חזור
ירמיהו
פרק בוַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה
הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם. קריאה זו לירושלים מבטאת את יחסו של ה' לעם ישראל כולו,
קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כָּל־אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם־ה'
אשר על כן, קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה', רֵאשִׁית, תרומת תְּבוּאָתֹה. כשם שבעלי התבואה מרימים ממנה תרומה ובכך היא מתקדשת, כך ישראל שהופרשו מכל העמים התקדשו לה'. כיוון שכך, כָּל־אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ. פגיעה בתרומה היא עברה על מצוות התורה.
שִׁמְעוּ דְבַר־ה' בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל
שִׁמְעוּ דְבַר־ה', בֵּית יַעֲקֹב וְכָל־מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.
כֹּה אָמַר ה' מַה־מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי! וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל – וַיֶּהְבָּלוּ
כֹּה אָמַר ה': מַה־מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל, איזה עוול מצאו בי כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי?! וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל, הבלי האומות שאין בהם ממש – וַיֶּהְבָּלוּ, נעשו אנשי הבל ושטות. ההליכה אחרי עבודה זרה נראית מטופשת. מדוע יאמינו בדברים שהם עצמם יודעים שאין להם חשיבות?!
וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה'הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת בְּאֶרֶץ לֹא־עָבַר בָּהּ אִישׁ וְלֹא־יָשַׁב אָדָם שָׁם!
וְלֹא אָמְרוּ, כפי שהיה ראוי להם לומר: "אַיֵּה ה', איך נעזוב את ה', הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר, בְּאֶרֶץ עֲרָבָה וְשׁוּחָה, מדבר וחתחתים, בְּאֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, שוממת וחשכה, בְּאֶרֶץ לֹא־עָבַר, לא שוטט בָּהּ אִישׁ, וְלֹא־יָשַׁב אָדָם שָׁם?!" המדבר אינו מתאים למגורי בני אדם, ואינו נוח להליכתם של בני אדם גם אם חוצות אותו שיירות.
וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ הַכַּרְמֶל לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת־אַרְצִי וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה
ולא השארתי אתכם בשממה ובפחד – וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל־אֶרֶץ הַכַּרְמֶל, ארץ מטע וגן לֶאֱכֹל את פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ. למרות כל זאת – וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת־אַרְצִי, וְאת נַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה.
הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה ה' וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא־יוֹעִלוּ הָלָכוּ
הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ: "אַיֵּה ה'?" עבודתם לא הייתה מתוך מעורבות וחיפוש כן אחריי, וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה, עוסקיה לֹא יְדָעוּנִי. הלמדנים אינם יודעים את ה' ואינם מתייחסים אליו. עסקם בתורה הוא טכני לחלוטין, והלימוד אינו אלא ידיעת טקסט. וְהָרֹעִים, מנהיגי הקהל פָּשְׁעוּ בִי, אינם נאמנים לי. וְהַנְּבִיאִים ואנשי הרוח בכלל נִבְּאוּ בַבַּעַל, וְאַחֲרֵי אלילים ואידיאות שלֹא־יוֹעִלוּ הָלָכוּ, הולכים ומוליכים אִתם גם אחרים.
לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם־ה' וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב
לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם, נְאֻם־ה', וְאֶת, עם בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב. מריבה מהותית זו אינה מתייחסת לדור אחד או לתקופה מסוימת.
כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ וְקֵדָר שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת
כִּי עִבְרוּ, לכו לאִיֵּי כִתִּיִּים, איי יוון ואיטליה במערב וּרְאוּ, וְלקֵדָר, לישמעאלים שבמזרח שִׁלְחוּ וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד, וּרְאוּ הֵן, אם הָיְתָה תופעה כָּזֹאת:
הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים! וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל
הַהֵימִיר גּוֹי, האם החליף עם כלשהו אֱלֹהִים?! וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים. והרי אין בהם ממש, וְאילו עַמִּי הֵמִיר את כְּבוֹדוֹ, הדבקות בה', שהיא הכבוד הגדול, בְּדבר שלוֹא יוֹעִיל.
שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל־זֹאת וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד נְאֻם־ה'
שֹׁמּוּ, השתוממו והשתאו,
כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ הַמָּיִם
כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – תחילה אֹתִי עָזְבוּ, שאני מְקוֹר מַיִם חַיִּים, ובמקום זאת הם הלכו לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, לא בורות תקינים אלא בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ את הַמָּיִם. במקום לסמוך על מימיו של המעיין השופע, הם חפרו בורות שגם כשממלאים אותם מים המים מחלחלים באדמה ומשאירים את הבורות ריקים.
הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל אִם־יְלִיד בַּיִת הוּא! מַדּוּעַ הָיָה לָבַז
הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל, האם ישראל הוא עבד?! האִם־יְלִיד בַּיִת, שנולד וגדל כעבד, הוּא?! הלוא הוא עם אדונים חופשי, ומַדּוּעַ הָיָה לָבַז, לביזה,
עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים נָתְנוּ קוֹלָם וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה עָרָיו נִצְּתוּ מִבְּלִי ישֵׁב
עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים, אריות, דימוי לאויבים, נָתְנוּ קוֹלָם, וַיָּשִׁיתוּ, שמו את אַרְצוֹ לְשַׁמָּה, לשממה. עָרָיו נִצְּתוּ חרבו מִבְּלִי ישֵׁב. נראה שהדברים מכוונים לא רק לארץ יהודה שעדיין קיימת, אלא גם לאלה שישבו בחלקה הצפוני של הארץ, שהיה כבר שמם וחרב.
גַּם־בְּנֵי־נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד
החורבן הגדול נגרם על ידי ארצות הצפון – ארם ואחר כך אשור, אבל גַּם־בְּנֵי־נֹף וְתַחְפַּנְחֵס, ערים מצריות יִרְעוּךְ, יכו אותך על הקָדְקֹד, הראש. גם על האומה שמדרום אין אתם יכולים לסמוך.
הֲלוֹא־זֹאת תַּעֲשֶׂה־לָּךְ – עָזְבֵךְ אֶת־ה' אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בּדָּרֶךְ
הֲלוֹא־זֹאת תַּעֲשֶׂה־לָּךְ, זה הגורם למכותייך א־זֹאת תַּעֲשֶׂה־לָּךְ– עָזְבֵךְ, עזיבתך אֶת־ה' אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת שהוא מוֹלִיכֵךְ בּדָּרֶךְ הישרה.
וְעַתָּה מַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר! וּמַה־לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר !
וְעַתָּה מַה־לָּךְ, כנסת ישראל, או: מדינת יהודה, ללכת לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר?! חלק מנהר הנילוס, שאולי מכונה כך גם על שם צבעו הכהה, בשל הכמות הגדולה של טין ורפש שהוא סוחף. מה לכם לרקום קשרים עם האימפריה המצרית, וּמַה־לָּךְ לפנות לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר פרת, הם המים שמגיעים לאשור?! ניסיתם לא אחת לתמרן בין שתי המעצמות, אלא שאשור ומצרים אינן עושות אלא לצרכי עצמן, ובסופו של דבר לא תוכלו לסמוך עליהן.
תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי־רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת־ה' אֱלֹהָיִךְ וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ נְאֻם־ה' אֱלוֹהִים צְבָאוֹת
תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ, הרעה שעשית היא שגורמת לייסוריך, וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ, הסטיות והמרידות שלך תּוֹכִחֻךְ, ידונו אותך, וּדְעִי וּרְאִי כִּי־רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת־ה' אֱלֹהָיִךְ, וְלֹא הייתה פַחְדָּתִי, יִראתי אֵלַיִךְ, עליך.
כִּי מֵעוֹלָם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹר כִּי עַל־כָּל־גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה
כִּי מֵעוֹלָם, מימי קדם שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ, נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ, הענקתי לך חופש, וַתֹּאמְרִי: "לֹא אֶעֱבוֹר על מצוות ה'", אבל לא כך עשית,
וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה!
וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק, זמורת גפן מובחרת, כֻּלֹּה, שכולו זֶרַע אֱמֶת, שאיננו מכזיב בתנובתו, וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי לסוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה?! לזמורות בר הגדלות פרא ומשחיתות את העץ.
כִּי אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי נְאֻם ה' אֱלוֹהִים
כִּי גם אִם־תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר, חומר נתרני ששימש לכיבוס ולניקוי, וְתַרְבִּי־לָךְ בֹּרִית, מעין סבון, שהופק כנראה מצמחים. גם אם תתאמצי להתנקות – נִכְתָּם, התלכלך עֲוֹנֵךְ לְפָנַי, ורושמו לא נמחק ברחיצה זו. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי! רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא דְּעִי מֶה עָשִׂית בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ
בממלכת יהודה היה אמנם מקדש, באופן מוצהר תושביה היו עובדי ה', ופולחן הבעל לא קיבל מעמד רשמי בה, אבל באופן פרטי אנשים נהגו אחרת –אֵיךְ תֹּאמְרִי: "לֹא נִטְמֵאתִי, אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי?!" הרי בפועל סגדת לבעל, ואינך רשאית לטעון לחפותך. רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא, בשפל המדרגה, דְּעִי מֶה עָשִׂית. את משוטטת בשדות זרים כמו בִּכְרָה, גמלה צעירה קַלָּה, מהירה, המְשָׂרֶכֶת, מעקמת דְּרָכֶיהָ. הבהמה הצעירה אינה מרוסנת, ולכן היא שועטת לכל עבר ללא כיוון.
פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ תַּאֲנָתָהּ – מִי יְשִׁיבֶנָּה! כָּל־מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ
כמו
מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ לוֹא כִּי־אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ
מהדימויים לחיות הבר שאין מעצור לרגלן ולרוחן עובר הנביא לרימוזי אשה המשרכת דרכיה: מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף, מלהיות יחפה, וּגְרוֹנֵךְ מנעי מִצִּמְאָה, מצמא. אל תרחיקי לכת למקומות צחיחים. וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ אמרת בייאושך: "לוֹא, אין לי תוחלת בביתי, כִּי־אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ".
כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא – כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל – הֵמָּה מַלְכֵיהֶם שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם
כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי, כאשר יִמָּצֵא – כֵּן הֹבִישׁוּ, התנהגו באופן מביש, בֵּית יִשְׂרָאֵל – הֵמָּה – העם, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם. כולם עובדי עבודה זרה, ולא רק בסתר ובשולי החברה.
אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ כִּי־פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ
אֹמְרִים לָעֵץ: "אָבִי אַתָּה", וְלָאֶבֶן אומרים: "אַתְּ יְלִדְתָּנוּ". הם פונים לאלילים זכרים ונקבות. כִּי־פָנוּ, הפנו אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים, כמי שלא מעוניין בקשר ובהתייחסות, וּבְעֵת רָעָתָם, בצרתם לא יוכלו להסתמך עוד על אליליהם, ואז יֹאמְרוּ לי: "אנו שבים אליך, קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ". ובתגובה לועגת:
וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ! יָקוּמוּ אִם־יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה
וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ?! היכן כל אלילי העץ, האבן והמתכת שלכם?! יָקוּמוּ ונראה אִם־יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ, כִּי, הרי יש לכם די והותר מהם, כמִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ, יְהוּדָה. בכל עיר היה פולחן אחר.
לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי! כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם־ה'
אתם פונים אלי בטענות שעזבתי אתכם ושכך עוללתי לכם.לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי?! מה לכם לריב אתי?! – הרי כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי. נְאֻם־ה'.
לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת־בְּנֵיכֶם – מוּסָר לֹא לָקָחוּ אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית
לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת־בְּנֵיכֶם, כשם שמכים ילדים לשם חינוך – מוּסָר לֹא לָקָחוּ. במקום לקבל מוסר מנביאי האמת אָכְלָה חַרְבְּכֶם את נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית. שנים לא רבות קודם לכן לא רק רדפו את הנביאים, אלא אף היו הורגים בהם בפועל.
הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר־ה' הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה ! מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא־נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ
בני הַדּוֹר, החיים כאן ועכשיו, אַתֶּם רְאוּ, הקשיבו לדְבַר־ה': הֲאם כמו מִדְבָּר קשה ומייגע
הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר
הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה את עֶדְיָהּ, התכשיט שלה?! האם כַּלָּה תשכח את קִשֻּׁרֶיהָ, הסרטים שהיא מתקשטת בהם?! וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר, זמן רב.
מַה־תֵּיטִבִי דַרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה! לָכֵן גַּם אֶת־הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ אֶת־דְּרָכָיִךְ
מַה־תֵּיטִבִי, כמה תייפי את דַרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה?! אתם הולכים אל האלילים השונים כמי שהולך לחפש אהבה. חיפוש זה אינו תיאורטי אלא כרוך במעשים הנדרשים לפולחן – לָכֵן גַּם אֶת־הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ, למדת ולימדת אחרים אֶת־דְּרָכָיִךְ.
גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא־בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל־כָּל־אֵלֶּה
לא חטאתם רק בעבודה זרה; גַּם בִּכְנָפַיִךְ, בחסותך נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים, עניים חפים, באופן ישיר או על ידי הזנחת האנשים הדלים והמסכנים. לֹא־בַמַּחְתֶּרֶת, בסתר מְצָאתִים, נמצאות העוולות הללו,
וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל־אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי
וַתֹּאמְרִי: "כִּי נִקֵּיתִי, אני נקייה אַךְ, הנה שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי, ה' אינו כועס עלי". לא דיברת נכון – הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, מאשים אותך עַל־אָמְרֵךְ "לֹא חָטָאתִי". כובד הדין אינו נובע רק מעצם החטאים, אלא מהכחשתם.
מַה־תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת־דַּרְכֵּךְ גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר
כאן מופיעה אמירה פוליטית המתייחסת לניסיונות החוזרים ונשנים של מלכי יהודה לבנות יחסים דיפלומטים וצבאיים עם מצרים, המעצמה שעמדה מול האימפריות הצפוניות – אשור ואחר כך בבל. מַה־תֵּזְלִי מְאֹד, כמה את מזלזלת בעצמך
גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל־רֹאשֵׁךְ כִּי־מָאַס ה' בְּמִבְטָחַיִךְ וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם
גַּם מֵאֵת זֶה – מהשליט המצרי תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל־רֹאשֵׁךְ, כמו שהולכת וזועקת מי שנפגעה,