חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה עַל־לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם

חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה, חקוקה בְּעֵט בַּרְזֶל, בְּצִפֹּרֶן, חרט חד של שָׁמִיר. חומר או יצור כלשהו שבכוחו לבקוע אבנים, לחרוץ בהן ואף לחתוך אותן. חטאתם של בני יהודה חֲרוּשָׁה, חרותה עַל־לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, על קרנות מזבחות העבודה הזרה שלכם.

כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עצי הפולחן שלהם עַל־עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת

כִּזְכֹּר כפי שהם זוכרים את בְּנֵיהֶם כך הם זוכרים את מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם, עצי הפולחן שלהם שעַל־עֵץ רַעֲנָן ועַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת, אנשים זוכרים ומזכירים את מזבחותיהם ואשריהם באותה ערגה ותדירות שהם זוכרים את בניהם. חטאת יהודה איננה שטחית.

הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה! חֵילְךָ כָל־אוֹצְרוֹתֶיךָ – לָבַז אֶתֵּן בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל־גְּבוּלֶיךָ

הֲרָרִי, הרִי, או: הרים שבַּשָּׂדֶה! כינוי לירושלים או לארץ יהודה ההררית שמימינה ומשמאלה ארץ מישור, את חֵילְךָ, הונך וכָל־אוֹצְרוֹתֶיךָ – לָבַז אֶתֵּן, בָּמֹתֶיךָ כרוכות בְּחַטָּאת, בעברה ובפגם בְּכָל־גְּבוּלֶיךָ.

וְשָׁמַטְתָּה – וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת־אֹיְבֶיךָ בּארֶץ אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְתָּ כִּי־אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד־עוֹלָם תּוּקָד

וְשָׁמַטְתָּה, תיעזב – וּבְךָ, בגללך – מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ, וְהַעֲבַדְתִּיךָ, אעביד אותך אֶת־אֹיְבֶיךָ בּארֶץ רחוקה אֲשֶׁר לֹא־יָדָעְתָּ, כִּי־אֵשׁ קְדַחְתֶּם, הדלקתם בְּאַפִּי, הרגזתם אותי, עַד־עוֹלָם תּוּקָד, אש שתבער שנים רבות.

כֹּה אָמַר ה' אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן־ה' יָסוּר לִבּוֹ

עד כה תוארו חטא העבודה הזרה ועונשה החמור. מכאן והלאה ידבר הנביא על דברים אנושיים ופרטיים יותר. כֹּה אָמַר ה': אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח רק בָּאָדָם, וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ, ומבסס את כוחו על בשר ודם בלבד, וּמִן־ה' יָסוּר לִבּוֹ. אדם כזה מתכנן תכניות גדולות, המתבססות אך ורק על בני אדם, על פעולות עסקיות וכיוצא בכך.

וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב

וְהָיָה האיש הזה כְּעַרְעָר, כעץ עלוב, ערום וערירי שאינו עושה פֵרות ומתקיים בקושי בָּעֲרָבָה, מישור שאין בו עצים אלא שיחים נמוכים. וְלֹא יִרְאֶה כִּי־יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים, בסביבה יבשה ושרופה מחום בַּמִּדְבָּר, באֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב, חרבה שאינה מיושבת.

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ

לעומתו, בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה', וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ של איש זה.

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם וְעַל־יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו ולֹא יִרְאֶה כִּי־יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן ובִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי

וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל־מַיִם, וְעַל־יוּבַל, נחל, פלג מים יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, ועל כן לֹא יִרְאֶה – או לא יירא, כפי הכתיב בפסוק – כִּי־יָבֹא חֹם. הוא אינו חושש מהתייבשות. וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, ואפילו בִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ, יחדל מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי.

עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא – מִי יֵדָעֶנּוּ!

אכן, עָקֹב, עקום, מטעה ומְרמה הוא הַלֵּב האנושי מִכֹּל, וְאָנֻשׁ, חולה מאוד הוּא – מִי יֵדָעֶנּוּ?! אין לדעת חייו של מי בנויים רק על תאוות העולם הזה ומיהו זה שסומך על ה' באמת והולך בדרכיו. הלב כה עקלקל וחולה, שלפעמים גם האדם עצמו אינו מכיר את מהותו.

אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו

רק אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב, בֹּחֵן כְּלָיוֹת, וְלָתֵת, כדי לתת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, כִּפְרִי מַעֲלָלָיו.

קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל

בהמשך לענייני הפרט האנושי:קֹרֵא, עוף קטן ממשפחת התרנגולים. כאשר כמה מהעופות הללו מקננים יחד, הם נוטים לגרש זה את זה ולאסוף את ביצי זולתם מתחת לכנפיו. דָגַר, אוסף ביצים וְלֹא, שאותן לא יָלָד. הקורא האוסף ביצים לא לו משמש דימוי לאדם שעֹשֶׂה עשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, מוסיף לעצמו ממון שאינו שלו. כיוון שכנפיו של הקורא קצרות למדי, אין בכוחו לדגור כראוי על הביצים שלקח, וסופן שהן מתקלקלות ונעזבות. באותו אופן האיש שהתעשר שלא כדין, בַּחֲצִי יָמָו, באמצע חייו יַעַזְבֶנּוּ, יעזוב את עושרו, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל, בזוי ונבול. או: יתגלה כרשע ופורע חוק.

כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן – מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ

מנגד – כִּסֵּא כָבוֹד שהוא מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן, מרומם מאז ומקדם – מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ,

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל – ה'כָּל־עֹזְבֶיךָ יֵבשׁוּ וְסוּרַי בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם־חַיִּים אֶת־ה'

מִקְוֵה, מושא התקווה של יִשְׂרָאֵל – ה', השוכן במקדש ישראל. על כן כָּל־עֹזְבֶיךָ יֵבשׁוּ, יתביישו, וְסוּרַי, אלה הסרים מעל ה' ומתרחקים ממרום הקודש, בָּאָרֶץ, בתחתיות, באדמה יִכָּתֵבוּ, ושמם לא ייוודע בעולם כִּי האנשים החמדניים שלבם מעוקם עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם־חַיִּים, אֶת־ה'. על כן העושר אינו נשמר בידם לאורך זמן; ולא זו בלבד אלא הם עצמם נשארים עזובים, זנוחים ומושפלים.

רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה

כאן דברי ירמיהו עצמו במצוקתו: רְפָאֵנִי, ה', וְאֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה.

הִנֵּה־הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי אַיֵּה דְבַר־ה' יָבוֹא־נָא

הִנֵּה־הֵמָּה אֹמְרִים אֵלָי: "אַיֵּה דְבַר־ה'? יָבוֹא־נָא". הבה נראה שנבואתך תתקיים.

וַאֲנִי לֹא־אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ ויוֹם אָנוּשׁ לֹא הִתְאַוֵּיתִי אַתָּה יָדָעְתָּ מוֹצָא שְׂפָתַי – נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה

וַאֲנִי מצדי לֹא־אַצְתִּי, נחפזתי או דחקתי את עצמי מֵלהיות רֹעֶה, ומדריך את העם ללכת אַחֲרֶיךָ. יתר על כן, וליוֹם אָנוּשׁ, חמור של פורענות לֹא הִתְאַוֵּיתִי. באופן פרדוקסלי אני מקווה שנבואת הזעם שלי לא תתקיים. אינני מתאווה ליום שבו יגידו הכול שצדקתי. אַתָּה יָדָעְתָּ זאת. מוֹצָא שְׂפָתַי – נֹכַח פָּנֶיךָ הָיָה. דברי היו מכוונים לרצונך. לא הטיתי את דבריך ולא שילבתי בהם דברים מלבי.

אַל־תִּהְיֵה־לִי לִמְחִתָּה מַחֲסִי־אַתָּה בְּיוֹם רָעָה

אַל־תִּהְיֵה־לִי לִמְחִתָּה, לדבר הגורם שבר, הרי מַחֲסִי־אַתָּה בְּיוֹם רָעָה.

יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל־אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל־אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם

כיוון שאני רדוף תמיד, אבקש ממך שיֵבֹשׁוּ רֹדְפַי, וְאַל־אֵבֹשָׁה אָנִי. יֵחַתּוּ הֵמָּה, וְאַל־אֵחַתָּה, אשבר אָנִי. הָבִיא, הבא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה, וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן, שבר כפול שָׁבְרֵם.

כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי־הָעָם אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ ובְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם

כֹּה־אָמַר ה' אֵלַי: הָלֹךְ וְעָמַדְתָּ בְּשַׁעַר בְּנֵי־הָעָם, השער הראשי של ירושלים, אֲשֶׁר יָבֹאוּ בוֹ מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר יֵצְאוּ בוֹ. ולאחר מכן התייצב בְכֹל שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם. שערי העיר הם המקומות ההומים שבהם פונים בפומבי אל הקהל.

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ דְבַר־ה' מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה

וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ דְבַר־ה', מַלְכֵי יְהוּדָה וְכָל־יְהוּדָה וְכֹל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה.

כֹּה אָמַר ה' הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְאַל־תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם

כֹּה אָמַר ה': הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְאַל־תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם, ואל תביאו אותו בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם.

וְלֹא־תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם

וְלֹא־תוֹצִיאוּ מַשָּׂא מִבָּתֵּיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וְכָל־מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְקִדַּשְׁתֶּם אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת־אֲבוֹתֵיכֶם,

וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר

וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת־אָזְנָם, וַיַּקְשׁוּ אֶת־עָרְפָּם, הם התעקשו לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ וּלְבִלְתִּי קַחַת מוּסָר.

וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי נְאֻם־ה' לְבִלְתִּי הָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וּלְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת־בֹּה כָּל־מְלָאכָה

וְהָיָה אִם־שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּן אֵלַי, נְאֻם־ה', לְבִלְתִּי, שלא להָבִיא מַשָּׂא בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וּלְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת־בֹּה, בו כָּל־מְלָאכָה. אם תשמרו את השבת, מובטח לכם שהשבת תשמור אתכם. אתם תזכו לגדולה וכבוד –

וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל־כִּסֵּא דָוִד רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם

וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הָעִיר הַזֹּאת מְלָכִים וְשָׂרִים יֹשְׁבִים עַל־כִּסֵּא דָוִד, והם יהיו רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, הֵמָּה וְשָׂרֵיהֶם, אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, וְיָשְׁבָה הָעִיר הַזֹּאת לְעוֹלָם. אתם טועים לחשוב שאם לא תרוויחו ממון ביום השבת, תתמעט העיר, ותושביה יברחו ממנה. ההיפך הוא הנכון.

וּבָאוּ מֵעָרֵי־יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן־הַשְּׁפֵלָה וּמִן־הָהָר וּמִן־הַנֶּגֶב מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה וּמְבִאֵי תוֹדָה בֵּית ה'

כאשר תשמרו את השבת – וּבָאוּ אנשים מֵעָרֵי־יְהוּדָה וּמִסְּבִיבוֹת יְרוּשָׁלִַם וּמֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּמִן־הַשְּׁפֵלָה וּמִן־הָהָר וּמִן־הַנֶּגֶב, וכל אלה יהיו מְבִאִים עוֹלָה וְזֶבַח וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה, וּמְבִאֵי תוֹדָה אל בֵּית ה'. גם כאשר עמד בית המקדש בירושלים, לא תמיד עלו אליו כל ישראל, אבל כשתכבדו את העיר ותשמרו בה את השבת, היא תגדל, תשגשג ותהווה מוקד עלייה לרגל.

וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – וְהִצַּתִּי אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה

וְאִם־לֹא תִשְׁמְעוּ אֵלַי לְקַדֵּשׁ אֶת־יוֹם הַשַּׁבָּת וּלְבִלְתִּי שְׂאֵת מַשָּׂא וּבֹא בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת – וְהִצַּתִּי, אבעיר אֵשׁ בִּשְׁעָרֶיהָ, וְאָכְלָה האש הזו את אַרְמְנוֹת יְרוּשָׁלִַם וְלֹא תִכְבֶּה.