׁ אמת בְּלֵב הַנְּבִאִים האומרים כן, הלוא אינם אלא נִבְּאֵי הַשָּׁקֶר וּנְבִיאֵי תַּרְמִת, רמאות לִבָּם?!

הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת־עַמִּי שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת־שְׁמִי בַּבָּעַל

הַחֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת־עַמִּי, מעמי את שְׁמִי בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת־שְׁמִי כשהתנבאו בַּחֲלוֹמֹתָם אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כַּאֲשֶׁר שָׁכְחוּ אֲבוֹתָם אֶת־שְׁמִי בַּבָּעַל. אמנם באותה עת נותרה עדיין מעט עבודה זרה בישראל, אבל פולחן הבעל על כל חומרתו וגסותו הוסתר, וכלפי חוץ לא נשארו אלא אמונות תפלות ומנהגים עממיים בלבד. לפיכך נביאי ירושלים באותה תקופה לא היו נביאים לבעל. אף על פי כן, חלומותיהם ודבריהם הסיטו את העם מדרך הישר.

הַנָּבִיא אֲשֶׁר־אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם אֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת מַה־לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם־ה'!

עליכם להבחין הבחנה מהותית:הַנָּבִיא אֲשֶׁר־אִתּוֹ חֲלוֹם, שחלם חלום יפה או מעניין – שיְסַפֵּר שאין זה אלא חֲלוֹם. ולעומת זאת אֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ, מי שקיבל נבואה – יְדַבֵּר דְּבָרִי אֱמֶת. מַה־לַּתֶּבֶן אֶת, עם הַבָּר, התבואה המבוררת, נְאֻם־ה'?! ייתכן שהתיאורים נשמעים זהים, בפרט כאשר הם נאמרים ברטוריקה מוצלחת, ובכל זאת חלום ונבואה דומים לקש ותבואה. אמנם גם בחלום יכול להופיע לעתים הד של התגלות אמתית, אבל ערכו אינו כערכה של נבואה.

הֲלוֹא כֹה דְבָרִי – כָּאֵשׁ נְאֻם־ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע

הֲלוֹא כֹה דְבָרִי – כָּאֵשׁ, נְאֻם־ה', דברי אינו נותן מנוח למתנבא, וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע. כשם שאין הסלע חוזר לקדמותו עוד, כך פעולת הדיבור הנבואי מזעזעת את נפש הנביא בעצמה רבה. לעומת זאת, הנביאים הללו, דבר אינו מתחולל בהם, ואף לא בשומעיהם. אין הם אלא אנשים נינוחים החיים את חייהם בשקט.

לָכֵן הִנְנִי עַל־הַנְּבִאִים נְאֻם־ה' מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ

לָכֵן הִנְנִי עַל־הַנְּבִאִים, נְאֻם־ה', מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, השומעים רעיון טוב או סברה נאה מזולתם, ואומרים אותם בשם עצמם.

הִנְנִי עַל הַנְּבִיאִם נְאֻם־ה' הַלֹּקְחִים לְשׁוֹנָם וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם

הִנְנִי עַל, אני בא להעניש את הַנְּבִיאִם, נְאֻם־ה', הַלֹּקְחִים את לְשׁוֹנָם כמו כלי אומנות הניטל ביד האומן, וַיִּנְאֲמוּ נְאֻם, ותו לא.

הִנְנִי עַל־נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר נְאֻם־ה' וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם וְאָנֹכִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְהוֹעֵיל לֹא־יוֹעִילוּ לָעָם־הַזֶּה נְאֻם־ה'

הִנְנִי עַל־נִבְּאֵי חֲלֹמוֹת שֶׁקֶר, נְאֻם־ה', וַיְסַפְּרוּם וַיַּתְעוּ אֶת־עַמִּי בְּשִׁקְרֵיהֶם וּבְפַחֲזוּתָם, בקלות דעתם. וְאָנֹכִי לֹא־שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים, וְהוֹעֵיל לֹא־יוֹעִילוּ לָעָם־הַזֶּה. נְאֻם־ה'.

וְכִי־יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ־הַנָּבִיא אוֹ־כֹהֵן לֵאמֹר מַה־מַּשָּׂא ה'וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה־מַּשָּׂא – וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם נְאֻם־ה'

וְכִי־יִשְׁאָלְךָ הָעָם הַזֶּה אוֹ־הַנָּבִיא אוֹ־כֹהֵן לֵאמֹר: "מַה־מַּשָּׂא, נבואת ה'?". כאשר יפנו אליך, ירמיהו, כדי לשמוע מלה טובה, אִמרה חדשה ומבריקה – וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: אֶת השאלה "מַה־מַּשָּׂא" שאלתם – וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם, כפי שמשליכים וזונחים משא כבד ומעיק. נְאֻם־ה'.

וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר מַשָּׂא ה' – וּפָקַדְתִּי עַל־הָאִישׁ הַהוּא וְעַל־בֵּיתוֹ

וְהַנָּבִיא וְהַכֹּהֵן וְהָעָם אֲשֶׁר יֹאמַר וישאל על מַשָּׂא ה' – וּפָקַדְתִּי, אזכור להביא את המשא עַל־הָאִישׁ הַהוּא וְעַל־בֵּיתוֹ. המלה 'משא', שהשואלים השתמשו בה לציון נבואה, תקבל משמעות של כובד ומעמסה שה' יטיל עליהם.

כֹּה תֹאמְרוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל־אָחִיו מֶה־עָנָה ה' וּמַה־דִּבֶּר ה'

כֹּה, בסגנון הזה ראוי שתֹאמְרוּ אִישׁ עַל, אל רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶל־אָחִיו: "מֶה־עָנָה ה'?" וּ"מַה־דִּבֶּר ה'?"

ומַשָּׂא ה' לֹא תִזְכְּרוּ־עוֹד כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ והֲפַכְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ

ואילו הביטוי "מַשָּׂא ה'" לֹא תִזְכְּרוּ־עוֹד, כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ, לנביא. לוֹ נחשבת הנבואה משא על שום הקושי והמאמץ לשאת את דבר ה' בקרבו. ואתם הֲפַכְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵינוּ. הטיתם את משא הנבואה כרצונכם.

כֹּה תֹאמַר אֶל־הַנָּבִיא מֶה־עָנָךְ ה' וּמַה־דִּבֶּר ה'

ושוב – אתה, השואל, כֹּה תֹאמַר אֶל־הַנָּבִיא: "מֶה־עָנָךְ ה'?" וּ"מַה־דִּבֶּר ה'?" כך ראוי שתדבר על הנבואה ותתייחס אליה, כדבר ה' כמות שהוא, בלא הערכה שלילית.

וְאִם מַשָּׂא ה' תֹּאמֵרוּ – לָכֵן כֹּה אָמַר ה' יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – מַשָּׂא ה' וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר לֹא תֹאמְרוּ מַשָּׂא ה'

וְאִם "מַשָּׂא ה'" תֹּאמֵרוּ למרות כל האזהרות – לָכֵן כֹּה אָמַר ה': יַעַן אֲמָרְכֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה – "מַשָּׂא ה'", ביטוי שיש בו הסתייגות או לגלוג על הנושא בכובד המשא, וָאֶשְׁלַח אֲלֵיכֶם לֵאמֹר: לֹא תֹאמְרוּ "מַשָּׂא ה'" ובכל זאת לא שמעתם בקולי –

לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת־הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי

לָכֵן הִנְנִי וְנָשִׁיתִי אֶתְכֶם נָשֹׁא, אשכח אתכם. ה'משא' יהיה לנשייה, וְנָטַשְׁתִּי אֶתְכֶם וְאֶת־הָעִיר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם וְלַאֲבוֹתֵיכֶם מֵעַל פָּנָי.

וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם וּכְלִמּוּת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ

וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם חֶרְפַּת עוֹלָם, וּכְלִמּוּת, כלימת עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא תִשָּׁכֵחַ.