חזור
ירמיהו
פרק יחהַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר׃
הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל־יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה' לֵאמֹר׃
קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבָרָי
קוּם וְיָרַדְתָּ אל בֵּית הַיּוֹצֵר, אומן היוצר כלי חרס מן החמר, וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת־דְּבָרָי. ההתבוננות במעשה היוצר תהיה הבסיס לדברי הנבואה.
וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר וְהִנֵּה־הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל־הָאָבְנָיִם
וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר, וְהִנֵּה־הוּא עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל־הָאָבְנָיִם, משטח אבן עגול שעליו מעצבים את הכלי תוך כדי סיבובו.
וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת
לאחר שהיוצר התחיל לעצב כלי כלשהו – וְנִשְׁחַת, התקלקל הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר, באדמה שממנה הוא נעשה בְּיַד הַיּוֹצֵר, וְאז לש מחדש את החומר לעיסה גולמית, שָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת לפי טעמו.
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר׃
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמוֹר׃
הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא־אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה'! הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל
הֲאם כַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא־אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, לנהוג אִתכם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם־ה'?! הִנֵּה, הרי כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן־אַתֶּם בְּיָדִי, בֵּית יִשְׂרָאֵל. אתם מעוצבים לפי רצוני. בידי להרוס צורה אחת ולעצב אחרת תחתיה. והנמשל:
רֶגַע אֲדַבֵּר עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד
רֶגַע, בזמן קצר מאוד אֲדַבֵּר עַל־גּוֹי, אגזור על עַם וְעַל־מַמְלָכָה דברים קשים – לִנְתוֹשׁ, לעקור נטוע וְלִנְתוֹץ, לשבור וּלְהַאֲבִיד,
וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו – וְנִחַמְתִּי עַל הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ
וְכאשר שָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ, אותו גוי אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו רעה – וְנִחַמְתִּי עַל, אחזור בי מן הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ, והפורענות שרציתי להביא עליו לא תבוא.
ורֶגַע אֲדַבֵּר עַל־גּוֹי וְעַל־מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ
וכן בצד ההפוך – רֶגַע אֲדַבֵּר ביני לבין עצמי
וְעָשָׂה הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי – וְנִחַמְתִּי עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ
וְעָשָׂה העם ההוא את הָרַע בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי – וְנִחַמְתִּי עַל־הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ.
וְעַתָּה אֱמָר־נָא אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם
וְעַתָּה אֱמָר־נָא אֶל־אִישׁ יְהוּדָה וְעַל־יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר, כֹּה אָמַר ה': הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר, מתכנן,
וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ כִּי־אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע נַעֲשֶׂה
אלא ששומעי הנבואה חושבים כמעט ההיפך, וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ, ואמרו בייאושם: אל תצפה שנשתנה, כִּי־אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ, וְאִישׁ כפי שְׁרִרוּת לִבּוֹ־הָרָע נַעֲשֶׂה. הם כנראה אינם מאמינים שמעשיהם ישפיעו על השתלשלות המאורעות.
לָכֵן כֹּה אָמַר ה' שַׁאֲלוּ־נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה – שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל
לָכֵן, כֹּה אָמַר ה': שַׁאֲלוּ־נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה – שַׁעֲרֻרִת, שערורייה, נבלה עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, מעשים מגונים המוציאים לה שם רע.
הֲיַעֲזֹב מִצּוּר שָׂדַי שֶׁלֶג לְבָנוֹן! אִם־יִנָּתְשׁוּ מַיִם זָרִים קָרִים נוֹזְלִים!
הֲאם יַעֲזֹב אדם כלשהו את המים הנובעים מִצּוּר שָׂדַי, מסלעים שבקרבת השדות, את מי שֶׁלֶג הלְבָנוֹן?! הרי המים מביאים חיים וברכה לשדות. האִם־יִנָּתְשׁוּ, ייעזבו
כִּי־שְׁכֵחֻנִי עַמִּי לשָּׁוְא יְקַטֵּרוּ וַיַּכְשִׁלוּם בְּדַרְכֵיהֶם שְׁבִילֵי עוֹלָם לָלֶכֶת נְתִיבוֹת דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה
כִּי־שְׁכֵחֻנִי עַמִּי, לאלילי השָּׁוְא יְקַטֵּרוּ, מקריבים קרבנות. וַיַּכְשִׁלוּם האלילים בְּדַרְכֵיהֶם הרעות, לעזוב שְׁבִילֵי עוֹלָם, דרכים שהיו מתוקנות להם מאז ומקדם, כדי לָלֶכֶת בנְתִיבוֹת של דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה.
לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה שְׁרִיקוֹת עוֹלָם כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ
ובסופו של דבר – לָשׂוּם אַרְצָם לְשַׁמָּה, לשממה לשְׁרִיקוֹת עוֹלָם, הכול ישרקו עליה מהשתאות. כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשֹּׁם, ישתומם וְיָנִיד בְּרֹאשׁוֹ בפליאה
כְּרוּחַ־קָדִים אֲפִיצֵם לִפְנֵי אוֹיֵב עֹרֶף וְלֹא־פָנִים אֶרְאֵם בְּיוֹם אֵידָם
כְּרוּחַ־קָדִים, רוח מזרחית סוערת שהופכת את הנקרה בדרכה,
וַיֹּאמְרוּ לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל־יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת כִּי לֹא־תֹאבַד תּוֹרָה מִכֹּהֵן וְעֵצָה מֵחָכָם וְדָבָר מִנָּבִיא לְכוּ וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן וְאַל־נַקְשִׁיבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָיו
וַיֹּאמְרוּ אנשים ביהודה: לְכוּ וְנַחְשְׁבָה עַל־יִרְמְיָהוּ מַחֲשָׁבוֹת, נתכנן לפעול כנגדו
הַקְשִׁיבָה ה' אֵלָי וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי
בעקבות מזימתם ירמיהו מתפלל: הַקְשִׁיבָה, ה', אֵלָי, וּשְׁמַע לְקוֹל יְרִיבָי. שים לב לדיבוריהם.
הַיְשֻׁלַּם תַּחַת־טוֹבָה רָעָה! כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת־חֲמָתְךָ מֵהֶם
הַיְשֻׁלַּם, האם ראוי לשלם תַּחַת־טוֹבָה רָעָה?! כִּי־כָרוּ, חפרו שׁוּחָה, בור לְנַפְשִׁי להפיל אותי בו ולהרגני. זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה. הם אינם יודעים זאת, אבל אתה זוכר כמה פעמים התפללתי לפניך בעבורם, לְהָשִׁיב אֶת־חֲמָתְךָ, כעסך מֵהֶם. ירמיהו הרבה להצטער בצער האומה והיה מבקש מה' שירחם על עמו ישראל, אבל העם שומעים רק את נבואותיו הקשות.
לָכֵן תֵּן אֶת־בְּנֵיהֶם לָרָעָב וְהַגִּרֵם עַל־יְדֵי־חֶרֶב וְתִהְיֶנָה נְשֵׁיהֶם שַׁכֻּלוֹת וְאַלְמָנוֹת וְאַנְשֵׁיהֶם יִהְיוּ הֲרֻגֵי מָוֶת בַּחוּרֵיהֶם – מֻכֵּי־חֶרֶב בַּמִּלְחָמָה
לָכֵן תֵּן אֶת־בְּנֵיהֶם של רודפַי הרעים לָרָעָב, וְהַגִּרֵם, שפוך דמם
תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי־תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד פִּתְאֹם כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי
תִּשָּׁמַע זְעָקָה מִבָּתֵּיהֶם כִּי־תָבִיא עֲלֵיהֶם גְּדוּד אויבים פִּתְאֹם, כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי וּפַחִים, מלכודות טָמְנוּ לְרַגְלָי.
וְאַתָּה ה' יָדַעְתָּ אֶת־כָּל־עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת אַל־תְּכַפֵּר עַל־עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תֶּמְחִי וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם
וְאַתָּה, ה', יָדַעְתָּ אֶת־כָּל־עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת. גלוי לפניך שאין כוונתם ללכוד אותי בלבד, אלא הם מתכננים להרוג אותי. אַל־תְּכַפֵּר עַל־עֲוֹנָם, וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל־תֶּמְחִי, תמחה, וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ, בְּעֵת אַפְּךָ, בשעת כעסך עֲשֵׂה בָהֶם נקמות כדי להציל אותי מידיהם. ירמיהו העומד מול אנשים המבקשים לאבדו, מקלל אותם ומבקש שצרתם תבוא עליהם קודם שיגשימו את תכניותיהם הזדוניות.