חזור
ירמיהו
פרק כבכֹּה אָמַר ה' רֵד בֵּית־מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה
כֹּה אָמַר ה' אל ירמיהו: רֵד אל בֵּית־מֶלֶךְ יְהוּדָה וְדִבַּרְתָּ שָׁם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה.
וְאָמַרְתָּ שְׁמַע דְּבַר־ה' מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה
וְאָמַרְתָּ: שְׁמַע את דְּבַר־ה', מֶלֶךְ יְהוּדָה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד, אַתָּה וַעֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.
כֹּה אָמַר ה' עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל־תֹּנוּ אַל־תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה
כֹּה אָמַר ה': עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק, עושק,
כִּי אִם־עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל־כִּסְאוֹ רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הוּא וַעֲבָדָו וְעַמּוֹ
כִּי אִם־עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה הנדרש מכם – עשיית משפט וצדקה כפי שעשה דוד המלך –
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם־ה' כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה
וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – בִּי נִשְׁבַּעְתִּי, נְאֻם־ה', כִּי־לְחָרְבָּה יִהְיֶה הַבַּיִת הַזֶּה.
כִּי־כֹה אָמַר ה' עַל־בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה גִּלְעָד אַתָּה לִי רֹאשׁ הַלְּבָנוֹן אִם־לֹא אֲשִׁיתְךָ מִדְבָּר עָרִים לֹא נוֹשָׁבוּ
כִּי־כֹה אָמַר ה' עַל־בֵּית מֶלֶךְ יְהוּדָה: כמו הגִּלְעָד המצוין בצמחייתו,
וְקִדַּשְׁתִּי עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים אִישׁ וְכֵלָיו וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ וְהִפִּילוּ עַל־הָאֵשׁ
וְקִדַּשְׁתִּי, אזמין עָלֶיךָ מַשְׁחִתִים, אִישׁ וְכֵלָיו, כלי מלחמתו, וְכָרְתוּ מִבְחַר אֲרָזֶיךָ, וְהִפִּילוּ אותם עַל־הָאֵשׁ.
וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ עַל־מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת
לאחר מכן – וְעָבְרוּ גּוֹיִם רַבִּים עַל הָעִיר הַזֹּאת, וְאָמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ: "עַל־מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת?" לָעִיר הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת?"
וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם
וְאָמְרוּ: "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת־בְּרִית ה' אֱלֹהֵיהֶם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיַּעַבְדוּם". על זה תאבד ארץ יהודה וירושלים תהפוך לשממה.
אַל־תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ
אַל־תִּבְכּוּ לְזה שמֵת, וְאַל־תָּנֻדוּ לוֹ, שהרי הוא כבר איננו סובל. בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ לגלות, כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה, לראות אֶת־אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ.
כִּי־כֹה אָמַר־ה' אֶל שַׁלֻּם בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא־יָשׁוּב שָׁם עוֹד
כִּי־כֹה אָמַר־ה' אֶל, על שַׁלֻּם בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו, אֲשֶׁר יָצָא מִן־הַמָּקוֹם הַזֶּה. לאחר שמלך מצרים הרג את יאשיהו, הוא לקח את בנו למצרים.
כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתוֹ – שָׁם יָמוּת וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא־יִרְאֶה עוֹד
כִּי בִּמְקוֹם אֲשֶׁר־הִגְלוּ אֹתוֹ – שָׁם יָמוּת, וְאֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת לֹא־יִרְאֶה עוֹד. וכך אכן אירע לו.
הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק ועֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט – בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן־לוֹ
אחרי בנו הבכור של יאשיהו מָלך הבן השני, יהויקים. הוא היה משועבד למלך בבל, והנביא מבקר את התנהגותו: הוֹי, בֹּנֶה את בֵיתוֹ בְּלֹא־צֶדֶק ואת עֲלִיּוֹתָיו, חדריו העליונים בְּלֹא מִשְׁפָּט – בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם, וּפֹעֲלוֹ, שכר עבודתו לֹא יִתֶּן־לוֹ. המלך משתמש בעובדים ואינו משלם להם את שכרם.
הָאֹמֵר אֶבְנֶה־לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר
הוי, הָאֹמֵר: אֶבְנֶה־לִּי בֵּית מִדּוֹת, בית גדול וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי, ופתח בו חלונות לרווחה,
הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ
הֲתִמְלֹךְ, האם מלכותך תתקיים כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז, בגלל תחרותך במלכים בארזי ארמונך?! אָבִיךָ יאשיהו הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה, אמנם חי חיי מלכים, וְאולם הוא עָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, אָז טוֹב לוֹ, שהרי אין המלך נדרש להסתגף.
דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם־ה'
הוא דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן, ואָז טוֹב לו, הֲלֹא הנהגה זו הִיא הַדַּעַת אֹתִי, נְאֻם־ה'. על ידי משפט וצדקה יודעים את ה' ודבקים בדרכיו.
כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם־הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל־הָעֹשֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת
כִּי, אבל אתה, יהויקים, אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם־עַל־בִּצְעֶךָ, כספך, וְעַל דַּם־הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל־הָעֹשֶׁק וְעַל־הַמְּרוּצָה, רציצה, גזלה לַעֲשׂוֹת. הנך איש קטן ונבזה, שכל עניינו לחטוף עוד קצת רכוש בלא יושר והגינות.
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֶל, על יְהוֹיָקִים בֶּן־יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: בסופו של דבר, לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ כנוסח הקינה המקובל:
קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם
כי קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, הוא יורחק וייעזב כגוויית חמור – סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ, הוא ייגרר בביזיון גדול מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. כך אכן אירע לו, כאשר בא נבוכדנאצר לנקום בו על מרידתו.
עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצֳעָקִי וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ וְצַעֲקִי מֵעֲבָרִים כִּי נִשְׁבְּרוּ כָּל־מְאַהֲבָיִךְ
כאן פונה הנביא לבת ציון, הדמות הסמלית של האומה:עֲלִי הַלְּבָנוֹן וּצֳעָקִי, וּבַבָּשָׁן תְּנִי קוֹלֵךְ בבכי. ראוי שתעלי להרים לשווע לעזרה,
דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ אָמַרְתְּ לֹא אֶשְׁמָע זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ כִּי לֹא־שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי
דִּבַּרְתִּי אֵלַיִךְ בְּשַׁלְוֹתַיִךְ, בזמן שהיית שקטה ושלֵווה, ואת אָמַרְתְּ: "לֹא אֶשְׁמָע". אינני מעוניינת לשמוע. זֶה דַרְכֵּךְ מִנְּעוּרַיִךְ, כִּי לֹא־שָׁמַעַתְּ בְּקוֹלִי מעולם.
כָּל־רֹעַיִךְ תִּרְעֶה רוּחַ וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ
את כָּל־רֹעַיִךְ, מנהיגייך תִּרְעֶה, תשבור,
יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים מַה־נֵּחַנְתְּ בְּבֹא־לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה
יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ, שׁוּכנת בָּאֲרָזִים. הביטויים הללו רומזים לבית המלך, שנקרא 'בית יער הלבנון', ואולי גם למקדש. את, המרגישה גבוהה וחסינה, מַה־נֵּחַנְתְּ, אילו חן או רחמים יהיו לך
חַי־אָנִי נְאֻם־ה' כִּי אִם־יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה חוֹתָם עַל־יַד יְמִינִי – כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ
לאחר שמת יהויקים המליכו את בנו יהויכין, הנקרא פה כניהו. גם עליו מנבא ירמיהו דברים קשים. חַי־אָנִי, אני נשבע, נְאֻם־ה', כִּי גם אִם־יִהְיֶה כָּנְיָהוּ בֶן־יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה כחוֹתָם בטבעת קבועה עַל־יַד יְמִינִי – כִּי אפילו מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ, אנתק אותך,
וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים
וּנְתַתִּיךָ בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשֶׁךָ וּבְיַד אלו אֲשֶׁר־אַתָּה יָגוֹר, מפחד מִפְּנֵיהֶם וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל וּבְיַד הַכַּשְׂדִּים. יהויכין קיווה שהרעה לא תפגע בו, משום שיהויקים אביו כבר מת, ואולי מלך בבל ימחל ויסלח, אך לא כך היה.
וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת־אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְתֶּם שָׁם וְשָׁם תָּמוּתוּ
וְהֵטַלְתִּי אֹתְךָ וְאֶת־אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְתֶּם שָׁם, וְשָׁם תָּמוּתוּ. המלך ואמו עתידים לגלות לבבל,
וְעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם לָשׁוּב שָׁם – שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ
וְעַל, ואל הָאָרֶץ אֲשֶׁר הֵם מְנַשְּׂאִים אֶת־נַפְשָׁם, משתוקקים לָשׁוּב שָׁם – שָׁמָּה לֹא יָשׁוּבוּ.
הַעֶצֶב נִבְזֶה נָפוּץ הָאִישׁ הַזֶּה כָּנְיָהוּ אִם־כְּלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ ! מַדּוּעַ הוּטְלוּ הוּא וְזַרְעוֹ וְהֻשְׁלְכוּ עַל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעוּ !
הַאם עֶצֶב, פסל
אֶרֶץ אֶרֶץ אָרֶץ שִׁמְעִי דְּבַר־ה'
אֶרֶץ, אֶרֶץ, אָרֶץ, שִׁמְעִי דְּבַר־ה'.
כֹּה אָמַר ה' כִּתְבוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה
כֹּה אָמַר ה': כִּתְבוּ, ציינו אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה, כניהו, שיהיה עֲרִירִי, גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו, כִּי גם אם ייוולדו לו ילדים, לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה. זה סופו של האיש וסופה של השושלת.